גמגום: כשהמילים נתקעות

אחוז אחד מהמבוגרים בגרמניה לְגַמגֵם. 800,000 המגמגמים הללו חשופים ללחץ פסיכולוגי עצום, הם חסרי ביטחון ולא לעתים רחוקות מבודדים. יְלָדִים לְגַמגֵם בתדירות גבוהה במיוחד - אך לא תמיד זו סיבה לדאגה. אריסטו, ווינסטון צ'רצ'יל, מרילין מונרו, "מר. שעועית "רואן אטקינסון, ברוס וויליס ודיטר תומאס הק הם דוגמאות בולטות לכך מגמגם ניתן להתגבר. עם זאת, מומחים אינם מדברים על תרופה, מכיוון שרק לעיתים נדירות החולים מצליחים לדבר לחלוטין בלי מגמגם.

גמגום הוא אובדן שליטה

גמגום הוא אובדן השליטה במנגנון הדיבור, בכלל לא הפרעה פסיכולוגית. ניתן לחלק את הגמגום לשלוש צורות שונות: גמגום קלוני, שבו חוזרים על אותיות בודדות במהלך הדיבור, טוניק גמגום, בו זרימת הדיבור מופרעת, חסומה ממש, וצורה מעורבת של גמגום קלוני וטוניק. במהלך הגמגום, הגוף מתוח, ה שרירי פנים לְהַדֵק, נשימה הופך להיות לא סדיר, המטופל מסמיק ומזיע. מגמגמים רבים הם אדונים להימנעות, כלומר מילים ומצבים, מה שמוביל לפסיכולוגית גדולה לחץ בעבודה ובשעות הפנאי. אם מתווספות תגובות שליליות של בני אנוש, לעג או אפילו דחייה, הבידוד מתרחש לעתים קרובות מדי.

גמגום בילדות - אל תגיבו יתר על המידה

הגמגום מתחיל מוקדם, כלומר ב ילדות בין שנתיים לחמש שנים, כאשר הילד מתפתח במהירות במיוחד מבחינה לשונית, פיזית, נפשית ורגשית. כחמישה אחוזים מכלל הילדים לְגַמגֵם. אבל עד שהם מגיעים לגיל ההתבגרות, גמגום דועך אצל רוב הצעירים - רק אחוז אחד מהילדים באמת מגמגם וזקוק לטיפול. בנים, אגב, נוטים להיות מושפעים פי ארבעה מבנות. "הורים לא צריכים להגיב יתר על המידה אם ילדיהם מתחילים לגמגם כשהם מדברים בין גיל שלוש לחמש", מסביר פרופסור שייד, מומחה לקול, דיבור, בליעה ו ילדות הפרעות שמיעה באוניברסיטת בון.

אם מגיבים יותר מדי לגמגום של הילד, קוטעים, מתקנים או אפילו מעירים, הבעיה מחמירה. מכיוון שרוב הילדים אוהבים לדבר באופן טבעי, התנגדויות כאלה מפנות את תשומת ליבן לבעיהן. כך הם מפתחים מלכתחילה פחד מדברים. אם ילדים לא מדברים על 50 מתוך 1,000 מילים באופן שוטף, עדיין אין סיבה לדאגה מכיוון שילד נרגש או זריז חוזר לעיתים קרובות על כמה מילים או משלב כמה "אה" בחום הנרטיב.

עם זאת, אם הברות או אותיות ("Scho-scho-kolade", "Ppp-ause") חוזרות על עצמן או נמשכות ("Huuuu-nd") לאורך תקופה של חודשים, על ההורים לפנות לייעוץ מומחה. הסיבה שבגללה יש ילדים שמתחילים לגמגם אינה ידועה. עם זאת, כיום ידוע כי ניתן לעבור בירושה לנטייה לגמגום, מכיוון שאנשים המגמגמים הם בעלי סיכוי גבוה פי שלוש לבני משפחה המגמגמים מאשר לאנשים ללא תסמינים אלו.