גורם לפסוריאזיס
ספחת היא מחלה עם נטייה תורשתית. הנטייה לכך היא אפוא בגנים שלנו. לפיכך ניכרת גם הצטברות בתוך המשפחות.
תורת התורשה הוכחה על ידי מחקרים תאומים. ההופעה המוגברת אצל תאומים זהים מדברת בבירור למרכיב הגנטי של ספחת. עם זאת, לא ניתן לקבוע תורשה לגן אחד, אך היא עוברת בתורשה בכמה גנים (תורשה פוליגנית).
מספר גורמים חיצוניים (למשל גורמים סביבתיים) ממלאים תפקיד (ירושה רב-פקטוריאלית). ההנחה היא שיש מה שנקרא ערך סף. המשמעות היא שיש לחרוג מסף מסוים על מנת שהמחלה תתפרץ.
ההנחה היא כי ספחת אינו מתרחש מתחת לערך סף וירטואלי זה. כמו כן נצפה כי האנטיגן HLA-1 ו- HLA-2, קוד גנטי אופייני (טביעת אצבע גנטית), קיים אצל אנשים מושפעים. גורמים סביבתיים מסוימים יכולים לגרום ולקידום הביטוי (ביטוי) של המחלה אצל אנשים בעלי נטייה גנטית.
אלה כוללים, בין היתר: יחסית, מומחים מסכימים גם שתגובת יתר אימונולוגית היא הגורם לפסוריאזיס. תגובה חיסונית זו מתווכת על ידי תאי הגנה, מה שמכונה לימפוציטים T. בדרך כלל, לימפוציטים T מכוונים נגד חומר זר, למשל בקטריה ו וירוסים.
במקרה של פסוריאזיס, מערכת ההגנה אינה מסוגלת עוד להבחין בין מרכיביו של הגוף עצמו וזרם ובכך גורמת למחלה עצמה. הקיץ, גורמי אקלים (שמש וים) וגורמים הורמונליים (הֵרָיוֹן) יש השפעה חיובית על מחלה זו.
- זיהומים (למשל
זיהום בסטרפטוקוקוס)
- תרופות (למשל חוסמי בטא, תרופות אנטי-ראומטיות)
- לחץ פסיכולוגי
- כהליות
- צריכת ניקוטין מוגברת
- הפסקת טיפול בקורטיזון
פסוריאזיס וולגריס הוא הצורה הנפוצה ביותר של פסוריאזיס ומאופיין בהופעתו כנקודת מוקד נקודתית הגדלה בגודלה. ההתכנסות של מוקדים בודדים גורמת לצורות שונות. למשל, צורה דמוית מפה, כזו עם מראה בצורת טבעת יותר וצורה מפותלת. זוהי מחלה אוטואימונית כרונית העוברת בגלים והיא עלולה להתרחש כמעט בכל חלקי הגוף, אך לרוב נמצאת במקומות אופייניים. אלו כוללים:
- קרקפת (
