דיסלקציה: הגדרה, טיפול, תסמינים

סקירה קצרה

• טיפול: תיקון ממוקד, הקלה בבית הספר (לחץ כיתה) והבנה.
• תסמינים: בין היתר, פיתול, ערבוב או השמטת אותיות, קריאה איטית, קשיים באותיות גדולות וקטנות. אולי גם בעיות פסיכולוגיות כתוצאה מהדיסלקציה.
• גורמים וגורמי סיכון: כנראה גנטיים.
• אבחון: אצל הרופא (ילדים) באמצעות שאלות ספציפיות, בדיקות שמיעה/ראייה וקריאה/כתיבה.

מהי דיסלקציה?

דיסלקציה (גם: הפרעת כתיבה-קריאה או הפרעת קריאה-איות, LRS או דיסלקציה ספציפית) היא הפרעת למידה ספציפית.

לאנשים עם דיסלקציה יש יכולת מופחתת לקרוא ולכתוב. עם זאת, זה לא אומר שאנשים עם דיסלקציה הם פחות אינטליגנטים. דיסלקטים פשוט מתקשים להמיר את השפה המדוברת לשפה כתובה ולהיפך. בנים נפגעים לעתים קרובות יותר מאשר בנות.

מקרה מיוחד: דיסלקציה

דיסלקציה היא הפרעת קריאה המופיעה לעיתים קרובות בהקשר של דיסלקציה. זה משתנה בחומרתו בין אנשים מושפעים ומועדף על ידי גורמים גנטיים.

עם זאת, שכיחה יותר מדיסלקציה מולדת כזו היא דיסלקציה נרכשת: במקרה זה, האזור במוח האחראי על הקריאה ניזוק מתאונה או שבץ מוחי.

רופא מאבחן דיסלקציה באמצעות בדיקות שונות ובדיקה מיוחדת. עם הרבה הבנה, תמיכה מיוחדת והערכת ביצועים מותאמת בבית הספר, ניתן לעזור לילדים שנפגעו ביעילות.

תוכל לקרוא עוד על נושא זה במאמר דיסלקציה.

כיצד מטפלים בדיסלקציה?

הדבר החשוב ביותר הוא שהורים ומורים יראו לילד המושפע הרבה הבנה וסבלנות. לחץ להופיע בבית ובבית הספר עלול להחמיר את הדיסלקציה. אותו דבר חל על הקלות מחברים לכיתה.

גם תגובות שליליות כאלה של הסביבה להפרעת הלמידה מגבירות את הסיכון שהאדם הדיסלקטי יחלה בנפשו. יש להוציא את הילד ממעגל הקסמים הזה במהירות האפשרית.

לעיתים קרובות, הילדים זקוקים לתמיכה פסיכותרפויטית בנוסף לתמיכה שהם מקבלים. זה נכון במיוחד אם מתרחשת גם מחלת נפש (כגון דיכאון). דיכאון עלול למנוע את שיפור יכולת הקריאה והכתיבה של הילד.

למרות שזה עלול להוביל לסטיגמטיזציה, לעתים קרובות הילד (והמשפחה) המושפעים שמחים לקבל אבחנה של דיסלקציה ובונה ביטחון עצמי והערכה עצמית הודות להגנה על ציונים.

פיצויי החיסרון נקבעים בכל מדינה פדרלית על ידי משרד החינוך המתאים. אם רופא אבחן את הפרעת הלמידה באמצעות מבחני דיסלקציה, ניתן להגיש בקשה לפיצוי כזה.

מה הסימפטומים?

לכן דיסלקציה אינה שוללת כישרון (גבוה) בתחומים אחרים. אצל דיסלקטים, למשל, ביצועים אקדמיים אחרים הם בדרך כלל בטווח הנורמלי. מחקרים מצביעים על כך שרק אזורי המוח האחראים על קריאה ו/או כתיבה נפגעים.

לעומת זאת, לילדים יש בהתחלה בעיות בדקלום האלפבית, למשל, הם מערבבים אותיות בעת כתיבה או מסובבים חלקים של מילים או אותיות בעת קריאה בקול. אצל חלק מהילדים גם תשומת הלב מופרעת או שיש הפרעות בהתנהגות חברתית.

לרוב הנפגעים יש גם הפרעת קריאה וגם איות. עם זאת, ישנם גם דיסלקטים שיש להם רק אחת משתי ההפרעות.

תסמינים של הפרעת איות: אלה שנפגעו כותבים לעתים קרובות מילים כפי ששמעו אותן. לכן לעתים קרובות הם מבלבלים בין אותיות בעלות צליל דומה (כגון b עם p, c עם k או p עם q). לפעמים הם משמיטים את האותיות לחלוטין (לדוגמה, אמת ללא "ח") או מכניסים אותן בסדר לא נכון. לעתים קרובות הם גם ממקמים מקפים בצורה לא נכונה ויש להם בעיות באותיות גדולות וקטנות.

