אפילפסיה: הגדרה, סוגים, טריגרים, טיפול

סקירה קצרה

• תסמינים: התקפים אפילפטיים בחומרה משתנה מ"היעדר נפשי" בלבד (היעדר) ועד לפרכוסים ובעקבותיהם עוויתות עם חוסר הכרה ("גראנד מאל"); התקפים מקומיים (מוקדיים) אפשריים גם כן
• טיפול: בדרך כלל בתרופות (תרופות אנטי אפילפטיות); אם אין להם השפעה מספקת, ניתוח או גירוי חשמלי של מערכת העצבים (כגון גירוי עצב הוואגוס), במידת הצורך.
• אבחון: היסטוריה רפואית (אנמנזה), נתמכת באופן אידיאלי על ידי קרובי משפחה/לווים; אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG) והליכי הדמיה (MRI, CT), ניקור נוזל מוחי (CSF) ובדיקות מעבדה במידת הצורך.
• מהלך המחלה ופרוגנוזה: משתנה בהתאם לסוג האפילפסיה ולמחלה הבסיסית; בכמחצית מהנפגעים, זה נשאר התקף אפילפטי בודד.

מהי אפילפסיה?

התקפים אפילפטיים משתנים בחומרתם. ההשפעות משתנות בהתאם. לדוגמה, חלק מהסובלים מרגישים רק עוויתות קלות או עקצוץ של שרירים בודדים. אחרים "יוצאים מזה" בקצרה (נעדרים). במקרה הרע, יש התקף בלתי מבוקר של כל הגוף וחוסר הכרה קצר.

• לפחות שני התקפי אפילפסיה מתרחשים בהפרש של יותר מ-24 שעות. בדרך כלל ההתקפים הללו מגיעים "משום מקום" (התקפים לא מעוררים). בצורות נדירות יותר של אפילפסיה, ישנם טריגרים מאוד ספציפיים, כגון גירויים קלים, צלילים או מים חמים (התקפי רפלקס).
• קיימת מה שנקרא תסמונת אפילפסיה, למשל תסמונת לנוקס-גאסטאוט (LGS). תסמונות אפילפסיה מאובחנות על סמך ממצאים מסוימים, כגון סוג התקף, פעילות מוחית חשמלית (EEG), תוצאות הדמיה וגיל ההופעה.

בנוסף, לעיתים מופיעות התכווצויות מזדמנות בהפרעות קשות במחזור הדם, הרעלה (עם תרופות, מתכות כבדות), דלקות (כגון דלקת קרום המוח), זעזוע מוח או הפרעות מטבוליות.

תדר

באופן כללי, הסיכון לפתח אפילפסיה במהלך חייו עומד כיום על שלושה עד ארבעה אחוזים; והמגמה עולה כי שיעור האנשים המבוגרים באוכלוסיה עולה.

צורות של אפילפסיה

ישנן צורות וביטויים שונים של אפילפסיה. עם זאת, הסיווגים בספרות משתנים. סיווג נפוץ (גס) הוא כדלקמן:

• אפילפסיה מוקדית ותסמונות אפילפסיה: כאן, ההתקפים מוגבלים לאזור מוגבל במוח. הסימפטומים של ההתקף תלויים בתפקודו. לדוגמה, עוויתות בזרוע (התקף מוטורי) או שינויים חזותיים (התקף חזותי) אפשריים. בנוסף, חלק מההתקפים מתחילים באופן נקודתי, אך לאחר מכן מתפשטים לכל המוח. לפיכך, הם מתפתחים להתקף כללי.

אפילפסיה: מהם התסמינים?

התסמינים המדויקים של אפילפסיה תלויים בצורת המחלה ובחומרת ההתקפים האפילפטיים. לדוגמה, הגרסה הקלה ביותר של התקף כללי מורכבת מהיעדר נפשי קצר (היעדר): האדם הפגוע "יוצא מזה" לזמן קצר.

צורה חמורה נוספת של אפילפסיה היא מה שנקרא "סטטוס אפילפטיקוס": זהו התקף אפילפטי שנמשך יותר מחמש דקות. לעיתים ישנה גם סדרה של מספר התקפים ברצף מהיר מבלי שהמטופל יחזור להכרה מלאה בין לבין.

מצבים כאלה הם מצבי חירום הדורשים טיפול רפואי בהקדם האפשרי!

באילו תרופות משתמשים באפילפסיה?

