ניתוח גנגליון (ציסטה של ​​גנגליון)

ניתוח של א גנגליון הנו הליך כירורגי-טיפולי להסרת גנגליון (עצם). א גנגליון מתאר מבנה יחיד (יחיד) או מרובה המהווה ניאופלזיה (היווצרות חדשה) של רקמות. ניאופלזיה זו היא תהליך שפיר (שאינו מתפשט ומוגבל) שיכול להתרחש גם ב כמוסה משותפת אזור או על שטחית נדן גיד. למרות ש גנגליון משמש שם נרדף למונח גנגליון, שני המונחים מתארים בעיקר תהליכים פתולוגיים שונים. בניגוד לגנגליון, לגנגליון "אמיתי" יש פתולוגי הִתאבְּנוּת, אשר נקרא כראוי אקסוסטוזיס. יתר על כן, כניאופלזמה ציסטית, גנגליון מתמלא בנוזל שהוא גם נימה וברור. בנוסף להפרעות מכניות אפשריות במבני מפרקים מסביב, גנגליון מלווה לעיתים קרובות ברוך מקומי. תגובת יתר (תגובת רגישות יתר) של עור מעל הגנגליון ניתן בדרך כלל לזהות. טיפול כירורגי בגנגליון

לפני פולשנית תרפיה אמצעי נחשב בטיפול בגנגליון, יש לבצע סקירה פרטנית על השימוש בשיטות הטיפול השמרניות (אמצעי טיפול לא ניתוחי). ככלל, השימוש ב קורטיזון מומלץ בתחילה לאחר אישור אבחוני של הממצאים. יש גם אפשרות לנקב את הגנגליון כדי להפחית את הגנגליון כְּאֵב והגבלות מכניות. אם, למרות הצעדים השמרניים שננקטו, מחליש כְּאֵב או אם מגבלות תנועה ממשיכות להתרחש, ניתוח נחשב כבלתי נמנע. עם זאת, במהלך ההליך, על המנתח להיזהר שלא לפגוע או להסיר רקמות שלא השתנו פתולוגית בנוסף לגנגליון. בפרט, יש לטפל בגרעינות מניסקליות כך שלא ייגרם נזק משני למושפעים מניסקוס.

אינדיקציות (תחומי יישום)

• גנגליון עם ליקוי מכני - בדרך כלל אין להשתמש בהתערבות כירורגית ישירה לממצא זה. עם זאת, צעדים שמרניים לרוב אינם מצליחים, ולכן יש צורך בהתערבות כירורגית.
• גנגליון עם paresthesia - אם paresthesia (paresthesia) מתרחש בנוכחות גנגליון, יש צורך בניתוח מיידי כדי למנוע נזק קבוע אפשרי או למזער את הסיכון לפתח נזק קבוע. הפרסטזיה כאן מייצגת תוצאה של כיבוש החלל של הגנגליון, שבאמצעותו נדחסים סיבי העצבים ופוגעים בתפקודם.
• גנגליון עם מופחת דם אספקה ​​- כתוצאה מהופעת גנגליון, דם כלי יכול גם להיות דחוס, כך שאזורי רקמה מסוימים יסופקו בצורה נחותה. גם כאן מצוין ניתוח כיוון שעלול להיווצר נזק תוצאתי.
• גנגליון בעל צמיחה חזקה - אם הגנגליון גדל משמעותית, יש לשקול טיפול כירורגי בכדי למנוע נזק אפשרי מהגדילה.

התוויות נגד

גנרל מופחת משמעותית מצב לעתים קרובות מונע ביצוע הסרת כנופיות, כפי ש הרדמה יהיה קשור ל- a גבוה מדי בריאות לְהִסְתָכֵּן. יש לשים לב לאפשרי תגובה אלרגית במהלך הניתוח ואחריו.

