הרפואה האנתרופוסופית רואה עצמה הרחבה או תוספת לרפואה המדעית של ימינו. היא הוקמה על ידי ד"ר רודולף שטיינר (מייסד האנתרופוסופיה; 1865-1925) בשיתוף פעולה הדוק עם הרופאה ההולנדית ד"ר איטה ווגמן (1876-1943), לאחר שהאנתרופוסופיה כבר הפכה לפורייה בתחומים אחרים (למשל, בחינוך עם ייסוד בית הספר ולדורף הראשון בשטוטגרט). הרפואה האנתרופוסופית במפורש אינה מציבה את עצמה בניגוד לרפואה המבוססת מדעית, אלא נותנת נקודות מבט כדי להשלים את הרפואה המכוונת מדעית גרידא על ידי תפיסה רוחנית-מדעית של האדם. תאריכים חשובים בפיתוח הרפואה האנתרופוסופית:
- 1913 - יסוד החברה האנתרופוסופית.
- 1920 - הצגת שיטה של תרופה שהורחבה על ידי האנתרופוסופיה על ידי רודולף שטיינר.
- 1921 - הקמת המכון הקליני-טיפולי בארלסהיים / שוויץ על ידי איטה ווגמן.
- 1923 - יסוד החברה האנתרופוסופית הכללית.
- 1925 - פרסום הספר שנכתב על ידי רודולף שטיינר ואיטה ווגמן "יסוד להרחבת אמנות הריפוי על פי ידע מדעי רוחני".
- 1976 - עיגון הרפואה האנתרופוסופית בחוק התרופות כ"הכוונה טיפולית מיוחדת ".
- פתיחת לוקאסקליניק / ארלסהיים
- פתיחת בית החולים הקהילתי ללא כוונת רווח הרדקה
- פתיחת בית החולים הקהילתי ללא מטרות רווח פילדרקליניק
- פתיחת המחלקה הרפואית האנתרופוסופית בבית החולים בהמבורג ריזן.
- פתיחת בית החולים הקהילתי ללא מטרות רווח האוולהה
- פתיחה של מספר מתקני ספא ושיקום על בסיס רפואי אנתרופוסופי (למשל טירת המבורן; מרפאת זוננק בבאדן-ויילר; האוס אם סטלטן, היער השחור).
- 1989 - עיגון והכרה ככיוון רפואי בקוד החברתי V.
כאנתרופוסופיה (אנתרופוס יווני: אדם; סופיה: חוכמה) היא תפיסת עולם רוחנית הקשורה לדרך אימונים רוחנית. הרפואה האנתרופוסופית רואה את עצמה כהרחבה של הרפואה הקונבנציונאלית על ידי התחשבות, בנוסף להוויה הפיזית של האדם, לנשמה ולהוויה הרוחנית. ההתמקדות העיקרית היא בתפיסת הטיפול ההוליסטי באדם כפרט. בנוסף, הרפואה האנתרופוסופית נועדה לעורר את כוחות הריפוי העצמי של האדם. ניתן לתאר את הבנת המחלה באופן הבא: מחלה אינה רק תוצאה של תקלה ברמה הפיזית של האורגניזם, אלא מורכבת מחוסר איזון דינמי של הגוף, שיכול להיגרם על ידי פיזי, נפשי, רוחני, מתנהג בנסיבות אנרגטיות כמו גם ביוגרפיות או קרמאיות.
אינדיקציות (תחומי יישום)
הרפואה האנתרופוסופית רואה עצמה כתרופה הוליסטית בה ניתן להשתמש במגוון רחב של מצבי מחלה. הוא משמש גם כסוליה תרפיה או כטיפול משלים, במיוחד לתרופות האורתודוכסיות כביכול, למשל למחלות אלרגיות, מחלות כרוניות, כל סוג של מחלות דלקתיות, עור מחלות, מחלות פסיכולוגיות ופסיכוסומטיות, מחלות גידולים ורבים אחרים. הטקסט הבא נותן סקירה על העקרונות והאפשרויות הטיפוליות של הרפואה האנתרופוסופית.
הנוהל - יסודות הרפואה האנתרופוסופית
מטרת הרפואה האנתרופוסופית אינה רק לחסל את תסמיני המחלה. תהליך המחלה כשלעצמו נתפס כתהליך טבעי שהפך לחוסר איזון או מתרחש במקום הלא נכון או בזמן הלא נכון. את החוסר הרמוניה יש לפתור על ידי המטופל עצמו ולהכניס לתהליכים הדינמיים הכלליים של האורגניזם. טיפולים אנתרופוסופיים נועדו לאפשר זאת. התנאי הבסיסי של אנתרופוסופי תרפיה הינה מערכת היחסים בין רופא לחולה, שכן כל מטופל מטופל בצורה מאוד אינדיבידואלית. ככלל, הטיפול מורכב מטיפול תרופתי קלאסי ואמצעים טיפוליים אחרים:
- עבודת ביוגרפיה - זה תרפיה בנוי ברמת התודעה ומבוסס על הערכה מחודשת של הביוגרפיה של המטופל עצמו. המטרה היא לתמוך באישיות לחיזוק האורגניזם.
- טיפול ביוריתמיה - טיפול בתנועה המבוסס על תנועה נשמתית של המטופל למקצבים מוסיקליים או מקצבי דיבור וצורות פונטיות.
- הידרותרפיה - אמבטיות חלקיות ומלאות עם תוספים (למשל, אֲזוֹבִיוֹן, אמבטיות הזנה עם חלב, דבש ולימון, אמבטיות בוץ או גופרית אמבטיות ועוד), אמבטיות לפיזור שמנים עם שמנים אתרים, אמבט גלישה על פי Lieske and Schnabel, אמבטיות התחממות יתר.
- טיפול אומנותי - בהנחיית מטפלים מנוסים, המטופלים מוזמנים לבצע באופן עצמאי פעולות יצירה להפעלת כוחות הריפוי העצמי שלהם. טיפולים אמנותיים כוללים: ריפוי בדיבור, טיפול בציור, אמנות פלסטית וטיפול במוזיקה.
- טיפול תרופתי - בטיפול תרופתי משתמשים בתכשירים הומאופתיים כמו גם בתרופות אחרות, אך כולן מקור טבעי. אלו כוללים מינרלים, פיטותרפיה (תמיסותמיצים לחוצים) ותרופות לבעלי חיים (למשל, שמקורן בבעלי חיים שחוטים).
- טיפול בדבקון
- פיזיותרפיה - זה כולל יישומים חיצוניים כגון: עטיפות ודחיסות, שפשופים אזוריים, שפשופי איברים (המטרה היא להשפיע על איבר ספציפי) ושפשוף מלח.
- עיסוי קצבי
