אִבחוּן
אם יש בעיות באוזן, המטופל צריך להתייעץ עם אוזניים, אף ומומחה לגרון. אחרי היסטוריה רפואית שבו החולה מתאר את תלונותיו, הרופא יסתכל תחילה באוזן. תחילה הוא יסתכל על הפינה ואז על תעלת האוזן.
באמצעות מנורה קטנה ומעין זכוכית מגדלת הוא יכול להסתכל למטה אל עור התוף. אם יש דלקת ב תעלת השמע, בדיקה זו יכולה להיות מעט כואבת ובמיוחד אצל ילדים, בדיקה קשה יותר מכיוון שהם לעתים קרובות חוששים מרופאים. מכיוון שדלקות יכולות להיגרם על ידי שונות בקטריה, לרופא יש אפשרות לזהות אותם חיידקים במיוחד.
לשם כך הוא לוקח מריחה עם צמר גפן מאזור העור המודלק או מוגלה או פריקה. במקרים רבים, זיהוי פתוגן קובע את הטיפול שלאחר מכן. אם האוזן מודלקת עד כדי כך ש- אובדן שמיעה התרחשה, בחלק מהמקרים אף מבוצעת בדיקת שמיעה. זה גם עוזר לקבוע אילו חלקים באוזן גורמים לתלונות. באופן זה ניתן להבחין בין דלקת פנימית וחיצונית בתעלת האוזן.
תרפים
תלוי בסיבה, טיפול מתאים יוזם על ידי מומחה. במקרים קלים רבים, האוזן כְּאֵב נעלמת מעצמה לאחר מספר ימים. זה יכול להיות המקרה עם הצטננות.
עם זאת, אם מדובר בזיהום חיידקי חזק יותר, ייתכן שיהיה צורך שהמטופל לוקח אנטיביוטיקה למספר ימים כדי שהדלקת לא תתקדם ותבריא טוב יותר. במקרים מסוימים ובהתאם לרופא, מתן האנטיביוטיקה תלוי בפתוגן שזוהה. אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה נלקחים בעיקר דרך הפה, אך ישנם גם טיפות אוזניים המכילות אנטיביוטיקה.
כְּאֵב- תרופות להקלה כגון איבופרופן ניתן גם להקל על חומרה כְּאֵב. יתר על כן, אם העור מודלק, יבש ומגרד, משחות מתאימות או טיפות אוזניים המכילות אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה ניתן לנהל. רק במקרים נדירים, כגון דלקת נמק, ניתן לציין ניתוח להסרת העור המודלק.
