סקירה קצרה
- מתי לפנות לרופא? במקרה של הפרעות דיבור פתאומיות או הדרגתיות
- גורמים: שבץ מוחי, טראומה קרניו-מוחית, נזק מוחי מוקדם, דלקת המוח, דלקת קרום המוח, גידול מוחי, טרשת נפוצה, מחלת פרקינסון, טרשת צדדית אמיוטרופית, כוריאה של הנטינגטון
- טיפול: טיפול במחלה הבסיסית, טיפול פרטני בדיבור, במידת הצורך עזרים כמו תותבת לחך רך או מגבר קול אלקטרוני
מהי דיסארתריה?
בהגדרה, דיסארטריה היא הפרעה במערכת המוטורית של הדיבור. האדם המושפע יודע בדיוק מה ואיך הוא או היא רוצים לומר משהו. עם זאת, מבני העצבים והשרירים האחראים לדיבור אינם מסוגלים לבצע נכון את הפקודות המתאימות מקליפת המוח.
הבדל מהפרעת דיבור
יש להבדיל בין הפרעות דיבור (אפזיה) לבין הפרעות דיבור (דיסארטריה): אצל אלה, אנשים מושפעים אינם מסוגלים להבין ולעבד את הדיבור בצורה נכונה. יש להם גם בעיות למצוא את המילים הנכונות וליצור משפטים נכונים ומשמעותיים. בדיסארטריה, לעומת זאת, תפקודי המוח הגבוהים הללו אינם נפגעים.
כיצד מתבטאת דיסארטריה?
דיסארטריה ספסטית (היפרטונית).
מאופיין במתח שרירי מוגבר (היפרטוניה) של שרירי הדיבור, אשר לפיכך ניתן להזיז רק במידה מוגבלת. זה משפיע על הנשימה, הפקת הקול והביטוי. קול דחוס וצרוד אופייני. האדם המושפע גם מתבטא רק לסירוגין ולא ברור.
דיסארטריה היפוטונית
דיסארטריה היפר-קינטית
תנועות דיבור מוגזמות ונפיצות אופייניות. עוצמת הקול, גובה הרוח והביטוי משתנים מאוד. לפעמים האדם הפגוע גם מעווה את פניו, מתפתל או מקשקש בלשונו.
(קשיח-)דיסארתריה היפוקינטית
דיסארטריה אטקסית
אנשים עם דיסארטריה אטקסית מדברים בצורה מאוד לא אחידה, כלומר, עוצמת הקול, הגובה והדיוק של הביטוי משתנים מאוד; כל דיבור מאופיין בשינויים בלתי רצוניים, לא הולמים בנשימה, בקול ובניסוח.
דיסארטריה מעורבת
דיסארטריה: גורמים וגורמי סיכון
ישנן סיבות רבות לדיסארטריה. הנפוצים ביותר הם:
- שבץ מוחי (אפופלקסיה): באירוע מוחי, למוח אין יותר מספיק דם ובכך חמצן. זה נגרם בדרך כלל מקריש בכלי הדם, לעתים רחוקות יותר מדימום מוחי. שבץ גורם לעתים קרובות מאוד להפרעות דיבור. חולי שבץ מוחי מפתחים לעיתים קרובות גם אפזיה.
- נזק מוחי בגיל הרך: אם מוחו של הילד נפגע בין החודש השישי להריון ועד סוף שנת החיים הראשונה, הדבר עלול להוביל גם לדיסארטריה.
- דלקת מוחית (דלקת המוח): בדרך כלל וירוסים מעוררים דלקת זיהומית של המוח, לעיתים רחוקות חיידקים. דיסארטריה היא אחד התסמינים האפשריים של דלקת המוח.
- גידול במוח: גידולי מוח הם טריגרים אפשריים לצורות שונות של דיסארטריה בהתאם למיקומם ולגודלם.
- טרשת נפוצה (MS): במחלה דלקתית כרונית זו של מערכת העצבים (חוט השדרה והמוח), מערכת החיסון הורסת את שכבת ההגנה סביב סיבי העצבים (מעטפת המיאלין) כך שדחפים עצביים אינם מועברים עוד ללא הפרעה. דיסארטריה היא תוצאה אפשרית.
- טרשת צדדית אמיוטרופית (ALS): מחלה כרונית נדירה זו של מערכת העצבים משפיעה על תפקוד מוטורי, נשימה, מיומנויות תקשורת וצריכת מזון. הפרעות דיבור הן בין התסמינים המוקדמים השכיחים של ALS.