לא תמיד טיפול הכרחי

אם למישהו היה רק ​​התקף אפילפטי אחד, בדרך כלל אפשר להמתין עם טיפול בינתיים. במקרים מסוימים, מספיק שהמושפעים ימנעו מטריגרים ידועים (כגון מוזיקה רועשת, אורות מהבהבים, משחקי מחשב) ולאמץ אורח חיים בריא. זה כולל בין היתר אורח חיים קבוע, שינה סדירה ומספקת והימנעות מאלכוהול.

במקרה של אפילפסיה מבנית או מטבולית, הרופא מטפל תחילה במחלה הבסיסית (דלקת קרום המוח, סוכרת, מחלת כבד וכו'). גם כאן רצוי להימנע מכל הגורמים המקדמים התקף אפילפטי.

באופן כללי, אנשי מקצוע רפואיים מייעצים לטיפול באפילפסיה לאחר ההתקף השני לכל המאוחר.

בכך הוא לוקח בחשבון גם את נכונות המטופל להיצמד להמלצות הרופא (דבקות בטיפול). אין טעם לרשום תרופות אם המטופל אינו נוטל אותן (באופן קבוע).

טיפול תרופתי

חומרים פעילים שונים משמשים כתרופות אנטי אפילפטיות, למשל levetiracetam או חומצה ולפרואית. הרופא שוקל עבור כל מטופל איזה חומר פעיל עשוי לעבוד בצורה הטובה ביותר במקרה הספציפי. סוג ההתקף או צורת האפילפסיה ממלאים תפקיד חשוב. בנוסף, הרופא שוקל תופעות לוואי אפשריות בבחירת התרופה האנטי אפילפטית ומינון שלה.

ככלל, הרופא רושם רק תרופה אנטי-אפילפטית אחת (מונותרפיה) לאפילפסיה. אם לתרופה זו אין את ההשפעה הרצויה או גורמת לתופעות לוואי קשות, לרוב כדאי לנסות לעבור לתכשיר אחר עם ייעוץ רפואי. לפעמים התרופה האנטי-אפילפטית הטובה ביותר נמצאת רק לאחר הניסיון השלישי או הרביעי.

תרופות אפילפסיה נלקחות לעתים קרובות כטבליות, כמוסות או מיץ. חלקם יכולים להינתן גם כזריקה, עירוי או נרות.

תרופות אנטי אפילפטיות עוזרות באופן אמין רק אם משתמשים בהן באופן קבוע. לכן חשוב מאוד להקפיד על הוראות הרופא!

כמה זמן צריך להשתמש בתרופות אנטי אפילפטיות?

בחלק מהחולים, ההתקפים האפילפטיים חוזרים לאחר מכן (לעיתים רק לאחר חודשים או שנים). אז אין דרך לעקוף את נטילת התרופות לאפילפסיה שוב. חולים אחרים נשארים ללא התקפים לצמיתות לאחר הפסקת התרופות האנטי אפילפטיות. למשל, אם הגורם להתקפים (כגון דלקת קרום המוח) החלים בינתיים.

לעולם אל תפסיק את תרופות האפילפסיה שלך בעצמך - זה עלול לגרום לתוצאות מסכנות חיים!

ניתוח (ניתוח אפילפסיה)

בחלק מהחולים, אפילפסיה לא ניתנת לטיפול הולם באמצעות תרופות. אם ההתקפים מקורם תמיד מאזור מצומצם במוח (התקפים מוקדיים), לעיתים ניתן להסיר בניתוח חלק זה במוח (כריתה, ניתוח כריתה). במקרים רבים, הדבר מונע התקפים אפילפטיים עתידיים.

ניתוח מוח רסקטיבי משמש בעיקר כאשר ההתקפים האפילפטיים מקורם באונה הטמפורלית של המוח.

במהלך קלוזוטומיה, המנתח חותך את כל או חלקו מהבר (corpus callosum) במוח. זהו החלק המחבר בין ההמיספרה הימנית והשמאלית של המוח. הליך זה עשוי להפחית משמעותית את מספר הנפילות. עם זאת, קיים סיכון לפגיעה קוגניטיבית כתופעת לוואי. מסיבה זו, רופאים וחולים שוקלים בקפידה את היתרונות והסיכונים של קלוזוטומיה מראש.

הליך גירוי

נהלים שונים משמשים לטיפול באפילפסיה. הנפוץ ביותר הוא גירוי עצב הוואגוס (VNS), שבו המנתח משתיל מכשיר קטן המופעל באמצעות סוללה מתחת לעור עצם הבריח השמאלית של המטופל. זהו מעין קוצב המחובר לעצב הוואגוס השמאלי בצוואר באמצעות כבל העובר גם הוא מתחת לעור.

