סגנון אגליטרי
בסגנון החינוך השוויוני, היחסים ההיררכיים שונים לגמרי מהסגנונות שתוארו לעיל. כאן העיקרון הבסיסי הוא שוויון. המחנכים והילדים נמצאים באותה רמה.
באמצעות שוויון מוחלט, כל ההחלטות מתקבלות יחד. לילד יש תמיד את הזכות להביע את דעתו ויש לקחת זאת בחשבון בעת קבלת החלטות. עם זאת, לילדים כאן לא רק זכויות זהות להוריהם או מחנכיהם, אלא גם לאותן חובות, למשל משימות ביתיות.
בחיי היומיום, סגנון חינוך שוויוני יכול להוביל לבעיות מכיוון שכל החלטה נידונה עם הילד. זה יכול לעלות הרבה זמן ו עצבים. אם האב צריך להגיע בזמן לעבודה בבוקר והילד מחליט לא ללכת לבית הספר, נוצר בהכרח סכסוך.
בפועל, סכסוכים מסוג זה מובילים לרוב לכישלון סגנון חינוך שוויוני. היתרונות של חינוך שוויוני הם בכך שהילד לומד לבטא ולדון באופן אובייקטיבי. ההורים שומרים על קשר עם ילדיהם, דבר שיכול להעמיק את הקשר.
אף על פי כן, סגנון זה שנוי במחלוקת רבה. זה מניח שהילדים בשלים ואחראיים. סגנון הורות שוויוני דורש הרבה זמן וסבלנות כדי לפתח את הילד.
סגנון Laissez-faire
סגנון החינוך הלו-פיירי מוותר על כל הגבולות והחוקים. כאן מוטל בספק על מושג החינוך והילדים אמורים להפוך את הדברים לפשוטים באופן עקרוני. זהו סגנון חינוך פסיבי בו ההורים נותנים לילדים לפעול על פי רצונם ובעיקרון רק להתערב כשצריך כדי להגן על הילד מפני סכנות הנזק.
אין דיסציפלינות או כללים, אלא גם פחות שבחים והאשמות. בחברה סגנון זה שנוי במחלוקת, מכיוון שלפי מדענים ישנם חסרונות רבים. הילדים אינם לומדים שום גבולות, לעיתים קרובות מתנהגים בחוסר כבוד ולעיתים אינם מסוגלים להודות בהתנהגות בלתי הולמת.
הילדים חסרים אוריינטציה ובמקביל חסרים הכרה ואישור. יש ילדים שמפתחים קשיים כדי להתחשב, כי הם מעולם לא למדו את זה. לעתים קרובות הילדים מרגישים לבד מכיוון שההורים פסיביים מדי כמטפלים חשובים. סגנון laissez-faire יכול להוביל לכך שילדים יפתחו קשיים גדולים כמבוגרים.
כל המאמרים בסדרה זו:
