ההבדל בין הצטננות נגיפית וחיידקית
הצטננות נגיפית נבדלת רק מעט מהצטננות חיידקית מבחינת התסמינים: כאשר נדבקים ב וירוסים, טמפרטורת הגוף לעיתים רחוקות עולה מעל 38 מעלות צלזיוס. תחושת אי נוחות נכנסת. עייפות, תשישות וגפיים כואבות מתפשטות בגוף.
לאחר שמגיעים לתמונה המלאה של הקור, הסימפטומים משתפרים לאט אך בהתמדה מיום ליום עד שלבסוף הם נעלמים לאחר כ7-10 ימים. שיפור מתרחש ללא תלות בתרופות שנטלו, גם ללא צריכת תרופות מסוימות, הסימפטומים יפחתו מעצמם. במקרה של זיהום חיידקי, לעומת זאת, חום יכול לעלות מעל 38 מעלות צלזיוס ולעיתים קרובות הסימפטומים בקושי משתפרים באופן ניכר לאורך מספר ימים.
התלונות או כְּאֵב לעיתים קרובות מתרחשים באופן מקומי יותר באזור הפגוע (גרון, שקדים, אוזניים, גָרוֹן). ללא טיפול בתרופות, לעיתים קרובות אין שיפור משמעותי. משך הצטננות החיידקים הוא לעיתים ארוך יותר, עד 14 יום.
האם הצטננות נגיפית מדבקת יותר?
לא ניתן לענות על השאלה אם הצטננות נגיפית מדבקת יותר מחיידקית באופן כללי כל כך. מידת הסכנה לזיהום לא תמיד תלויה אם המחוללים המחוללים בקטריה or וירוסים. במקום זאת, המאפיינים האינדיבידואליים של הפתוגנים המתאימים הם המכריעים להדבקות.
אם, למשל, הפתוגן יכול להיצמד טוב במיוחד למשטחי הגוף או לחדור לרקמות, זיהום יכול להתרחש ביתר קלות ובמהירות. גם היכולת להתרבות במהירות משחקת תפקיד. מדד נוסף לזיהום הוא המינון הזיהומי המינימלי: ככל שמספיקים פחות פתוגנים כדי לגרום לזיהום, כך הם מופיעים יותר מדביקים. יש שניהם מידבקים מאוד או יותר וירוסים ו בקטריה.
אבחון של הצטננות נגיפית
אבחנה של זיהום נגיפי או הצטננות נגיפית נעשית בדרך כלל על בסיס קליני בלבד, כלומר רק על סמך התלונות המתוארות והתסמינים שנבדקו. בדרך כלל אין צורך בבדיקות נוספות, דם לא לוקחים דגימות או בדיקות הדמיה. חשוב שהרופא המטפל לא יכלול ממש שַׁפַעַת (להשפיע וירוס), אך הדבר אפשרי גם ברוב המקרים על סמך הראיון והבדיקה. אם זה אמיתי שַׁפַעַת, טיפול מתאים יזום מייד.
