Gamma-GT מוגבה מעט
בדלקת כבד נגיפית לא פשוטה וכן בכבד שומני וצריכת אלכוהול כרונית, רמת ה-GGT מוגברת, אך רק במעט. המשמעות היא שהערך הנמדד אינו עולה מעל 120 U/l. אפילו כבד תפוס, כפי שמתרחש בהקשר של חולשת לב ימין (אי ספיקת לב ימין), אינו מוביל בדרך כלל לחריגות גדולות בערך האנזים הזה. אותו הדבר חל על זיהום בנגיף אפשטיין-בר, הגורם למונונוקלאוזיס (המכונה גם קדחת הבלוטות של פייפר).
למרות העלייה הקטנה יחסית בגמא-GT, המחלות הבסיסיות דורשות טיפול דחוף ויש לעקוב אחריהן עם התקדמותן.
Gamma-GT מוגבה במידה בינונית
אם אלכוהוליזם כרוני הוביל לנזק לכבד כגון שחמת או דלקת כבד רעילה לאלכוהול, נמצא ערך גמא-GT מוגבר של עד כ-300 U/l. ערכי דם דומים נמצאים בהקשר של המחלות הבאות:
- הפטיטיס פעילה כרונית
- קרצינומה כבדית (הצורה הנפוצה ביותר של סרטן הכבד)
- גרורות בכבד
- דלקת לבלב חריפה או כרונית (דלקת בלבלב)
בנוסף למחלה, נטילת תרופות מסוימות לאורך תקופה ארוכה יכולה גם לגרום לעלייה של גמא-GT. אלה כוללים, למשל, נוגדי פרכוסים המשמשים לטיפול באפילפסיה (פנוברביטל, פניטואין, פרימידון ואחרים).
Gamma-GT מוגבה מאוד
ערכי GGT מעל 300 U/l במבוגרים נקראים עלייה חמורה. ערכים כאלה מתרחשים בעיקר בנזק לכבד עקב הרעלה. רעלנים אחראיים הם, למשל, כימיקלים כמו טטרכלורומתאן, בנזן או תרכובות ניטרו, אך גם רעלנים פטרייתיים כמו α-amanitin של פטריית העלים הפקעת. נזק לכבד בהקשר של מחלת דרכי המרה מוביל גם לעלייה ניכרת בגמא-GT, למשל ב:
- קיפאון מרה (כולסטזיס)
- דלקת חמורה של כיס המרה (cholecystitis) או דלקת חמורה של צינור המרה (cholangitis)
מדדי הטיפול תלויים במידת העלאת גמא-GT ובסיבה הבסיסית.