סקירה קצרה
- מהן אבני מרה? רכיבים מתגבשים של נוזל המרה בצורת אבנים זעירות (סולת) או אבנים גדולות יותר. בהתאם למיקומם, מבחינים בין אבנים בכיס המרה לבין אבנים בדרכי המרה. לנשים יש אבני מרה לעתים קרובות יותר מאשר לגברים.
- גורמי סיכון: בעיקר נקבה, עודף משקל (שומן), פורה, 40 שנים ומעלה (ארבעים), בהיר שיער (בהיר), נטייה משפחתית (משפחה).
- השלכות אפשריות: דלקת בלבלב (דלקת לבלב חריפה); פגיעה בדופן כיס המרה עם דליפת מרה לתוך הבטן וכתוצאה מכך דלקת הצפק; סיכון מוגבר לסרטן כיס המרה ודרכי המרה.
- טיפול: ניתוח, תרופות, טיפול בגלי הלם.
אבני מרה: תיאור
המרכיב העיקרי של המרה הוא מים, המהווים כ-80 אחוזים. הוא מכיל גם חומצות מרה, חלבונים ובילירובין (תוצר פירוק צהבהב של פיגמנט הדם האדום המוגלובין). מרה מכילה גם כולסטרול. גם בילירובין וגם כולסטרול יכולים להתגבש - וכתוצאה מכך אבנים דקות (חצץ) בגודל של כמה מילימטרים או אבני מרה בגודל של עד כמה סנטימטרים. רופאים מדברים אז על cholelithiasis.
סוגי אבני מרה
- אבני כולסטרול: אלו מורכבות בעיקר מכולסטרול ואחראיות לכ-80 אחוז ממקרי אבני המרה בגרמניה.
- אבני בילירובין (פיגמנט): אלו מורכבות מליבת כולסטרול שאליה נקשר בילירובין. אבני בילירובין גורמות לכ-20 אחוז ממחלות אבני מרה.
קריטריון מבחין נוסף הוא מיקום אבני המרה. כאן נעשה הבחנה בין:
- אבנים בדרכי המרה (choledocholithiasis): הן ממוקמות בצינור המחבר בין כיס המרה למעי הדק. לפעמים הם נוצרים באתר. אולם לעתים קרובות מדובר באבנים בכיס המרה שנשטפו אל צינור המרה (אבנים משניות בדרכי המרה).
תדירות של אבנים בכיס המרה
רבים מהסובלים אפילו לא יודעים שיש להם אבנים בכיס המרה כי הן לא גורמות (עדיין) לתסמינים כלשהם.
אבני מרה: גורמים וגורמי סיכון
גורמי סיכון של כלל 6-f
גורמי סיכון מסוימים מעדיפים התפתחות של אבני מרה. ניתן לסכם את החשובים ביותר במה שנקרא כלל 6-F:
- נְקֵבָה
- שומן (עודף משקל)
- פורה (פורה, מספר ילדים)
- ארבעים (גיל 40 ומעלה)
- בהיר (בלונדיני, בהיר שיער)
- משפחה (נטייה משפחתית)
לעתים רחוקות מאוד, קיים פגם גנטי, המביא בכל מקרה להיווצרות אבני מרה.
גורמי סיכון אחרים
גורמי סיכון נוספים להתפתחות אבני מרה כוללים:
- הריונות
- נטילת הורמוני מין נשיים, כגון אמצעי מניעה (גלולה) או טיפול הורמונלי חלופי במהלך גיל המעבר
- תרופות מסוימות אחרות, כגון צפטריאקסון (אנטיביוטיקה) או סומטוסטטין (להפרעת ההורמונים אקרומגליה או לדימום במערכת העיכול העליונה)
- תסמונת חמצת מרה (מחלה עם מחסור רלוונטי בחומצות מרה, למשל כתוצאה מהסרה כירורגית של חלק גדול מהמעי הדק - למשל במחלת קרוהן)
- סוכרת
- שחמת הכבד (למשל עקב צריכת אלכוהול גבוהה)
- רמות שומן גבוהות בדם (טריגליצרידים, כולסטרול)
- עודף משקל חמור (השמנת יתר)
- הזנת צינורית מיוחדת עתירת קלוריות
העובדה שנשים מקבלות אבני מרה בתדירות גבוהה יותר מגברים נובעת כנראה מהורמוני מין נשיים. הדבר נתמך גם בעובדה שנטילת הורמונים כאלה (למשל כגלולות למניעת הריון) והריון גם מגבירים את הסיכון לכוללית.
אבני מרה: תסמינים
לפעמים אבנים "שקטות" הופכות ל"מדברים" עם הזמן, כלומר, הן מתחילות לגרום לאי נוחות. על פי מחקרים, שניים עד ארבעה מתוך כל 100 אנשים עם אבני מרה מפתחים תסמינים בולטים תוך שנה.
לפעמים אבני מרה מעוררות גם קוליק מרה - כאב חמור, דמוי התכווצות, בבטן הימנית האמצעית והעליונה. הם דמויי גל: הכאב מתנפח במהירות, ואז מגיע לרמה ובהמשך שוכך באופן ספונטני או לאחר נטילת תרופות.
קוליק מרה מופיע בעיקר בלילה ולעיתים לא בסדר כרונולוגי לאחר ארוחה.
בערך כל חולה שני שכבר חווה תסמיני אבני מרה כמו קוליק יחווה שוב תסמינים תוך שנתיים.
