בנוסף לייצור הטהור של תרופות, גם משימות אחרות נופלות בתפקידם של מדענים גלניים: מדענים אלה עוסקים גם ביעילות, רעילות, סבילות ובטיחות של תכשיר. מצד אחד, זה נעשה באמצעות בדיקות סמים לפני אישור תרופה בשלבי המחקר I, II ו-III. מנגד, השימוש בתרופה לאחר אישורה מפוקח גם בכל הנוגע להשפעות ולתופעות לוואי. אתה יכול לקרוא עוד על בדיקה וניטור זה של תרופה במאמר אישור תרופה.
Galenics - הגדרה: Galenics הוא מדע הכנת ועיצוב תרופות מחומרים פעילים וחומרי עזר, כולל בדיקות טכנולוגיות שלהם.
חפש את ה"אריזה" הנכונה
גלניקס עוסקת בהכנסת החומר הפעיל ל"אריזה" הנכונה (צורת מינון) עם חומרי עזר מתאימים (ראה להלן). זה יכול להיות, למשל, טבליות, טבליות מצופות, כמוסות, אבקות, תמיסות או מדבקות של מרכיבים פעילים.
האריזה הגלנית - כלומר צורת המינון - קובעת אז את הצורה שבה החומר הפעיל מנוהל (מיושם). צורות נפוצות של יישום תרופות הן, למשל:
- בעל פה (פרורלי): דרך הפה (על ידי בליעה, למשל טבליה, מיץ סמים)
- תת לשוני: מתחת ללשון (למשל טבליה שמתמוססת מתחת ללשון)
- פי הטבעת: לתוך פי הטבעת (למשל נרות)
- אף: דרך האף (למשל תרסיס לאף)
- עורי: מורחים על העור (למשל משחה, קרם)
- תת עורי: מתחת לעור (הזרקה)
- טרנסדרמלי: דרך העור לתוך הדם (למשל מדבקה של מרכיב פעיל)
- תוך שרירי: לתוך שריר (זריקה)
- תוך ורידי: לווריד (זריקה או עירוי)
- ריאתי: לתוך דרכי הנשימה העמוקים יותר (למשל שאיפה)
במתן דרך הפה (למשל דרך הפה, תת-לשונית) או פי הטבעת, החומר הפעיל חודר למערכת העיכול ונספג שם. מסיבה זו, אנו מתייחסים כאן באופן קולקטיבי לצורות מתן אנטרליות (אנטרלי = משפיע על המעיים או המעיים).
המקבילה היא צורות מתן פרנטרליות: כאן החומר הפעיל נכנס לגוף עוקף את מערכת העיכול, כלומר ניתן לוריד, תת עורי או ריאתי, למשל.
תחילת פעולה וסובלנות
המינון והטופס המתאים ביותר לתרופה תלויים, בין היתר, היכן ובמהירות שחרור החומר הפעיל. כמה דוגמאות:
- טבליות תת-לשוניות מאפשרות לחומר הפעיל להיספג בדם דרך רירית הפה. כך, למשל, ניתן לתת משכך כאבים חזק שנועד להשפיע במהירות.
- את תחילת פעולתם של משככי כאבים, למשל, ניתן להגיע גם מהר יותר בהזרקה. כמו בטבליה תת-לשונית, החומר הפעיל מגיע לזרם הדם הרבה יותר מהר מאשר אם הוא צריך לעשות מעקף דרך מערכת העיכול (למשל, טבלית כאב רגילה לבליעה).
- טבליות עמידות למיץ קיבה בעלות ציפוי המונע מהתרופה לעבור בקיבה ללא נזק ומשחרר את החומר הפעיל רק במעי. זה עשוי להיות נחוץ, למשל, אם מיץ הקיבה החומצי יתקוף את החומר הפעיל ויהפוך אותו ללא יעיל.
- תכשירים בפיגור נועדו לשחרר את החומר הפעיל בקצב איטי יותר (למשל, טבלית כאב בפיגור). זה מאפשר רמה קבועה של חומר פעיל בדם על פני תקופה ארוכה יותר של זמן. תכשירים בפיגור שאינם בשימוש דרך הפה, תת עורי או תוך שרירי (למשל מדבקת ניקוטין, הזרקה לשלושה חודשים) נקראים גם תכשירי מחסן.
- באמצעות שאיפה, תרסיס לאף או טיפות עיניים ניתן להעביר חומר פעיל ישר ליעדו. לדוגמה, ניתן לשאוף תרופה לאסתמה. תרסיס לאף יכול לעזור נגד הצטננות. ניתן להשתמש בטיפות עיניים כדי להקל על יובש בעיניים או - בתוספת אנטיביוטיקה - דלקות עיניים חיידקיות.
המינון וטופס היישום יכולים גם להשפיע על סיכונים אפשריים ותופעות לוואי. לדוגמה, הציפוי העמיד למיץ קיבה המוזכר לעיל בטבליות מסוימות עשוי אפילו לנבוע רק מסבילות טובה יותר: חלק מהמרכיבים הפעילים מגרים את רירית הקיבה ויכולים לעורר בחילות והקאות. מסיבה זו, יש לשחרר אותם רק במעי.
חומרי עזר
בנוסף למרכיב פעיל אחד או יותר, רוב התרופות מכילות גם חומרי עזר כמו עמילן או ג'לטין. לאלה אין כל השפעה תרופתית בעצמם, אלא משמשים כחומרי מילוי, צבעוניים או חומרי טעם וריח, חומרים משמרים, חומרי סיכה או כמייצבים וכנשאים. חומרי העזר השונים מבטיחים כך את יכולת האחסון הנכונה, חיי מדף, ריח או טעם טובים יותר וגם את המראה הנכון של התרופה.
חומרי העזר אינם חייבים להיות מצוינים במלואם על האריזה. עבור אנשים עם אלרגיה מתאימה (למשל, לצבע מסוים), זה יכול להיות בעייתי.
