פוביות: הגדרה, סוגים, טיפול

סקירה קצרה

• טיפול: פסיכותרפיה ותרופות
• תסמינים: פחד מוגזם ממצבים או חפצים מסוימים
• גורמים וגורמי סיכון: אינטראקציה של חוויות למידה, גורמים ביולוגיים ופסיכו-סוציאליים
• אבחון: בעזרת שאלונים קליניים
• מהלך המחלה והפרוגנוזה: פוביות בילדות עשויות לדעוך עם הזמן. פוביות בבגרות הן בדרך כלל כרוניות.

מהן פוביות?

באופן עקרוני, פחד הוא תגובה טבעית לסכנה. במידה בריאה, הפחד מבטיח את הישרדותנו בכך שהוא גורם לנו להירתע מאיומים. בניגוד לפחד בריא, הפחד בפוביה מוגזם פתולוגית ופוגע בחיי הנפגעים.

אבל מהי בעצם פוביה ומה המשמעות של הנפגעים? אנשים עם פוביות מפחדים ממצבים או מאובייקטים שבאופן אובייקטיבי אינם מהווים איום, או שהפחד שלהם גבוה באופן בלתי סביר. החשיפה למצבי החשש היא כמעט בלתי נסבלת עבור חולי חרדה. אם אפשר, הם מנסים להימנע מהם לחלוטין.

פוביות גורמות לסבל רב. הפחד לא מלווה רק במחשבות מאיימות, אלא גם בתסמינים גופניים כמו רעד, הזעה או דפיקות לב. אם הפוביה חמורה, חלק מהסובלים אף חוששים שהם ימותו מההשפעות הפיזיות.

חולי חרדה רבים חושדים בתחילה בגורם אורגני לתסמינים שלהם ורצים מרופא אחד לאחר. לחלקם לוקח שנים עד שרופא מבצע את האבחנה הנכונה ומציע להם עזרה מתאימה.

איזה פוביות יש?

ישנם סוגים שונים של פוביות המתרחשות לבד או בשילוב. מומחים מבחינים בין שלוש הצורות הבאות של הפרעות פוביות: פוביה חברתית, אגורפוביה ופוביות ספציפיות.

פוביה חברתית

אנשים עם פוביה חברתית מפחדים מאוד להביך את עצמם מול אחרים או להידחות על ידי אחרים. לכן הם נמנעים ממגעים ומצבים חברתיים ונסוגים. תוכל לקרוא עוד על כך במאמר פוביה חברתית.

בַּעַת חוּץ

פוביה ספציפית

בניגוד לאנשים הסובלים מפוביה חברתית או אגורפוביה, אנשים עם פוביות ספציפיות חוששים ממצב מאוד מסוים או מאובייקט מסוים.

ישנן פוביות שונות. בהתאם לכך, רשימת הפוביות ארוכה. באופן עקרוני, אנשים יכולים לפתח פוביה מכל מצב או חפץ. מומחים מבחינים בין חמישה סוגים של פוביות ספציפיות:

• סוג בעלי חיים (למשל פחד מנחשים)
• סוג הסביבה (למשל פחד גבהים)
• סוג פציעה בהזרקת דם (למשל התעלפות למראה דם)
• סוג מצב (למשל פחד מטיסה)
• סוג אחר (למשל פחד מהקאות)

פוביה נפוצה היא פחד מבעלי חיים (זופוביה), כמו פחד מכלבים (צינופוביה), חתולים (איילרופוביה), עכבישים (ארכנופוביה) או נחשים (אופידיופוביה).

עבור חפצים ומצבים מסוימים, בהחלט ייתכן שהמושפעים יימנעו מהם. מי שלא צריך לטוס לעבודה פשוט עובר לכלי תחבורה אחרים. אבל לא הכל ניתן להימנע בכל עת.

אפילו ביקור אצל רופא השיניים נחוץ לפעמים. הימנעות ממנה עלולה להיות מלחיצה מאוד, ובמקרים רבים החרדה עלולה להשפיע קשות על חיי היומיום. השלכות חמורות נוצרות כאשר אנשים כבר לא מעזים ללכת לרופא מחשש למחטים (טריפנופוביה) או חפצים חדים (איכמופוביה), למשל. אז, לכל המאוחר, הגיע הזמן לפנות לעזרה.