הגודל והמיקום של אבני מרה קובעים
הצטברות מרה כתוצאה מחסימת יציאה מכונה על ידי רופאים סטאזיס מרה (כולסטאזיס).
אבני מרה: סיבוכים
לאבני מרה יכולות להיות השפעות שונות:
דלקת בכיס המרה והשלכות אפשריות
אם לא מטופלים, דלקת חריפה בכיס המרה עלולה להוביל להיווצרות מוגלה בכיס המרה (אמפיימה של כיס המרה) - אולי אפילו עם מוות חלקי ובכך לקרע של דופן כיס המרה (ניקוב כיס המרה). במקרים קיצוניים, הצפק עלול להיות דלקתי (דלקת הצפק "מרה").
לפעמים דלקת בכיס המרה אינה חריפה, אלא כרונית. במקרים נדירים מאוד, דופן כיס המרה יכול להתעבות ולהסתייד כתוצאה מכך - הרופאים מתייחסים לזה כ"כיס מרה פורצלן". לאחר מכן האיבר כבר לא יכול להתכווץ כראוי. צורה מסוימת של "כיס מרה פורצלן" גם מגבירה את הסיכון לסרטן כיס המרה.
דלקת בדרכי המרה וצהבת
כמו דלקת בכיס המרה, דלקת בדרכי המרה יכולה להתפשט לאיברים שכנים.
לבלב
דלקת לבלב חריפה לרוב שוככת באופן ספונטני. עם זאת, כך גם כאן: הדלקת יכולה להתפשט לאיברים שכנים.
סרטן כיס המרה ודרכי המרה
אבני מרה מעלות את הסיכון לסרטן כיס המרה ולסרטן דרכי המרה - אבל רק במעט. בנוסף, שני סוגי הסרטן נדירים: בסך הכל, מספר המקרים החדשים בשנה בגרמניה הוא רק כ-5,000.
אבני מרה: בדיקות ואבחון
אם יש לך חשד שיש לך אבנים בכיס המרה, הרופא ייקח תחילה את ההיסטוריה הרפואית שלך בייעוץ מפורט. בין היתר, הוא יבקש ממך לתאר את כל התסמינים שלך בפירוט. הוא גם ישאל על מחלות קודמות או מחלות בסיסיות. לאחר מכן, בדיקה גופנית מקיפה והליכי הדמיה.
נהלי הדמיה
בדיקת רנטגן מיוחדת, אנדוסקופית רטרוגרדית cholangiopancreatography (ERCP), יכולה גם לזהות אבני מרה בכיס המרה ובדרכי המרה. בנוסף, ניתן להסיר מיד במהלך הבדיקה אבנים קטנות יותר.
בדיקת דם
בדיקות נוספות במידת הצורך
לפעמים אבני מרה מתרחשות בנסיבות חריגות - למשל, במשפחות, בילדות או בגיל ההתבגרות, או שוב ושוב בצינור המרה. במקרה זה, בדיקות נוספות צריכות להבהיר את הסיבה המדויקת. לדוגמה, אם יש חשד לגורם גנטי ספציפי, ניתוח גנטי עשוי לעזור.
אבני מרה: טיפול
טיפול בקוליק מרה
הרופא מטפל בקוליק מרה חריף באמצעות תרופות נוגדות עוויתות ומשככי כאבים (ספזמוליטיות ומשככי כאבים) כגון איבופרופן. אם כיס המרה הפך דלקתי, החולה מקבל גם אנטיביוטיקה. ב-24 השעות הראשונות לאחר הופעת קוליק המרה, אסור למטופל גם לאכול מזון כלשהו (דיאטה אפסית).
טיפול באבני מרה
בדרך כלל יש לטפל באבנים בכיס המרה רק אם הן גורמות לאי נוחות או לסיבוכים כגון דלקת בכיס המרה. אבנים בדרכי המרה, לעומת זאת, תמיד צריכות להיות מטופלות כי הן מובילות לרוב לסיבוכים.
הסרת אבני מרה
ישנן מספר שיטות להסרת אבני מרה. באיזו שיטה משתמשים תלויה בין היתר במיקום (כיס מרה או דרכי מרה) ובגודל אבני המרה.
חלופה לניתוח במקרים מסוימים היא טיפול באבני מרה בתרופות. במקרה זה, על המטופל ליטול תרופה שיכולה להמיס את האבנים לאורך זמן ארוך יותר. בנוסף, ניתן לפרק אבני מרה גם בעזרת גלי הלם (טיפול בגלי הלם).
מידע מקיף על שיטות ההסרה השונות ניתן למצוא במאמר הסרת אבני מרה.
אבני מרה: דיאטה
בנוסף, כדאי לאכול תזונה עשירה בדגנים מלאים וסיבים. כלול מוצרי דגנים מלאים, ירקות ופירות בתזונה שלך על בסיס קבוע. דיאטה זו - בשילוב עם פעילות גופנית סדירה וספורט - יכולה לעזור לך לשמור על משקל גוף בריא או להפחית עודפי שומן. משקל עודף הוא אחד מגורמי הסיכון החשובים ביותר לאבני מרה.
אבני מרה: מהלך ופוגנוזה
בדרך כלל די קל להסיר אבני מרה הגורמות לתסמינים. לניתוח יש את הפרוגנוזה הטובה ביותר. זה כרוך לעתים קרובות בהסרה של כיס המרה. הישנות (עם היווצרות אבני מרה בצינור המרה) נדירות יחסית לאחר מכן. בטיפול לא ניתוחי, שיעור ההישנות גבוה יותר.
