Demyelination: פונקציה, משימות, תפקיד ומחלות

דמיאלינציה מתייחסת לאובדן או נזק למיאלין ב מערכת העצבים. למיאלין תפקיד חשוב בהעברת אותות עצביים על ידי בידוד חשמלי של סיבי עצב (אקסונים). מסיבה זו, מימיאלינציה ללא טיפול מובילה לליקויים מרובים בטווח הארוך; עם זאת, התחזיות שונות מסיבות בסיסיות שונות.

מה זה מימיאלינציה?

דמיאלינציה מתייחסת לאובדן או נזק למיאלין ב מערכת העצבים. איור מראה נוירון עם נדן המיאלין. Demyelination ידוע גם בשם demyelination והוא יכול להשפיע הן על מערכת העצבים המרכזית והן על מערכת העצבים ההיקפית. מיאלין הוא קרום ביולוגי המכיל מספר רב של שומנים. תאי גוף שונים יכולים לייצר מיאלין, למשל תאי שוואן או תאים היקפיים ומרכזיים מערכת העצבים. השם מילין נגזר מהמילה היוונית למח או מוֹחַ ("מיאלוס"). מכיוון שמיאלין מחזיר אור היטב, הוא נראה לבן כאשר הוא נראה במיקרוסקופ. מכאן גם מגיע המונח "חומר לבן", המתייחס לסוג ספציפי של רקמה עצבית: רקמה זו מורכבת בעיקר מתאי עצב שסיבי העצבים שלהם (אקסונים) מוקפים במיאלין. למיאלין חשיבות רבה לתפקודה התקין של מערכת העצבים האנושית.

פונקציה ותכלית

כנדן בידוד, הוא מקיף את האקסונים של תאי העצב, ובכך מקדם את העברת הדחפים החשמליים. בידוד חשמלי מגביר את מהירות ההולכה ומשפר את אמינות של העברת אות. התקשורת העצבית המופרעת מובילה אפוא לתלונות די מפוזרות. דוגמאות לכך הן עייפות, הפרעות מוטוריות, תחושת חולשה והפרעות ראייה. דמיאלינציה היא נזק פתולוגי או אובדן של מיאלין. זה קורה בעיקר בהקשר של מחלה ממיאליניציה כמו טרשת נפוצה. סיבה אפשרית נוספת לדמיאלינציה היא פגיעה ישירה בתאי העצב; הרפואה מתייחסת לצורה זו של דמיאלינציה כאל נזק עצבי ראשוני. במקרים אלה, פגמים בגופי התאים או באקסונים עוֹפֶרֶת להשמדת המיאלין. עם זאת, ההשפעות על העברת האות זהות במידה רבה בשתי הגרסאות. בנוסף, רופאים מניחים השפעה על אורח החיים האינדיבידואלי כמעט בכל צורות הדמיילינציה. דִיאֵטָה, עישון ו השמנה הם רק כמה גורמים שעשויים למלא תפקיד בהקשר זה. תלוי במרחב הפצה של תאי העצב המושפעים, מומחים מדברים על demyelination מפוזר או מוקד. בדמיילינציה מוקדית, תאי העצב המפורסים ממולניים נמצאים בסמיכות מרחבית זה לזה ויוצרים נקודות חמות. אפשר גם כמה מוקדים כאלה. במחלות מתפוררות מתפוררות, המוקדים מתפשטים בהדרגה כאשר המחלה פוגעת בהדרגה בתאי עצב חדשים. בניגוד לדמיאלינציה מוקדית, וריאנט מפוזר אינו יוצר אזורים רצופים של נוירונים מפורזים: במקרה זה, נזק למיאלין אינו עוקב אחר דפוס ידוע.

מחלות ותסמינים

מחלות הקשורות לדמיאלינציה עשויות להיות תוצאה של תהליכים דלקתיים וניווניים. ככל שרקבון מדולרי, דימינלינציה ניוונית-מטבולית עלולה להתרחש, למשל, לאחר פגיעה ב מוֹחַ, שיכולים להתבטא לאחר זיהומים (במקרים נדירים יותר) חיסונים. ברוב המקרים, לעומת זאת, מחלות מפרידות דם הן בעיקר מחלות כגון טרשת נפוצה. צורה זו של ניוון עצבי מובילה להרס נדן הנדולרי המבודד חשמלית את האקסונים של תאי העצב. התאים של מערכת העצבים המרכזית, כלומר מוֹחַ ו חוט השדרה, מושפעים. טרשת נפוצה היא מחלה דלקתית מתקדמת, כרונית שמקורה המדויק עדיין אינו ידוע. הסיבות האפשריות כוללות דלקת, ליקוי בחילוף החומרים, זיהום, תזונה, הרעלה ותקלות שונות בתוך המערכת החיסונית. טרשת נפוצה מתקדמת בהתקפים, ביניהם המחלה עלולה להתייצב באופן זמני. מחלה מפרידה נוספת היא לוקואנצפלפיטיס. לוקואנצפלפיטיס היא סוג של מוח דלקת שמשפיע על החומר הלבן של המוח ומפחית אותו בהדרגה. Leukoencephalitis הוא גרסה של panencephalitis יחד עם polioencephalitis (an דלקת של החומר האפור). מחלה נוספת המובילה לדמיאלינציה היא neuromyelitis optica (NMO) או תסמונת Devic. דמיאלינציה ב- NMO מתרחשת בתבנית מוקד. חוזר ונשנה דלקת בעצב הראייה וותיק דלקת בחוט השדרה (מיאליטיס) הם הקריטיים ביותר גורמי סיכון עבור NMO. הפרעות בראייה, חולשה, שיתוק ו שלפוחית ​​שתן תפקוד לקוי, בין יתר הסימפטומים, עלול להופיע כסימנים של NMO. נזק קבוע מה- NMO הוא בגדר האפשרות, אם כי הטיפול לעתים קרובות מניב תוצאות טובות ויכול למנוע ליקוי לטווח הארוך. בעוד שדלקת גורמת לדמיאלינציה בטרשת נפוצה ולויקואנצפליטיס, הפרעה מטבולית אחראית להתמוטטות המיאלין בלוקודיסטרופיה. מחלות מטבוליות בסיסיות שונות יכולות להיחשב כמניעים, אשר בתורם בדרך כלל יש סיבות גנטיות. לוקודיסטרופיה מובילה גם לתסמינים די מפוזרים. מחלה ממיאלינית שעשויה כבר להבחין בילודים וילדים צעירים היא מחלת אלכסנדר. מוחם של ילדים מושפעים מראה כי אין מספיק מסה של קרומי המיאלין בגיל צעיר. כתוצאה מכך, בנוסף לתסמינים המוטוריים הרגילים, גם עיכובים התפתחותיים בולטים מתבטאים בהשוואה לילדים באותו גיל. עם זאת, מחלת אלכסנדר עשויה להתבטא גם לראשונה בבגרות. המחלה מתקדמת בכל גיל ואינה ניתנת לריפוי. הגורם למחלת אלכסנדר הוא חריגה גנטית נדירה מאוד.