בעוד שפחד מבעלי חיים מובן בדרך כלל עבור אנשים אחרים, אנשים עם פוביות חריגות יותר מתקשים מכיוון שהסביבה החברתית שלהם מגיבה לרוב בחוסר הבנה. חשוב גם לנפגעים וגם לקרוביהם להכיר בפחד כמחלה שיש לטפל בה.

חרדה דנטלית

פוביות מתרחשות לעתים רחוקות לבד

במקרים רבים, הנפגעים סובלים מתלונות פסיכולוגיות נוספות בנוסף להפרעה הפוביית. גם הסיכון להתמכרות לתרופות, סמים או אלכוהול גדל באופן משמעותי.

איך מטפלים בפוביות?

לרוב ניתן לטפל בהפרעות חרדה ולכן בפוביות בעזרת פסיכותרפיה ותרופות. מומחים ממליצים בעיקר על פסיכותרפיה לטיפול בפוביות ספציפיות. שיטת הבחירה היא טיפול בחשיפה, המתבצע כחלק מטיפול קוגניטיבי התנהגותי. במקרים חמורים מאוד, ניתן להשתמש גם בתרופות.

טיפול במרפאה חוץ מספיק לרוב לטיפול בפוביות ספציפיות. אם אין הפרעות נפשיות אחרות, לפעמים מספיקות רק כמה פגישות טיפול כדי להתגבר על הפוביות.

התמודדות עם הפחד

בתחילה, המטופל חש חרדה גדולה ותסמינים גופניים חזקים - אך אם המטופל סובל את התחושות השליליות הללו, הן בסופו של דבר שוככות. כך יש למטופל חוויה חדשה. הוא לומד שגם החרדה נעלמת שוב, שאפשר לסבול ולשלוט בה. בדרך זו, ניתן להחליף את דפוס החרדה הישן ולפחות להפחית את החרדה לרמה נסבלת.

חשוב שהמטופל יעז להיתקל במושא הפחד שלו לבד בשלב מסוים. רק כך הם ילמדו שהם יכולים להתגבר על הפחדים שלהם ללא עזרה ולהחזיר את האמון בעצמם.

עבור חלק, העימות אומר ללכת לפארק עם כלבים. עבור אחרים, מדובר בכניסה חזרה למעלית. עבור מצבים שאינם כל כך נגישים בחיי היומיום, יש כיום לעתים קרובות טיפול בחשיפה במציאות מדומה. מטופלים מרכיבים משקפי VR (משקפי מציאות מדומה) ורואים עולם אמיתי לכאורה שבו הם מסתובבים.

ארגון מחדש של מחשבות

טיפול קוגניטיבי התנהגותי כרוך גם בספק הערכות קודמות של מצבים. אנשים עם פוביות מעריכים יותר מדי את הסכנה. מצבים בלתי מזיקים מתפתחים לאיום גדול במוחם. המטפל עוזר לסובל להחליף מחשבות שליליות בפרשנויות מציאותיות על ידי שאילת שאלות ספציפיות.

טיפול מונע הישנות

מומחים ממליצים למטופל לבקר באופן קבוע במצבים המפחידים גם לאחר סיום הטיפול. גם אם פתאום תופיע שוב חרדה קשה, זו לא סיבה להתייאש.

הישנות אפשריות בכל עת. חשוב לא להיכנס לפאניקה, אלא לזכור את האסטרטגיות שלמדת. אם החרדה מתעצמת, רצוי לפנות שוב למטפל. חיפוש עזרה הוא סימן לכוח. אלה שמתמודדים עם הפחדים שלהם שומרים עליהם שליטה.

טיפול מיוחד לפוביה מפגיעת מזרק דם

השיטה המיוחדת של Öst מורכבת ממטופלים המתחים את השרירים בזרועות, ברגליים ובחזה במשך 15 עד 20 שניות. לאחר הפסקת הרפיה קצרה, הם חוזרים על המתח הזה. במקרה של חשיפה לדם או זריקות, חולים רבים משתמשים בטכניקת מתיחה זו כדי להפחית תסמינים כמו הזעה ואי נוחות ובכך למנוע התעלפות.