במהלך הדחפים הנוכחיים, חלק מהמטופלים חווים תחושות של צרידות, שיעול או תחושות של אי נוחות ("זמזום בגוף"). במקרים מסוימים, לגירוי עצב הוואגוס יש גם השפעה חיובית על דיכאון במקביל.

גירוי מוחי עמוק מתבצע רק במרכזים מיוחדים. עד כה לא נעשה בו שימוש נרחב כשיטה לטיפול באפילפסיה. ההליך משמש בתדירות גבוהה הרבה יותר בחולי פרקינסון.

טיפול בסטטוס אפילפטיקוס

אם מישהו סובל מסטטוס אפילפטיקוס, חשוב להתקשר מיד לרופא המיון - קיימת סכנת חיים!

רופא החירום שמגיע נותן גם את חומר ההרגעה כזריקה לווריד במידת הצורך. לאחר מכן הוא לוקח את המטופל במהירות לבית חולים. שם ממשיכים בטיפול.

אם הסטטוס אפילפטיקוס עדיין לא מסתיים לאחר 30 עד 60 דקות, חולים רבים מקבלים הרדמה ומונשמים באופן מלאכותי.

התקף אפילפטי

התקף אפילפטי מלווה לעתים קרובות מאוד לאחר שלב: למרות שתאי המוח כבר אינם מתפרקים בצורה חריגה, חריגות עדיין עשויות להיות נוכחות עד מספר שעות. אלה כוללים, למשל, הפרעת קשב, הפרעות דיבור, הפרעות זיכרון או מצבים תוקפניים.

עם זאת, לפעמים אנשים מתאוששים לחלוטין לאחר התקף אפילפטי לאחר מספר דקות בלבד.

עזרה ראשונה

התקף אפילפטי נראה לעתים קרובות מטריד לאנשים מבחוץ. אולם ברוב המקרים זה לא מסוכן ומסתיים מעצמו תוך מספר דקות. אם אתה עד להתקף אפילפטי, כדאי לעקוב אחר הכללים הבאים כדי לעזור למטופל:

• הישאר רגוע.
• אל תשאירו את האדם המושפע לבדו, הרגיעו אותו!
• הגן על המטופל מפני פציעה!
• אל תחזיק את החולה!

אפילפסיה אצל ילדים

אפילפסיה מתרחשת לעתים קרובות מאוד בילדות או בגיל ההתבגרות. בקבוצת גיל זו, זוהי אחת המחלות השכיחות ביותר של מערכת העצבים המרכזית. במדינות מתועשות כמו גרמניה, אוסטריה ושוויץ, כ-50 מכל 100,000 ילדים חולים באפילפסיה מדי שנה.

באופן כללי, אפילפסיה בילדים ניתנת לטיפול בקלות במקרים רבים. החשש של הורים רבים שאפילפסיה תפגע בהתפתחות ילדם היא בדרך כלל מופרכת.

את כל המידע החשוב בנושא תוכלו לקרוא במאמר אפילפסיה בילדים.

אפילפסיה: סיבה וגורמי סיכון

לפעמים אין הסבר כלל מדוע למטופל יש התקפים אפילפטיים. אין אינדיקציות לגורם, כגון שינויים פתולוגיים במוח או הפרעות מטבוליות. לזה קוראים הרופאים אפילפסיה אידיופטית.

עם זאת, זה בדרך כלל אינו תורשתי. הורים בדרך כלל מעבירים את הרגישות להתקפים רק לילדיהם. המחלה מתפתחת רק כאשר מוסיפים גורמים חיצוניים (כגון חוסר שינה או שינויים הורמונליים).

אלה כוללים, למשל, התקפי אפילפסיה הנובעים ממומים מולדים במוח או מנזק מוחי שנרכש בלידה. גורמים אפשריים נוספים לאפילפסיה כוללים טראומה קרניו-מוחית, גידולים במוח, שבץ מוחי, דלקת במוח (דלקת המוח) או קרום המוח (דלקת קרום המוח), והפרעות מטבוליות (סוכרת, הפרעות בבלוטת התריס וכו').

בחינות ואבחון

כאשר אתם חווים התקף אפילפטי לראשונה, רצוי להתייעץ עם רופא. לאחר מכן הוא או היא יבדקו האם אכן מדובר באפילפסיה או שיש גורמים אחרים להתקף. נקודת המגע הראשונה היא בדרך כלל רופא המשפחה. במידת הצורך הוא יפנה את המטופל למומחה להפרעות עצבים (נוירולוג).

ייעוץ ראשוני

לפעמים יש תמונות או הקלטות וידאו של התקף האפילפסיה. לעתים קרובות הם מאוד מועילים לרופא, במיוחד אם הם מתמקדים בפניו של המטופל. הסיבה לכך היא שמראה העיניים מספק רמזים חשובים לתסמיני ההתקפים ועוזר להבחין בין התקף אפילפטי להתקפים אחרים.

