בהפרעה דו-קוטבית - המכונה בשפה המוחית מאניה-דיכאון - (מילים נרדפות: הפרעה רגשית דו-קוטבית; רגשית דו-קוטבית פְּסִיכוֹזָה; פסיכוזה רגשית דו-קוטבית בפרק מעורב; פסיכוזה רגשית דו-קוטבית בפרק דיכאוני גדול עם תסמינים פסיכוטיים; הפרעה רגשית דו קוטבית; הפרעה רגשית דו קוטבית בפרק מעורב; הפרעה רגשית דו קוטבית בפרק היפומאני; הפרעה רגשית דו קוטבית בפרק דיכאון קל; הפרעה רגשית דו-קוטבית בפרק מאני עם תסמינים פסיכוטיים; הפרעה רגשית דו-קוטבית בפרק מאני ללא תסמינים פסיכוטיים; הפרעה רגשית דו קוטבית בפרק דיכאון בינוני; הפרעה רגשית דו קוטבית בפרק דיכאון גדול עם תסמינים פסיכוטיים; הפרעה רגשית דו-קוטבית בפרק דיכאון גדול ללא תסמינים פסיכוטיים; פסיכוזה רגשית דו-קוטבית; פסיכוזה דו קוטבית; הפרעה דו קוטבית; הפרעה דו קוטבית II; הפרעה דו קוטבית I; כְּרוֹנִי מניה; פרק דיכאוני; כרגע משוחרר רגשית דו-קוטבית פְּסִיכוֹזָה; הפרעה רגשית דו-קוטבית המועברת כיום; היפומניה; צורה היפומאנית של תגובה מאנית-דיכאונית; רכיבה על אופניים קצרים; מַניָה; מחלה מאנית-דיכאונית; פסיכוזה מאנית-דיכאונית; תגובה מאנית-דיכאונית; מצב מעורב מאני-דיכאוני; טמטום מאני-דיכאוני; מאניה-דיכאון; תסמונת מאניה-דיכאון; סימפטומטולוגיה מאנית-דיכאונית; שִׁגָעוֹנִי דכאון; פרק מאני; צורה מאנית של תגובה מאנית-דיכאונית; רוכב אופניים מהיר; רכיבה על אופניים מהירים; פרקים מאניים חוזרים; טיפשות מחזורית; ציקלוטימיה עם דיכאון; cyclothymia עם מניה; ICD-10-GM F30. -: פרק מאני; ICD-10-GM F31.-: הפרעה רגשית דו קוטבית; ICD-10-GM F32.-: דיכאון פרק) היא הפרעה רגשית (משתנה במצב הרוח הבסיסי) בה מתרחשים שלבים דיכאוניים ומאניים. מצב הרוח של הנפגעים מאופיין בתנודות: שלבים גבוהים קיצוניים (מניה) לסירוגין עם שלבים של חוסר רשימות מוחלט. בין פרקי המחלה האדם המושפע תמיד חוזר למצב נורמלי לא בולט. ניתן להבחין בין הצורות הבאות על פי ICD-10-GM:
| פרק מאני | היפומניה (צורת מאניה מוחלשת) (ICD-10-GM F30.0) |
| מאניה ללא תסמינים פסיכוטיים (ICD-10-GM F30.1) | |
| מאניה עם תסמינים פסיכוטיים (סינתמי / פאראתימי) (ICD-10-GM F30.2) | |
| פרקים מאניים אחרים (ICD-10-GM F30.8) | |
| פרק מאני, לא צוין (ICD-10-GM F30.9) | |
| פרק דיכאוני | פרק דיכאון קל (ללא / עם תסמונת סומטית) (ICD-10-GM F32.0) |
| פרק דיכאון בינוני (ללא / עם תסמונת סומטית) (ICD-10-GM F32.1) | |
| פרק דיכאון גדול (ללא תסמינים פסיכוטיים) (ICD-10-GM F32.2) | |
| פרק דיכאון גדול (עם תסמינים פסיכוטיים) (ICD-10-GM F32.3) | |
| פרקי דיכאון אחרים (לא טיפוסי דכאון) (ICD-10-GM F32.8) | |
| פרק דיכאוני, לא צוין (ICD-10-GM F32.9) |
כדי להיות מאובחנים כסובלים מהפרעה דו קוטבית, חייבים להתרחש לפחות שני פרקים רגשיים נפרדים. מתוכם, לפחות פרק אחד חייב להיות פרק מאני, היפומאני או מעורב. ניתן לבדל הפרעה דו קוטבית על פי משך, תדירות ועוצמת כל פרק ל:
- הפרעה דו קוטבית I (BD-I) - טופס זה כולל לפחות פרק מאני אחד דכאון; שלב מאניה נמשך לפחות 14 יום והוא בולט מאוד.
- הפרעה דו קוטבית II (BD-II) - צורה זו מאופיינת בפרקי דיכאון ולפחות אפיזודה מאנית אחת, שברוב המקרים היא חלשה למדי (היפומניה).
יתר על כן, ישנם קורסים תת סינדרומליים וציקלוטימיה (ICD-10 F 34.0). יחס מין: גברים ונשים מושפעים באותה מידה. שיא תדירות: המחלה מתחילה בדרך כלל בגיל ההתבגרות (תקופת חיים בין מאוחר ילדות ובגרות) או בגרות מוקדמת, כלומר בגילאי 15 עד 30. התסמינים הראשונים מופיעים לפני גיל 18. שכיחות החיים (תדירות המחלה לאורך החיים) היא 3-5%. השכיחות להפרעה דו קוטבית I היא 0.5-2% ולהפרעה דו קוטבית II 0.2-5% (בגרמניה). מהלך ופרוגנוזה: הקורס משתנה מאוד מאדם לאדם. לעתים קרובות השלבים המאניים נמשכים קצת יותר משלבי הדיכאון. יתכן שישנן מספר שנים של זמן ללא סימפטומים בין השלבים. עם זאת, בכל פרק של מחלה, משך המרווחים ללא מחלה יורד. שנים רבות עוברות לרוב עד לאבחון סופי. הפרעות דו קוטביות נוטות להישנות (הישנות המחלה). כ -10% מהנפגעים סובלים יותר מעשרה פרקים במהלך חייהם. מה שמכונה רכיבה על אופניים מהירה, בה יש שינוי מהיר בין שלבי דיכאון למאניה (≥ 4 פרקים אפקטיביים תוך 12 חודשים), משפיעה על עד 20% מהחולים. מחקר אחד הראה כי חולים עם הפרעה דו-קוטבית היו מתים (מצב רוח מאוזן) רק מחצית מהזמן. חולים עם BD-I ו- BD-II נבדלו מעט בנטייתם למצבי דיכאון. ההפרעה קשורה לאובדנות מוגברת (סיכון להתאבדות). חולים עם הפרעה דו קוטבית מתים בממוצע בין 9 ל -20 שנות חיים קודם לכן. תחלואה נלווית (הפרעות נלוות): נתוני מעקב של 10 שנים מראים קשר מובהק סטטיסטית בין חשיש שימוש והופעת הפרעה דו קוטבית. זה ידוע כנכון לגבי מזיק כּוֹהֶל שימוש.