- מחלת הנטינגטון: אצל מבוגרים עם דיסארטריה היפר-קינטית, הסיבה היא בדרך כלל מחלת הנטינגטון - הפרעה תורשתית נדירה הקשורה לתנועות בלתי רצוניות, פתאומיות, לא סדירות, בין שאר הסימפטומים.
- הרעלה (שיכרון): שיכרון, למשל, עקב שימוש לרעה באלכוהול או שימוש בסמים, הם גם בין הגורמים האפשריים לדיסארטריה.
דיסארטריה: מתי לפנות לרופא?
דיסארטריה: בדיקות ואבחון
במקרה של הופעה פתאומית של דיסארטריה כתוצאה משבץ מוחי או פגיעה מוחית טראומטית, הסיבה ברורה. כאן, ההתמקדות היא בטיפול הרפואי הראשוני של המטופל.
לאחר מכן מתבצעת בדיקה נוירולוגית במטרה לקבוע את המחלה העומדת בבסיס הדיסארטריה ואת המיקום המדויק של הנזק המוחי.
בדיקות נוספות אפשריות, למשל, מדידת פעילות מוחית חשמלית (EEG), הליכי הדמיה כגון טומוגרפיה ממוחשבת (CT) ודימות תהודה מגנטית (MRI), וכן לקיחת וניתוח דגימה של נוזל מוחי (אבחון CSF).
דיסארטריה: טיפול
הצעד הראשון הוא לטפל במצב הבסיסי שהוביל לדיסארטריה (כגון שבץ מוחי, דלקת המוח, מחלת פרקינסון).
הדיסארטריה עצמה מטופלת בעיקר באמצעות ריפוי בדיבור. המטרה החשובה ביותר היא לשמור או לשחזר את יכולתו של המטופל לתקשר באופן עצמאי.
אבני בניין של ריפוי בדיבור
בטיפול בדיבור, המטופלים לומדים כיצד לדבר בצורה מובנת יותר עם תנוחת ראש וגוף מודעת. באמצעות תרגילים מיוחדים, המטפל מקדם את האינטראקציה ההרמונית של נשימה, קול וארטיקולציה. אם מתח הגוף גבוה מדי (דיסארטריה ספסטית), תרגילי הרפיה עוזרים; אם מתח הגוף נמוך מדי (דיסארתריה היפוטונית), אימונים לבניית מתח מועילים.
למטופלים שיש להם בעיות מיוחדות בדיבור במצבים מסוימים מומלץ לדון בכך ספציפית עם המטפל. כיצד להתמודד עם מצבים קריטיים כאלה ניתן אז לתרגל, למשל, במשחקי תפקידים.
במקרים חמורים מאוד של דיסארטריה, המטופלים עובדים בצורות תקשורת חלופיות יחד עם המטפל. למשל, במקום דיבור אפשר להשתמש בהבעות פנים, מחוות ושפה כתובה כדי להפוך את עצמך למובן.
עזרי תקשורת
מגברים אלקטרוניים תומכים בקולם של חולי דיסארתריה המדברים ברכות מאוד. מערכות תקשורת אלטרנטיביות כגון מכונות כתיבה אלקטרוניות ניידות מיועדות לחולי דיסארטריה שבקושי מסוגלים להתבטא או לדבר בצורה מובן (לדוגמה, בשלבים מאוחרים של טרשת צדדית אמיוטרופית).
ניהול מחלות
מה אתה יכול לעשות בעצמך
גם חולי דיסארטריה עצמם וגם שותפיהם לשיחה עשויים לתרום רבות לתקשורת מוצלחת. נקודות חשובות הן:
- הימנעו ממתח והתרגשות: נהלו שיחות בלי למהר ובסביבה רגועה. שני הצדדים - חולה דיסארטריה ובן זוג לשיחה - עדיף לקחת מספיק זמן כדי לדבר ולהבין. מקורות רעש בסביבה הקרובה (רדיו, טלוויזיה, מכונות וכו') נשארים כבויים בינתיים.
- שמירה על קשר עין: במהלך השיחה, מומלץ לחולה הדיסארטריה ולאדם השני לשמור על קשר עין. הסיבה לכך היא שהבעות פנים ומחוות תומכות מקלים על המטופל להפוך את עצמו למובן.
- שאילת שאלות: אם אינך מבין נכון חולה דיסארתריה, שאל. יש להימנע מהערות תוכחה ("דבר ברור יותר!" או "דבר חזק יותר!")!
- הראו כבוד: הפרעת דיבור אינה לקות שכלית. עבור אנשים עם דיסארטריה, חשוב שלא יגרמו להם להרגיש נחותים נפשית או לא בשלים.
