אל האני האוזן התיכונה מגביר גלי קול שמגיעים אל עור התוף ולגרום לו לרטוט. זה הכרחי מכיוון שתאי החישה באוזן הפנימית מוטבעים בנוזל, והצליל נתפס פחות חזק בנוזל (אתה יודע את ההשפעה כאשר אתה שקוע באמבטיה).
כיצד משיגים את ההגברה? ה עור התוף גדול בהרבה מהחלון המתאים לאוזן הפנימית - כך לחץ הקול עולה. אפקט המינוף של העצמות הקטנות מגביר עוד יותר את הלחץ. בנוסף, שני שרירים מווסתים את המתח של עור התוף ו כוח של העברת האות מלוח התיבות (העצם האחרונה) לחלון הסגלגל של האוזן הפנימית.
תפקוד האוזן הפנימית
באוזן הפנימית גלי קול עולים במפתולי השבלול. בהתאם לתדירות, הם מפעילים את תאי החישה של "צינור השמיעה" המוטבע ממש בהתחלה (לצלילים גבוהים) או רק בסוף (לצלילים נמוכים). לפיכך כל צליל מתפרק וגורם לגירוי חושי אופייני המועבר ל מוֹחַ.
חשוב שתאי החישה לתדרים גבוהים יתלהבו ממש בהתחלה, ואז גלי הקול לא ימשיכו; לעומת זאת, גלי הקול בתדרים נמוכים מפעילים את תאי החישה לתדרים גבוהים מעט לפני שהם ממשיכים - באופן זה הם הרבה יותר לחוצים בטווח הארוך ונשחקים מהר יותר.
שליטה בתחושת האיזון
באשר לתפקוד השמיעה - תחושת לאזן נשלט על ידי התאים החושיים של הזקולה, החדר הרחם ואלה של הארקדות. קצות תאי החישה מקרינים א מסה של ג'לי שעליו מונחות אבנים קטנות למשקל, האוטוליטים. כל הבנייה הזו צפה בנוזל.
אם הגוף נע, תחילה הנוזל נע ואז הג'לטיני מסה עם תאי החישה נעים באיחור. כמה וכמה מהיר הג'לטיני מסה מתרחק ממצב המנוחה תלוי במידת התנועה - קצות תאי החישה מכופפים וזה מדווח כאות למצב מוֹחַ. ה מוֹחַ משתמש במידע זה ובאותות מהעיניים והשרירים כדי לקבוע את המיקום של גופנו במרחב - בין אם אנחנו יושבים, שוכבים, נופלים או מסתובבים.
