מילים נרדפות במובן רחב יותר
- תסמונת קיפוח
- תסמונת אשפוז
- תסמונת קספר האוזר
- דיכאון אנאקליטי
האשפוז הוא מכלול ההשלכות השליליות הפסיכולוגיות והפיזיות שיש למניעת טיפול וגירויים (= חסך) על המטופל. אלה בדרך כלל מתרחשים אצל ילדים שנמצאים עדיין בשלב חשוב בהתפתחותם הגופנית, הרגשית והלשונית. זֶה מצב קיבל את השם "אשפוז" מכיוון שתואר לראשונה בילדים שהיו בבתים ובבתי חולים (= בית חולים) במשך תקופה ארוכה.
עם זאת, הפרעה זו יכולה להופיע גם אצל אנשים מבוגרים שנמצאים בבידוד במשך זמן רב, למשל באמצעות בידוד. מלבד האשפוז הנפשי שנמצא בשימוש נרדף לרוב, יש מה שמכונה אשפוז זיהומי, כלומר מחלות הנגרמות על ידי הזנחה וסיעוד רפואי. במיוחד בבתי חולים ובתי אבות, חולים וצוותי סיעוד לעיתים קרובות אינם מקבלים את תשומת הלב הנחוצה להם (אשפוז).
הצוות לעיתים עמוס יתר על המידה, אינו יכול ולא רוצה להקדיש זמן רב לאדם. בעבר אנשים לא היו מודעים מספיק לעובדה שזה לא מספיק בכדי לכסות צרכים בסיסיים, וגם כיום יש צורך להזכיר לאנשים שטיפול חייב להיות חלק מתהליך הסיעוד, במיוחד לילדים. אחרי הכל, התפתחותם של ילדים מכילה שלבים כביכול רגישים בהם יש להשיג דברים בסיסיים מסוימים, כמו קשר עם אדם ייחוס יציב.
אם זה לא קורה, מתפתחות הפרעות התקשרות שיכולות ללוות את המטופל לאורך כל חייו. הדבר תקף גם לפיתוח שפה ומיומנויות חברתיות. היעדר גירויים יכול להוביל גם לאשפוז, כפי שקורה במהלך שהייה ממושכת בחדרים חשוכים ואטומים לרעש.
במיוחד חוסר תנועה (למשל א טיח גם יכול להיות בעייתי. כאן מוצגים הסימפטומים של אשפוז נפשי ופיזי. מאחר שאשפוז פיזי הוא תופעה מוגברת של מחלות זיהומיות מסוימות בבתי חולים, הסימפטומים תואמים לאלה של המחלות המתאימות.
הסימפטומים של אשפוז נפשי הם אחידים יותר. בעיקרון, ניתן להבחין בין ליקויים גופניים ונפשיים. שניהם מבוססים על התפתחות מאוחרת או לא נכונה.
הסימפטומים הגופניים כוללים התחלשות (נגרמת בדרך כלל מחוסר תיאבון), מחלות זיהומיות עקב החלשות המערכת החיסונית, תנועות חוזרות כפייתיות (מה שמכונה סטריאוטיפים) או צמיחה האטה. מבחינה פסיכולוגית, מדובר על שונים הפרעות דיבור, דכאון, אדישות (כלומר אדישות) וירידה אינטלקטואלית. בחלק מהמקרים זה מרחיק לכת עד כדי כך שהמטופלים מתפתחים באופן רגרסיבי, כלומר מתנהגים כמו ילדים צעירים בהרבה, ממש כאילו שכחו הכל שוב.
ההתמודדות עם ילדים כאלה היא כמובן תובענית במיוחד. הם חשים את התסכול של הסביבה כדחייה ונסוגים עוד יותר. מתפתח מעגל קסמים.
באותו אופן, כישורים חברתיים נפגעים. ילדים אינם ששים אמון בזרים ויחסיהם עם קרובי משפחה, במיוחד הורים, עלולים להידרדר. הסימפטומים עשויים להיעלם חלקית או להימשך ואף להחמיר.
עלולות להתפתח הפרעות אישיות, כמו הפרעה גבולית. דוגמה מפורסמת לאשפוזי נפש, שהפכה למילה נרדפת, היא קספר האוזר המייסד. הוא נמצא בנירנברג בראשית המאה ה -19.
הוא הראה את כל הסימפטומים שהוזכרו לעיל בדרגת החומרה הגבוהה ביותר, כנראה בגלל שבילה את 16 השנים הראשונות לחייו כלוא בצינוק חשוך. גם התפתחות הפרעה גבולית במקרה שלו אינה נכללת. כך הוא סבל שוב ושוב מפגיעות שלכאורה נגרמו לו על ידי זרים רעולי פנים.
עם זאת, אלה מעולם לא נמצאו. גם לא היו עדים. האבחנה של אשפוז נפשי נעשית בדרך כלל על ידי א פסיכיאטר.
ההפרעה מובחנת בין אוֹטִיזְם, למשל, החופף איתו במידה רבה בביטוי שלו. קריטריון אחד לכך הוא שבניגוד לאשפוז, אוֹטִיזְם אינו הפיך ולרוב אינו תוצאה של טראומה. לכן כדאי לשאול באילו נסיבות הבחינו לראשונה בתסמינים. יתר על כן, האשפוז מראה דמיון ל דכאון.
זה גם מראה מהלך אחר ולא בהכרח מלווה בגירעונות נפשיים ופיזיים קבועים. באופן עקרוני, הדבר הראשון לעשות הוא לעזוב את הסביבה המזיקה. יש למקם את המטופל (אשפוז) בסביבה אכפתית ועשירה בתמריצים, המאפשרת למנוע גירעונות, במיוחד אצל ילדים, ולהעלים את התופעות הראשונות.
אם זה לא נעשה לתקופה ארוכה יותר, מתרחש נזק קבוע, הדורש טיפול פסיכותרפי. לכן חשוב להכיר את המחלה מוקדם ככל האפשר ולנקוט באמצעי נגד. בנוסף, במקרים מסוימים עדיין יש צורך בטיפול במחלות נרכשות משניות בודדות, כמו זיהומים (אשפוז).