בחינות

הראיון מלווה בבדיקה גופנית. כמו כן, הרופא בודק את מצב מערכת העצבים באמצעות בדיקות ובדיקות שונות (בדיקה נוירולוגית). זה כולל מדידה של גלי מוח (אלקטרואנצפלוגרפיה, EEG): לפעמים ניתן לזהות אפילפסיה על ידי שינויים בעקומה אופיינית ב-EEG. עם זאת, ה-EEG לפעמים גם לא בולט באפילפסיה.

משלים ל-MRI, לפעמים מתקבלת טומוגרמה ממוחשבת של הגולגולת (CCT). במיוחד בשלב החריף (זמן קצר לאחר ההתקף), טומוגרפיה ממוחשבת מועילה, למשל, כדי לזהות שטפי דם במוח כטריגר להתקף.

בנוסף, הרופא עשוי לקחת דגימה של נוזל מוחי (CSF או ניקור מותני) מתעלת השדרה באמצעות מחט חלולה דקה. האנליזה במעבדה עוזרת, למשל, לזהות או לשלול דלקת במוח או קרומי המוח (דלקת מוח, דלקת קרום המוח) או גידול במוח.

במקרים בודדים, יש צורך בבדיקות נוספות, למשל, כדי לא לכלול סוגים אחרים של התקפים או כדי להבהיר את החשד למחלות בסיסיות מסוימות.

אנשים שהאפילפסיה שלהם נגרמת ממצב בסיסי כמו מחלת מוח נמצאים בסיכון מיוחד: הסיכון להתקפים נוספים גבוה אצלם בערך פי שניים מאשר אצל הסובלים מהאפילפסיה שלהם מבוססת על נטייה גנטית או שאין לה סיבה ידועה.

הימנע מהתקפים

לפעמים התקפים אפילפטיים מעוררים על ידי טריגרים מסוימים. אז מומלץ להימנע מהם. עם זאת, זה אפשרי רק אם הטריגרים ידועים. לוח התקפים עוזר: המטופל רושם את היום, השעה והסוג של כל התקף יחד עם התרופה הנוכחית.

חיים עם אפילפסיה

אם האפילפסיה נמצאת בשליטה טובה עם הטיפול, חיים נורמליים ברובם אפשריים לרוב עבור אלה שנפגעו. עם זאת, עליהם לנקוט באמצעי זהירות כדי למנוע מצבים מסוכנים:

• אין להשתמש בסכינים חשמליות או במכונות חיתוך.
• הימנע מרחצה והתקלח במקום. לעולם אל תלך לשחות ללא מלווה. מוות מטביעה שכיח בכפי 20 בקרב חולי אפילפסיה מאשר בשאר האוכלוסייה!
• בחרו מיטה נמוכה (סכנת נפילה).
• אבטח קצוות חדים בבית.
• שמור על מרחק בטוח מכבישים ומקווי מים.
• אל תנעל את עצמך במקום. השתמש בסימן "תפוס" על האסלה במקום זאת.
• אל תעשן במיטה!

חולי אפילפסיה שעולים על ההגה למרות שאינם כשירים לנהיגה מסכנים את עצמם ואחרים! הם גם מסכנים את הכיסוי הביטוחי שלהם.

רוב המקצועות והספורט אפשריים בדרך כלל גם לחולי אפילפסיה - במיוחד אם התקפים אפילפטיים אינם מתרחשים יותר הודות לטיפול. במקרים בודדים, הרופא שלך ימליץ לך אם עדיף להימנע מפעילות או ספורט מסוים. הוא עשוי גם להמליץ ​​על אמצעי זהירות מיוחדים.

תרופות מסוימות לאפילפסיה מחלישות את השפעת הגלולה למניעת הריון. לעומת זאת, הגלולה עלולה לפגוע ביעילות של חלק מהתרופות האנטי-אפילפטיות. רצוי לנערות ולנשים עם אפילפסיה לדון באינטראקציות מסוג זה עם הרופא שלהן. הוא או היא עשויים להמליץ ​​על אמצעי מניעה אחר.

לתרופות אנטי אפילפטיות במינונים גבוהים יש פוטנציאל לשבש את התפתחות הילד או לגרום למומים (עד השבוע ה-XNUMX להריון). יתרה מכך, סיכון זה גבוה יותר בטיפול משולב (מספר תרופות אנטי-אפילפטיות) מאשר במונותרפיה (טיפול בתרופה אנטי-אפילפטית בודדת).