סקירה קצרה
- גורמים: מום מולד במערכת הכליות
- קורס ותחזית: בדרך כלל ללא מגבלות ולא מסכן חיים; לעיתים רחוקות יותר סיבוכים כגון גידולי כליות.
- תסמינים: לרוב ללא תסמינים, לעיתים הפרעה בתפקוד השתן, דלקות בדרכי השתן; תסמינים נלווים עקב מחלות אחרות כגון גידולי כליות
- בדיקות ואבחון: אולטרסאונד, בדיקת רנטגן, הדמיית תהודה מגנטית (MRI) או טומוגרפיה ממוחשבת (CT), בדיקות שתן ודם, אורוגרפיה הפרשה (AUG)
- טיפול: ללא תסמינים, אין צורך בטיפול; במידת הצורך, טיפול תרופתי למחלות משניות (למשל אנטיביוטיקה), ניתוח במידת הצורך
מהי כליה פרסה?
החיבור בין שתי הכליות (הנקרא איסתמוס) מורכב מרקמת כליה פונקציונלית או מרקמת חיבור דמוית חוט. שתי הכליות מתפקדות באופן בלתי תלוי זו בזו, כך שגם כליית הפרסה מתפקדת בדרך כלל כרגיל.
כליית הפרסה היא אנומליית ההיתוך השכיחה ביותר של הכליות. בערך אחד מכל 400 ילדים נולד עם זה. בנים נפגעים לעתים קרובות יותר מאשר בנות.
כיצד מתפתחת כליית פרסה?
כליית פרסה היא הפרעה התפתחותית מולדת המובילה למום בכליות. בדרך כלל, שתי מערכות הכליות מתפתחות בילד שטרם נולד ללא קשר ישיר זו לזו באזור האגן. משם, אז הם עולים לאזור המותני, מסתובבים כך שאגן הכליה פונה פנימה (מדיה).
האם כליית פרסה מסוכנת?
לחלק מהאנשים עם כליית פרסה אין תלונות ואינם מפתחים מחלות משניות. אחרים, לעומת זאת, סובלים בתדירות גבוהה יותר ממחלות משניות כגון דלקות בדרכי השתן או מפתחים גידולי כליות. אולם ברוב המקרים אנשים עם כליית פרסה מנהלים חיים ללא הפרעה ללא הגבלה משמעותית באיכות חייהם ובתוחלת חייהם.
בהתאם לחומרת המום ולגורמי הסיכון האישיים, יש צורך בבדיקות סדירות. אם יש לך כליית פרסה, ציין זאת במהלך הייעוץ הראשוני בעת ביקור הרופא שלך. מידע זה עשוי להיות חשוב לבירור תלונות שונות.
מהם הסימנים של כליית פרסה?
לכן, אם ידוע לאדם שיש לו כליית פרסה, יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לתסמינים הבאים:
- ירידה בנפח השתן
- שינוי בקצב הגדילה אצל ילדים
- דם או אבנים בשתן
- שינוי בריח השתן
- כאבי אגף מתכווצים
- כאבי גב במפשעה או עמוקים
- עלייה פתאומית בטמפרטורת הגוף (חום)
אם אחד מהתסמינים הללו מתרחש, מומלץ מאוד לבקר אצל הרופא כדי לקבוע את הסיבה המדויקת.
מומים אחרים או מחלות גנטיות
כשליש מכלל האנשים עם כליית פרסה סובלים ממומים נוספים המשפיעים גם על דרכי השתן (השתן והמיני) או על חלקים אחרים בגוף (כגון איברי העיכול).
הפרעות גנטיות מסוימות מתרחשות לעתים קרובות יותר בקשר עם כליות פרסה, כלומר תסמונת אולריך טרנר וטריזומיה 18 (תסמונת אדוארד):
בטריזומיה 18, כרומוזום 18 קיים בשלושה עותקים (במקום כפיל). כתוצאה מכך נוצרים מומים מורכבים – בנוסף לכליית פרסה, למשל, מומים באזור הראש (כגון פנים קטנות, פה קטן, עורף גדול), קומה נמוכה ויציבת אצבע אופיינית.
כיצד מאבחנים כליית פרסה?
מאחר ואנשים רבים עם כליית פרסה אינם מראים תסמינים כלשהם, הרופאים מגלים לעיתים קרובות את המום רק במקרה - למשל, במהלך בדיקת אולטרסאונד כאשר יש חשד למחלת כליות. ניתן לבחון בקלות ובמהירות את הצורה והמיקום של הכליה באולטרסאונד, וניתן לזהות מיד כליית פרסה בתמונות.
אם נדרש מידע מפורט יותר על המום, ניתן להשתמש בהדמיית תהודה מגנטית (MRI) או בטומוגרפיה ממוחשבת (CT) כדי להפיק תמונת חתך מפורטת של כל האיברים בחלל הבטן.
אם יציאת השתן מופרעת או שיש ריפלוקס של שתן משלפוחית השתן לכיוון הכליה, ניתן להשתמש באורוגרפיה של הפרשה (AUG) כדי לקבוע את חומרת ההפרעה והמיקום המדויק של ההפרעה. לצורך כך מוזרקים למטופלים חומר ניגוד שהגוף מפריש דרך הכליות.
מיד לאחר המתן, הרופא מבצע צילומי רנטגן במרווחי זמן קבועים, המציגים את הנתיב של חומר הניגוד דרך הכליות ודרכי השתן והשלפוחית המתנקזים. חומר הניגוד מתאר את המבנים הללו בצורה טובה במיוחד. זה מקל על זיהוי כל היצרות או זרימה לאחור.
מהו הטיפול בכליות פרסה?
אם התפתחו גידולי כליה, המופיעים לעתים קרובות יותר אצל אנשים עם כליית פרסה מאשר אצל אנשים עם כליות "רגילות", לרוב נדרש גם טיפול. גידולים כאלה הם שפירים (כגון אנגיומיוליפומה) או ממאירים (כגון קרצינומה של תאי כליה, גידול וילמס).