לפני הניתוח

הפסקת נוגדי קרישה (נוגדי קרישה) - הפסקת תרופות המסייעות לעכב קרישה ("לדלל את דםבדרך כלל יש צורך לפני ביצוע הניתוח. לאחר הניתוח ניתן בדרך כלל לחדש את הטיפול במהירות יחסית. הפסקת אמצעים טיפוליים במהלך טיפול כירורגי צריכה להיעשות רק בהוראת רופא.

ההליך הכירורגי

גם כללי וגם מקומי (מקומי) הרדמה מסומנים להסרה כירורגית של גנגליון. מצד אחד, הבחירה ב הרדמה אפשרות תלויה בלוקליזציה של הגנגליון; מאידך, גם משאלות המטופל מהוות גורם מכריע. בנוסף להרדמה, דם ניתן לבצע מעצר זרימה (השעיית אספקת הדם באזור הניתוח) לפני ההליך הכירורגי, כך שניתן יהיה להבטיח למנתח מראה טוב יותר כתוצאה מקיפאון דם. יתר על כן, עצירת זרימת הדם קשורה גם להפחתה. סבירות לאובדן דם גבוה בחולה. בהתאם לנוהל בו משתמשים, משתמשים במיקרוסקופ להסרת הגנגליון על מנת להעריך טוב יותר את מבני הגנגליון. בשל העובדה כי גנגליון ממוקם בעיקר ב כמוסה משותפת אזור או אזור גיד, ייתכן שיהיה צורך בייצוב אזור הניתוח לאחר ההליך. טיח למטרה זו ניתן להשתמש בגבס או בתחבושות מייצבות.

אחרי ניתוח

• מנוחה - מיד לאחר ביצוע הניתוח, על המטופל לנוח את אזור הניתוח למספר ימים על מנת להבטיח אופטימלי ריפוי פצע.
• תנועה - אולם לאחר תקופת המנוחה צריכה להיות תנועה פעילה של המפרק להשגת פונקציונליות מלאה של המפרק. תומך פיסיותרפיה יכול לתרום להחלמה במקרה זה.

סיבוכים אפשריים

• דימום וקרע בכלי - כתוצאה ממיקום הדם כלי, לעתים קרובות יכולה להופיע פציעה כמו קרעים בכלי הדם, ולכן דימום לאחר הניתוח יכול להופיע במהלך הניתוח ולאחריו אם המוסטאזיס אינו מספיק.
• המטומות - המטומות (חבורות) הן גם תוצאה של פגיעה בדם כלי והדימום הנלווה.
• Paresthesias - עקב נגע (נזק) של עצבים באזור הניתוחי עלול להתרחש פרזיס (שיתוק) ו paresthesias (insensations). עם זאת, ככלל, התלונות הן אירועים זמניים (מוגבלים בזמן).
• ריפוי פצעים הפרעות - תלוי ב טיפול בפצע והנטייה להצטלקויות, הפרעות בריפוי פצעים עלולות להתרחש כתוצאה מההליך.
• אזורית מורכבת כְּאֵב תסמונת (CRPS); מילים נרדפות: Algoneurodystrophy, מחלת סודק, דיסטרופיה של סודק, תסמונת סודק-לרישה, ניוון רפלקס סימפטי (SRD)) - תמונה קלינית נוירולוגית-אורטופדית, המבוססת על תגובה דלקתית לאחר פגיעה בגפיים ובנוסף, עיבוד הכאב המרכזי מעורב באירוע; מייצג סימפטומטולוגיה בה יש הפרעות במחזור הדם חמורות, בצקת (אגירת נוזלים) והגבלות תפקודיות לאחר ההתערבות, כמו גם רגישות יתר לגירוי מגע או כאב; מופיעים אצל עד חמישה אחוזים מהחולים לאחר שברים ברדיוס דיסטלי, אך גם לאחר שברים או טראומה קלה בגפיים התחתונות; טיפול תפקודי מוקדם (פיזי ו רפוי בעסוק), עם תרופות לכאב נוירופתי (“כאב עצבי) ועם טיפולים אקטואליים ("מקומיים") עוֹפֶרֶת לתוצאות טובות יותר לטווח הארוך.