כמו תמיד, בדיקה גופנית של חוליה שבורה הוא הצעד הראשון בכל אבחנה. חוליה שֶׁבֶר כמעט תמיד יכול לגרום לכאבי לחץ ודפיקות. אין לבצע בדיקה של ניידות עמוד השדרה בהתחלה, על מנת לא לעורר עקירת שברים בשברים לא יציבים.
יש לבצע תמיד בדיקה נוירולוגית מכוונת (רגישות, פעילות מוטורית שרירותית) כדי לקבל אינדיקציות לאפשריות חוט השדרה פציעות בשלב מוקדם. המקובל רנטגן בעקבות בדיקה גופנית. רצוי לקבוע את האינדיקציה לצילומי עמוד השדרה בנדיבות ולא רק ל קרני רנטגן החלק המטריד ביותר של גוף חוליות.
במקרה של אלימות ניכרת שעלולה להוביל לחוליה שֶׁבֶר (נפגעי נפילה, תאונות דרכים וכו '), מומלץ רנטגן כל עמוד השדרה. החשש מפני צילומי רנטגן מזיקים כמעט תמיד מוגזם ובלתי מבוסס.
זה יכול להיות הרבה יותר השלכות אם עמוד השדרה שֶׁבֶר מתעלמים. צילומי רנטגן קלאסיים של עמוד השדרה נלקחים תמיד בשני מישורים בעת אבחון א שבר בחוליות, כשמסתכלים מלפנים (תמונת ap) ומהצד. לכן יש לקחת אותם:
- עמוד השדרה הצווארי בשתי רמות
- עמוד השדרה החזי בשתי רמות
- עמוד השדרה המותני ב -2 רמות
התמוטטות לוחית הבסיס העליונה (שבר סינטר) ב אוסטאופורוזיס עם פיתוח של מרחק קצר קיפוזיס (גיבן).
אם כמה גופי חוליות נשברים בצורה כזו, נוצרת מה שמכונה "גיבנת האלמנה", המאופיינת בבולטת מאוד גיבן. רוב גוף חוליות ניתן לאבחן שברים בתמונות הרנטגן באופן מהימן ולהעריך ראשונית של שבר יציב או לא יציב. אם ניתן לשלול בבטחה שבר לא יציב, אין צורך באבחון נוסף.
התמונה האופיינית לשבר יציב היא חוליית הטריז עם קצה קדמי של חוליות עם קצה אחורי של חוליות שלם. לא תמיד שברים בלתי יציבים נראים מיד בתמונת רנטגן (לדוגמא: שבר לא יציב). אם יש חשד לשבר לא יציב, נדרש בירור נוסף. טוב יותר מאשר בכל שיטת הדמיה אחרת, מידת השבר של א גוף חוליות וכך ניתן לקבוע הערכה של יציבותה באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת (CT).
