משככי כאבים באופן כללי
בפירוט, משככי כאבים הן תרופות המונעות מהאדם לתפוס את התחושה של "כְּאֵב", אם כי במקרים רבים הדק עדיין קיים. תלוי איפה התרופות יעילות, מבדילים בין מה שמכונה פריפריאלית (כלומר מחוץ למרכז שלנו מערכת העצבים, למשל ב- אצבע, הרגליים או ב בטן) יעיל משככי כאבים ואת המרכזי (כלומר ב חוט השדרה או ישירות ב מוֹחַ) מרכזי יעיל משככי כאבים.
התרופות שפועלות מחוץ למרכז מערכת העצבים מחולקים עוד יותר לחומרים פעילים חומציים ולא חומציים (על פי הנוסחה הכימית שלהם) וחומרים נגד עוויתות. בתוך ה מוֹחַ, הקבוצה הגדולה של אופיאטים עם הנציג הראשי שלה מורפיום ונגזרותיו, כמו גם כמה חומרים אחרים, פועלים. בשל ריבוי קבוצות שונות זה, אחד יכול לעצור את כְּאֵב ישירות במקורו, או בהמשך חוט השדרה או אפילו ב מוֹחַ. שימושי מאוד הוא לעתים קרובות שילוב של תרופות ממטרות שונות, אשר מעכבות כל נקודה אפשרית כְּאֵב התפתחות והעברה לדיכוי כאב בצורה יעילה יותר.
אילו משככי כאבים קיימים?
מגוון משככי הכאבים הקיים מגוון מאוד ומשככי כאבים שונים משמשים לגורמים השונים לכאב. לא כל משככי הכאבים זמינים באופן חופשי ולכן לרובם יש לרשום במרשם רופא. לרוב האופיאטים אפילו יש צורך במרשם סמים.
זה בכפוף לתנאים מיוחדים ונועד למנוע התעללות באופיאטים. קבוצת תרופות שאמורות למנוע כאב ישירות בנקודת המוצא הן משככי הכאבים הלא סטרואידים, חומציים (NSAIDs), אשר נקראים על פי המראה הכימי שלהם. אלה כוללים את החומרים הפעילים הידועים מאוד חומצה אצטילסליצילית (למשל
אספירין®, ASS), איבופרופן (למשל Nurofen®, Neuralgin®) נפרוקסן (למשל Dolormin®) ו- דיקלופנק (למשל Voltaren®).
משככי כאבים שאינם סטרואידים פועלים על ייצור הורמונים שמשתחררים במקרה של פגיעה כדי להתריע על המערכת החיסונית, ה פרוסטגלנדינים. האנזים הממלא תפקיד בהיווצרות זו נקרא cyclooxygenase. בגלל אופן פעולה זה, קבוצה זו של משככי כאבים מתאימה מאוד לטיפול בכאב הנגרם בדרך זו, כגון פציעות קלות או אפילו כאבי מפרקים.מאז פרוסטגלנדינים גם לשחק תפקיד ב חום ודלקת, לתרופות אלו יש השפעה מצוינת גם על חום ודלקת.
בנוסף למשככי הכאבים החומציים ישנם גם משככי כאבים כימיים שאינם חומציים עם שני נציגיהם העיקריים. אקמול (בן-יו-רון®) או מטמיזול (נואלגין®). יש להם אופן פעולה דומה לחומרים משככי כאבים חומציים אך נבדלים ביכולתם להיות יעילים כנגד דלקת בו זמנית. מטמיזול (נואלגין®) עדיין יש את המאפיין הבולט להיות בו זמנית אנטיפסמודי.
מאפיין זה הופך אותו לתרופה אופטימלית לטיפול דמוי התכווצויות כאב בטן, כמו שקורה בקוליק המרה או הכליה, למשל. יחד עם זאת, זוהי גם התרופה היעילה ביותר מכל קבוצת משככי השיכוך הלא אופיאטיים הקיימת במרשם רופא. אקמול היא התרופה המועדפת לילדים במיוחד, שכן חומרים פעילים רבים אחרים כגון חומצה אצטילסליצילית (אספירין®) אסורים לילדים.
אופיאטים אינם פועלים במקום הכאב, אלא רק מונעים את העברת האות במערכת חוט השדרה ונתפס במוח. תרופות ממשפחת האופיאטים פועלות בקולטנים שנקראים אופיאטים. אלה ממוקמים לאורך מסלולי העצבים המוליכים כאב בחוט השדרה ובמוח.
הגוף עצמו מייצר גם סוג של אופיום, מה שנקרא אנדורפינים. במקרה של פציעות קשות, אלה מבטיחים שהגוף מעכב את מסלולי הכאב שלו והכאב לא נהיה גדול מדי. רק אלה אנדורפינים ודא שאנשים לא מבחינים בפציעותיהם כראוי לאחר תאונות קשות או שנשים יכולות לשרוד לידה מבלי לעבור מכאב. על ידי מתן אופיאטים נוספים כתרופה, מערכת זו מופעלת באופן מקסימאלי והכאב כלל אינו מגיע למוח או נחלש שם בנוסף.
