אונה אוקסיפיטלית (עורפית)
אנטומיה ותפקוד: באונה העורפית, הממוקמת בפוסה האחורית מעל מוֹחַ מְאוּרָך, נמצא המרכז החזותי, כלומר חלק ממערכת הראייה. המידע מגיע מהרשתית דרך ה- עצב אופטי (עצב גולגולתי שני) אל תוך כימת הראייה (מעבר עצבי הראייה), שם המידע של שדה הראייה החיצוני (לרוחב) עובר לצד ההפוך. הסיבים ממשיכים לרוץ במערכת הראייה, לפיה מערכת הראייה הימנית מכילה מידע על שדה הראייה הפנימי (המדיאלי) של עין ימין ועל שדה הראייה לרוחב של עין שמאל עקב המעבר בכיאסמה.
הסיבים נמתחים דרך Corpus geniculatum mediale ב התלמוס וכקרינה חזותית לקליפת המוח הראייתית הראשונית באונה העורפית. הוא ממוקם באזור הסולקוס קלקרינוס. כאשר המידע מהעין מגיע לקליפת המוח הראייתית הראשונית, בני האדם מודעים לכך שהם רואים משהו, אך הרושם החזותי טרם פורש.
זה קורה רק בקליפת המוח החזותית המשנית, הסמוכה לזו הראשונית. רקע קליני: נגעים באזור מערכת הראייה יכולים להיגרם ממגוון גורמים, כגון דלקת, טראומה או גידולים. הסימפטומים של נגע כזה יכולים גם להשתנות מאוד בהתאם למיקומו. לפיכך, נגע בקליפת הראייה הראשונית בצד אחד בלבד מוביל לאובדן ראייה בצד המדיאלי של עין אחת ובצד הרוחבי של העין השנייה ( hemianopsia הומונימי).
נגעים באזור ההיקפי של קליפת המוח מביאים גם לאובדן שדה הראייה, שלרוב אופייני יחסית. עם זאת, אם קליפת הראייה המשנית מושפעת, הדבר אינו מוביל לאובדן שדה הראייה או עיוורון. חולים עדיין יכולים לראות, אך אינם מסוגלים עוד לפרש את מה שהם רואים (אגנוזיה חזותית). דוגמה אחת היא כישלון בזיהוי פנים כאשר הראייה שלמה (פרוזופגנוזיה).
אונה זמנית
אנטומיה ותפקוד: האונה הטמפורלית היא החלק המרכזי של מערכת השמיעה, כלומר השמיעה. המידע מועבר דרך תאי עצב השמיעה פנימה האוזן הפנימית ל תא עצב גרעינים ב- medulla oblongata (גרעין שבלול). כאן יש סיווג טונוטופי, כלומר סיווג המידע לפי גובה ותדירות.
זה נמצא גם בקליפת המוח. לאחר שעבר את medulla oblongata, רוב סיבי העצבים עוברים לצד הנגדי בדרכם אל קליפת המוח, ואילו החלק הקטן ממשיך באותו צד. השביל ממשיך לאבני הזית העליונות ואז, כ- lemniscus lateralis, לקוליקולים הנחותים של צלחת ארבעת התל של המוח התיכון.
מכאן סיבי העצבים ממשיכים ל- Corpus geniculatum mediale של התלמוס ומשם כקרינה שמיעתית לקליפת השמע הראשונית באזור הפיתולים הרוחביים של האונה הטמפורלית. באופן זה, חבילות סיבים קטנות יותר עוברות מצד אחד למשנהו, כך שקליפת השמע הראשונית בצד אחד מקבלת מידע על מה שנשמע מהשבלול משני הצדדים, החיוני לשמיעה כיוונית. בקליפת המוח השמיעתית הראשונית, האדם השומע מתוודע למה שהוא שומע, אך מבלי לפרש זאת.
זה קורה רק בקליפת השמע המשנית. לאחר שהמידע הגיע לכאן ועובד, הצלילים הנשמעים מוכרים כמילים, לחנים או צלילים, למשל. מעניין לציין כי קליפת המוח השמיעתית של חצי הכדור הדומיננטי, בה נמצא מרכז הדיבור של ברוקה, אחראית בעיקר על עיבוד והכרה והבנת דיבור.
לכן הוא נקרא גם מרכז הדיבור החושי או אזור ורניקה. לעומת זאת, קליפת המוח השמעית המשנית של חצי הכדור הלא דומיננטי נוטה יותר לעבד דברים כמו מנגינות. לכן זה קריטי להבנת המוסיקה ולהכרה בה.
סיבה קלינית: נגע בקליפת השמע הראשונית של צד אחד אינו מוביל לחירשות אלא להפחתת שמיעה בשתי האוזניים. זאת בשל העובדה שסיבי העצבים בדרכם מ האוזן הפנימית לקליפת המוח עוברים מספר פעמים לצד הנגדי ומחציתו מוֹחַ ובכך מקבל מידע על מה שנשמע משתי האוזניים. פירוש הדבר, עם זאת, שאם קליעה לקליפת השמע הראשונית בצד אחד מופרעת, שמיעה כיוונית קשה יותר באופן משמעותי.
במקרה של נגע בקליפת המוח השמעית המשנית, הסימפטומים תלויים מאוד בשאלה אם ההמיספרה הדומיננטית או הלא דומיננטית של מוֹחַ מושפע. אם האזור של ורניקה, קרי קליפת השמע המשנית בחצי הכדור השולט, נפגע, הבנת הדיבור נפגעת מאוד. לעתים קרובות הם מדברים הרבה (לוגוריאה) אך ללא חוש כלפי הזר.
הם לא מודעים לכך שמה שהם אומרים אין טעם. לעומת זאת, נגע בקליפת השמע המשנית בחצי הכדור הלא דומיננטי גורם לאובדן הבנה מוזיקלית, אך אינו פוגע בדיבור.