מהם התסמינים של פוביות?

הסימפטום העיקרי של פוביה הוא תמיד פחד חזק ומוגזם ממצבים או חפצים מסוימים. הנפגעים נמנעים מהם יותר ויותר. התנהגות הימנעות כזו בתורה מחזקת את הפחד. בנוסף, ישנם תסמינים פסיכולוגיים נוספים, אך מעל הכל תסמינים פיזיים קשים כמו לב דופק או קשיי נשימה, שעלולים להכניס את הנפגע לפחד ממוות.

על פי סיווג ICD-10 של הפרעות נפשיות, התסמינים הבאים חייבים להיות נוכחים כדי לאבחן פוביה ספציפית:

• לאדם המושפע יש פחד ברור מאובייקט או מצב מסוים או שהוא נמנע מאובייקטים ומצבים כאלה.
• זו לא אגורפוביה או פוביה חברתית.

תנאי הסף הוא שקיים לפחות אחד מהתסמינים מתחום התסמינים הווגטטיביים כגון דפיקות לב, הזעה, רעד או יובש בפה.

תסמינים אפשריים נוספים מאזור הבטן והחזה הם

• קשיי נשימה
• תחושת לחץ
• כאב או אי נוחות בחזה
• בחילות ואי נוחות באזור הבטן

תסמינים פסיכולוגיים אופייניים הם

• תחושות של סחרחורת, חוסר ביטחון, חולשה או סחרחורת
• התחושה שאובייקטים אינם אמיתיים או שאתה רחוק ולא באמת שם (דה-ריאליזציה ודה-פרסונליזציה)
• פחד מאיבוד שליטה או פחד להשתגע או להתחרפן
• פחד למות

בנוסף לתסמינים שהוזכרו לעיל, הנפגעים סובלים לעיתים קרובות מגלי חום או צמרמורת קרה וכן מחוסר תחושה או תחושות עקצוץ. הנפגעים נפגעים רגשית מהסימפטומים ומההשלכות. עם זאת, הם יודעים שהפחד מוגזם.

איך מתפתחות פוביות?

עבור אבותינו, לפחד היה תפקיד חשוב בהישרדות. חיות מסוכנות וחושך היו איום ממשי. פחדים אלו הועברו לדורות.

פוביות: פחד נלמד

פוביה מתחילה בתהליך למידה. האדם המושפע מעריך לרעה אובייקט או מצב שהם ניטרליים בפני עצמם עקב חוויה רעה. מומחים מתייחסים לתהליך זה כאל התניה.

למשל, פוביה דנטלית עלולה להתפתח אם המטופל עבר חוויה מאוד לא נעימה אצל רופא השיניים. האדם הפגוע מקשר בין הכאב במהלך הטיפול לריחות ולצלילים אצל רופא השיניים. הפחד מרופא השיניים והטיפול הם התוצאה.

הסיבה לכך היא שהתחושות השליליות שעלו במהלך הטיפול חוזרות ועולות בפעם הבאה שהמטופל מבקר אצל רופא השיניים או סתם חושב על זה. לאחר מכן, הנפגעים מפרשים תסמינים גופניים כגון דפיקות לב חזקות או הזעה כאישור לכך שהם בסכנה.

פוביות: הימנעות

מצבים רבים גורמים כמעט לכולם לאי נוחות מבלי שהם מפתחים פוביה. לדוגמה, רוב האנשים מקשרים טיפול שיניים עם תחושה לא נוחה או אפילו חוששים ממנה. עם זאת, מדובר בפחד פתולוגי בלבד אם האדם הנוגע בדבר נמנע מללכת בעתיד לרופא השיניים מחשש.

פוביות: למידה ממודל

פוביות רבות, במיוחד פוביות מבעלי חיים, מתפתחות בילדות. כדי שפוביה מבעלי חיים תתפתח, אין אפילו צורך שלילדים היו חוויות רעות עם בעל חיים בעצמם. הם לומדים התנהגויות מפחידות באמצעות הדוגמה של מבוגרים. המונח הטכני לכך הוא "למידה באמצעות דוגמה".

