נקודות דיון באבחון גנטי

טביעת אצבע גנטית מבוססת על העובדה שאזורים מסוימים ב- DNA נבדלים זה מזה בכל אדם (למעט תאומים זהים) ולפיכך ניתן לטעות בהם. כדי לקבוע אותם, הכמויות הקטנות ביותר של חומר גנטי (באופן עקרוני כבר תא אחד), שניתן למצוא למשל ב שער, רוק, זרע or דם, מספיקים.

על מנת לזהות אדם, משווים באופן אוטומטי חומר גנטי המתקבל ממנו לחומר המאוחסן במאגר מידע (כיום כ -400,000 רשומות נתונים בגרמניה). עם זאת, קיים סיכון קטן מאוד להתאמה חיובית או כוזבת שלילית כוזבת (כלומר, נאמר בשקר כי מישהו מכיל DNA המתאים לדגימה קיימת, או שהמדגם נדחה כלא זהה למרות שהתבנית שלו נמצאת בבסיס הנתונים). הסיבה לכך היא שרק 12-16 גֵן משווים לוקוסים ולא את ה- DNA כולו, וכתוצאה מכך הסתברות סטטיסטית בלבד.

טביעת האצבע הגנטית מאפשרת לקבוע את הזהות, אך לא הצהרות נוספות, למשל, על מין, עור מחלות צבע או תורשתיות, מכיוון שאלה מאוחסנות בקטעי DNA קודדים אחרים, כלומר כאלה עם מידע גנטי). בגרמניה הוא משמש מצד אחד לפתרון פשעים (בדומה לטביעת האצבע "הקלאסית"), ומצד שני לבירור סוגיות אבהות.

נקודות דיון

המידע המתקבל בניתוחים גנטיים הוא נתונים רגישים שעשויים לאפשר מסקנות לגבי מחלות או פגמים גנטיים. לפיכך, קיים סיכון שניתן יהיה להשתמש במידע זה ללא אישור או להשתמש בו כנגד הנושא. לדוגמא, מעסיקים יכולים להגדיר מידע גנטי כקריטריונים לגיוס עובדים, או בריאות המבטחים יכולים להגדיל את הפרמיות שלהם לרעת המושפעים.

היבטים אתיים היו נושא לוויכוח אינטנסיבי מאז הופעת המחקר הגנטי. הוויכוח על אבחון גנטי לפני ההשתלה ממחיש זאת, כמו למשל, השאלה אילו השלכות מתוחכמות יותר ויותר אבחון טרום לידתי יהיה להורים, לילדים ובסופו של דבר החברה. האם הורים שילדו ילד עם מום גנטי ביודעין יהיו בלחץ להצדיק את מעשיהם בעתיד (או שהם כבר עושים זאת?). מה המשמעות של הדימוי העצמי שלנו והתנהגות הקבלה שלנו כלפי מוגבלות ומחלות? האם מערכת הבריאות שלנו בעתיד תכסה את עלויות המעקב לנכים רק במידה מוגבלת או בכלל לא?

השאלות הללו הן רק מעטות מהמגוון העצום שאנשים פרטיים וחברה כבר נאלצים להתמודד איתן כיום, ואשר מראות שמה שאפשר, הכרחי, רצוי ומוצדק אתית אינם תמיד זהים.