הַגדָרָה
המונח לחץ שֶׁבֶר נקרא גם שבר עייפות ומתייחס לשבר בעצם הנגרם כתוצאה מעומס קבוע של העצם במובן המכני. שברים במתח כזה מתרחשים בעיקר ב עצמות שצריכים לשאת חלק גדול ממשקל גופנו, כלומר בעיקר ברגליים וברגליים. שברי מאמץ אינם נגרמים על ידי אירוע טראומטי כמו שברים אחרים בעצמות, אלא מתרחשים לאורך זמן רב יותר. באמצעות עומס יתר מתמשך של מסוימים עצמות ו המפרקים, למשל באמצעות ענפי ספורט מסוימים כגון מרחקים ארוכים ריצה, העצם נפגעת יותר ויותר עד שלבסוף א שֶׁבֶר מתרחשת.
גורם לשבר מאמץ
באופן עקרוני לחץ שֶׁבֶר נבדל משבר של אי ספיקה במקרה של שברי עייפות. שבר מאמץ נגרם כתוצאה מעומס קבוע של עצם בריאה אחרת ומופיע לרוב בתחרות ובתחרות סבולת ספורטאים. לעומת זאת, השבר באי ספיקה מופיע אצל פגום מראש עצמות כאשר מבנה העצם כבר נפגע ממחלת עצם כגון ראומטואיד דלקת פרקים, רככת or אוסטאופורוזיס.
שבר מאמץ נגרם על ידי עומס קבוע או טעינה תכופה מדי, ארוכה מדי או לא נכונה. בהדרגה מתפתחים סדקים עדינים בחומר העצם, מה שמכונה מיקרו-שברים. אלה בדרך כלל נרפאים לאחר זמן מה, אך לא אם אותו מתח נמשך לצמיתות.
זה נפוץ במיוחד בענפי ספורט מסוימים, כגון מרחקים ארוכים ריצה. שברים במתח מתרחשים במיוחד עקב שגיאות באימון. בנוסף, יש את מה שמכונה שיעול שבר, איפה צלעות או תהליכים בחוליות יכולים להישבר עקב שיעול כרוני וחמור.
ניתן לתאר נסיבות מסוימות כגורמי סיכון, כך שבשיטות אימון מסוימות יכול להופיע שבר מאמץ בעצם בריאה אחרת. לדוגמא, שינוי פתאומי ב ריצה מהירות, משטח קשה מדי או עלייה במשקל יכולים להיות אחראים לשבר מאמץ. מסת שריר קטנה, היקף עגל קטן, א דיאטה או תרופות מסוימות (כגון קורטיזון) יכול לקדם התפתחות של שבר מאמץ.