ילדים סומכים על הוריהם כדי להעריך סכנה. אם ילד מבחין שאמו מגיבה בפחד למראה כלב, הוא עלול לאמץ את הפחד מבלי לדעת את הסיבה. פוביה ספציפית עשויה להתפתח בעקיפין גם בבגרות, למשל באמצעות דיווחים בתקשורת. אבל למה כל מי שיש לו ניסיון רע לא מפתח פוביה?

פוביות: שורשים ביולוגיים של פחד

יש אנשים שרגישים יותר לפוביות מאחרים. לגורמים ביולוגיים יש כנראה השפעה על רגישות זו (פגיעות). מחקרי משפחה ותאומים מצביעים על כך שהחרדה היא בחלקה גנטית.

גורמים ביולוגיים אלו מקדמים הפרעת חרדה, אך חינוך והשפעות סביבתיות הן הטריגרים המכריעים.

פוביות: גורמים פסיכו-סוציאליים

מומחים מאמינים שלסגנון הורות יש השפעה על התפתחות פוביות. נראה שיש קשר בין הפרעות חרדה בילדים לבין התנהגות בולטת וחסרת רגישות מצד ההורים. ילדים שאין להם קשר בטוח עם הוריהם נמצאים בסיכון לפתח הפרעת חרדה בהמשך.

גם הטמפרמנט משחק תפקיד חשוב. אנשים חרדים רגישים יותר לפוביות מאחרים. הם נבהלים בקלות מכיוון שהם רואים במצבים לא מזיקים כמסוכנים ומחשבותיהם ותשומת הלב שלהם מתמקדות בהשלכות שליליות אפשריות.

נטייה לחרדה אפשר לראות כבר בילדות, כשהילדים מאוד קופצים, מתקשים להירגע ובדרך כלל נוטים להסתגר. מומחים מסכמים את המאפיינים הללו תחת המונח "עיכוב התנהגותי".

פוביות: בדיקות ואבחון

כדי לשלול מחלות אחרות, הוא יבצע גם בדיקה גופנית. לרוב זה מורכב מדגימת דם, בדיקת הלב באמצעות אלקטרוקרדיוגרמה (ECG) ובדיקה של בלוטת התריס באמצעות אולטרסאונד וערכי דם. ניתן להשתמש בהדמיית תהודה מגנטית (MRI) כדי לשלול שינויים פתולוגיים במוח כגורם לחרדה.

המטפל אחראי לאבחון מדויק של ההפרעה הנפשית ולטיפול המתאים. חשוב לבדוק האם קיימות הפרעות נפשיות נוספות כמו דיכאון. גם אלה צריכים להיות מטופלים על מנת לשקם את הבריאות הנפשית.

כדי לאבחן פוביות, המטפל משתמש בשאלונים קליניים ששואלים על התסמינים החשובים. הרופא שואל לעתים קרובות את השאלות הבאות כדי לאבחן את הפוביה הספציפית:

• האם יש חפצים או מצבים מסוימים שאתה מאוד מפחד מהם (למשל גבהים, עכבישים, דם או דברים אחרים)?
• האם יש לך רושם שהפחד שלך מוגזם?
• האם הפחד שלך מוגבל לאובייקט או מצב אחד?

אם הורים חושדים בפוביה בילדם, המטפל יבדוק האם הפחדים מתאימים לגיל או שיש צורך בטיפול. כמה פחדים שילדים מציגים הם חלק ממהלך ההתפתחות הרגיל.

פוביות: מהלך המחלה ופרוגנוזה

פוביות מופיעות בדרך כלל בילדות ובגיל ההתבגרות. אולם באופן עקרוני, ניתן לפתח פוביה בכל גיל בעקבות מצבים מפחידים: למשל פחד מטיסה, כאשר אדם חושש מהתרסקות במהלך טיסה סוערת.

פוביות ספציפיות מתפתחות לרוב בסביבות גיל שבע. עם התחלה מוקדמת, הפחד הספציפי עלול לדעוך עם הזמן. פוביות שעדיין קיימות בבגרות או מופיעות רק אז הן בדרך כלל כרוניות.