יחד עם הפרעת קריאה ו/או איות, לעיתים מופיעה גם יכולת חישוב מופחתת (דיסקלקוליה).

אל תבלבלו עם חולשת קריאה ואיות!

דיסלקציה שונה מחולשת קריאה ואיות "רגילה". זה האחרון עשוי להתרחש באופן זמני, למשל כאשר ילד נחשף לגורמים פסיכו-סוציאליים שליליים כמו שינוי מקום מגורים או גירושים של ההורים.

לקות קריאה ואיות מכונה אפוא דיסלקציה רק ​​אם היא נובעת גנטית או תורשתית.

מהם הגורמים לדיסלקציה?

הסיבות לדיסלקציה עדיין לא מובנות בבירור. עם זאת, כיום מניחים כי לגורמים גנטיים יש תפקיד מרכזי בהתפתחות הפרעת הלמידה. דיסלקציה פוגעת לעתים קרובות במספר בני משפחה.

ככל הנראה, יילודים עם דיסלקציה כבר תופסים אותות אקוסטיים בצורה שונה ומעבדים אותם אחרת. בנוסף, נראה כי אזורי המוח האחראים על עיבוד השפה פועלים פחות סינכרוני ומחוברים פחות טוב בדיסלקציה. אנשים מושפעים מתקשים לעתים קרובות להתרכז בעת קריאה.

בנוסף, ייתכן שהגורמים הבאים מקדמים או מלווים דיסלקציה:

גורמים פסיכו-סוציאליים: דיסלקטים נמצאים בכל המעמדות החברתיים. עם זאת, סביבה חברתית לא חיובית נחשבת לגורם סיכון להתפתחות חולשת הקריאה והאיות הספציפית. הסיבה לכך היא שאם רמת ההשכלה של ההורים גבוהה, לרוב הם תומכים בילד הן מבחינה רגשית והן מבחינה מעשית בלמידה והכנת שיעורי בית. זה כנראה נוגד בעיות קריאה ואיות.

מודעות פונולוגית מוחלשת: מודעות פונולוגית מבטיחה כי מילים מפוענחות ומובנות בעת הקריאה. זה נחלש אצל אנשים עם דיסלקציה.

כיצד ניתן לאבחן דיסלקציה?

אם אתה חושד שלילדך יש דיסלקציה, חשוב לפנות לרופא ילדים מוקדם ככל האפשר. הרופא ידבר איתך תחילה בפירוט כדי לאסוף מידע חשוב לאבחון דיסלקציה. שאלות אפשריות לשאול הן:

• מתי הילד שלך התחיל לדבר?
• איך ילדכם מתמודד עם שיעורי הבית?
• האם ילדכם נהנה ללכת לבית הספר?
• האם בן משפחה כבר סובל מדיסלקציה?

לאחר מכן, מבחנים שונים כדי לשלול סיבות אפשריות אחרות לבעיות הקריאה ו/או האיות. לשם כך, הרופא בודק דברים שונים כגון:

מצב מבנה המוח: מדידת גלי מוח (אלקטרואנצפלוגרפיה, EEG), למשל, מספקת אינדיקציות לפגיעה במבנה המוח.

יכולת קריאה ואיות: הרופא בודק הן על ידי כך שהילד יקרא בקול או כתיבת טקסט קצר.

מבחן אינטליגנציה: ניתן להשתמש בזה כדי לקבוע אם הביצועים של הילד גרועים יותר בשל אינטליגנציה נמוכה יותר בהשוואה לבני גילו (ולא בשל הפרעת למידה). זה גם קובע כמה גדול ההבדל בין אינטליגנציה לביצועי איות.

מהי הפרוגנוזה לדיסלקציה?

אי אפשר למנוע דיסלקציה. עם זאת, ניתן לטפל היטב באמצעות אמצעים טיפוליים שונים. ככל שרופא יאבחן ויטפל בהפרעת הלמידה מוקדם יותר, כך הפרוגנוזה טובה יותר. הפרעת הקריאה משתפרת לרוב מהר יותר מהפרעת האיות.

השלכות אפשריות נוספות כוללות מצבי רוח דיכאוניים ותלונות פסיכוסומטיות כמו כאבי בטן או הפרעות שינה. עם זאת, אם הדיסלקסיה הספציפית מזוהה ומטופלת בשלב מוקדם, לעיתים קרובות ניתן למנוע סיבוכים כאלה.