שלילת סגנון
לשלול פירושו לראות בדבר דבר שאינו קיים או להכחיש אותו. סגנון חינוך מבטל נקרא גם סגנון הזנחה. הסיבה לכך היא שהורים במכוון אינם לוקחים חלק בגידול ילדיהם.
ההורים אדישים וחסרי אינטרס כלפי הילד ומשאירים את זה לעצמו. ילדים שגדלו באופן שלילי אינם יודעים שום תמיכה בהתפתחותם. הזנחה גורמת לעיתים קרובות לנזק פיזי ופסיכולוגי חמור לילדים.
הילדים לבד ויש להם בעיות בסביבתם החברתית, בתוך גן ילדים ובבית הספר. הם אינם חווים תמיכה וביטחון ולא חוקים או מגבלות. למרבה הצער, בפועל, סגנון הורות מוזנח קשור לעיתים קרובות לאלימות פיזית במשפחה.
החסרונות בסגנון זה הם עצומים. הילדים עלולים לסבול מחוסר תזונה והיגיינה, מתקשים מאוד להיקשר ולעתים קרובות אינם מפתחים הערכה עצמית. הם בולטים בהתנהגותם החברתית הבולטת ומראים חסרים קשים בבית הספר. בבגרותם הם סובלים במיוחד מחוסר נגישות רגשית והם רגישים לשימוש בסמים ואלכוהול. לעתים קרובות הם מתקשים להשתלב בחיי החברה ולהשתלב בהיררכיות.
השוואת יתרונות וחסרונות
סגנון החינוך האוטוקרטי מבוסס על ציות וקבלה מוחלטת. הילדים עושים את מה שהוריהם אומרים ולא מטילים ספק בכללים. יתרון הוא שהילדים יכולים להתיישב היטב בהיררכיות בהמשך חייהם המקצועיים.
עם זאת, החסרונות גוברים על כך. ילדים שגדלים באופן אוטוקרטי ממעטים לפתח יצירתיות או יוזמה. הם רגילים לעשות את מה שאומרים להם.
ילדים מפתחים לעיתים קרובות מתחמי נחיתות. יש להם פחות ביטחון עצמי מאשר ילדים אחרים ולעתים קרובות נוטים להפחית את חוסר הביטחון שלהם באמצעות התנהגות תוקפנית. בבית הספר, למשל, ילדים אלה נוטים ללכת אחרי החלשים יותר מכיוון שהם לא יודעים דרך אחרת ולא יודעים איך להביע את רגשותיהם. עם סגנון החינוך הסמכותני, יש אקלים קריר בין המחנך לילד.
המחנך אינו אישי ומחליט לבדו על הכל. זה מגביל מאוד את הילדים בהתנהגותם והופך אותם לתלויים במחנך. חסרון גדול הוא שספונטניות ויצירתיות של הילד כמעט ולא מעודדים אותו.
בקבוצות ילדים שגדלים בצורה סמכותית מגלים לעיתים קרובות התנהגות תוקפנית ומעיקה כלפי ילדים אחרים. לעומת זאת, סגנון החינוך הדמוקרטי הוא הפוך מאוד. מחנכים וילדים מקבלים החלטות יחד והילדים מעודדים לפעול באופן עצמאי ולפתור בעיות באופן עצמאי.
בסגנון הדמוקרטי של החינוך, המחנך משבח ומבקר את הילדים בצורה עובדתית ובונה, כך שמתפתחת אצל הילדים מידה גבוהה של יצירתיות וקונסטרוקטיביות. לילדים יש הזדמנויות טובות יחסית לפתח את האופי והאוטונומיה שלהם. סגנון החינוך השוויוני מאוד שנוי במחלוקת.
יתרונות גדולים של הסגנון השוויוני הם בכך שהילדים נעשים עצמאיים, לומדים לבטא את צרכיהם באופן יצירתי ובגיל צעיר, ולומדים לדון בהם באופן אובייקטיבי. הורים קרובים לילד בחינוך זה, מה שעלול להוביל לקשר עמוק בין הורים לילד. עם זאת, סגנון חינוך שוויוני דורש הרבה זמן וסבלנות אם הוא מיושם בעקביות לטובת הילד.
אם ילד מחליט לא ללכת לרופא שיניים או שלא בא לו ללכת לבית הספר בגלל כאב שיניים, לעתים קרובות ההורים צריכים לדון ארוכות כדי לשכנע את הילד ביתרונות של דברים מסוימים. זה יכול להיות מתיש מאוד וההורים צריכים להיות סבלניים כדי שהחלטות מסוימות של הילד לא יפגעו בילד עצמו. עם זאת, הסגנון השוויוני נכשל לרוב בפועל.
גם סגנון ההורות של laissez-faire שנוי במחלוקת. כאן מותר לילדים לעשות כרצונם וההורים מתערבים אם זה לטובת הילד. סגנון זה מתאים לילדים שאחראים ושואלים דברים בגיל צעיר.
ההתנהגות הפסיבית של ההורים יכולה להוביל לכך שילדים לא למידה הרבה דברים, כמו גבולות, התנהגות מכבדת ושיקול דעת. ילדים המתקשים בהתמצאות הולכים כמעט לאיבוד בסגנון לואיז-פיי ולעתים קרובות מרגישים בודדים. סגנון החינוך הקריטי ביותר הוא סגנון השלילה, בו הילדים מוזנחים.
הילדים תלויים בעצמם ואינם לומדים היבטים חיוניים בהתפתחותם, כגון חוקים, גבולות ואינטראקציה מכבדת עם בני אדם אחרים. הילדים לעיתים קרובות חסרים הערכה עצמית ומתקשים להסתגל בבית הספר ובסביבתם החברתית, כך שלרוב הם בולטים באמצעות חסרונות בבית הספר והתנהגות תוקפנית. ילדים שגדלים עם סגנון חינוך שלילי מגלים קשיים גדולים בבגרותם להשתלב בחברה ובחיי העבודה. סגנון שלילי יכול להוביל להתפתחות של בעיות פסיכולוגיות ופיזיות קשות. אין להחיל באופן מודע סגנון חינוכי מבטל, מזניח.
כל המאמרים בסדרה זו:
