התנהגות תרפיה, יחד עם הפסיכואנליזה, מתייחס לקבוצה גדולה נוספת של אפשרויות טיפוליות בתחום פסיכותרפיה. הוא התפתח ממושגים ב- למידה תיאוריה בערך בשנות הארבעים, אך אין לה מייסד ספציפי.
מהו טיפול התנהגותי?
התנהגות תרפיה, יחד עם הפסיכואנליזה, מתייחס לקבוצה גדולה נוספת של אפשרויות טיפול בתחום פסיכותרפיה. בניגוד לאחרים תרפיה הדגמים, ה טיפול התנהגותי התפיסה מבוססת במידה רבה על ממצאי מחקר מתחומים רפואיים, פסיכולוגיים, ביולוגיים וסוציולוגיים. מחקר מתחום למידה התיאוריה חשובה. באמצעות שלוש גישות שונות, טיפול התנהגותי מנסה לשנות הפרעות נפשיות כמו גם הפרעות התנהגות באמצעות טכניקות ספציפיות. היא מניחה שכל התנהגות נלמדת ולכן ניתן ללמוד אותה או להחליף אותה בדפוסי התנהגות חדשים. שלוש גישות מודל משמשות:
התניה נגדית/עימות, התניה אופרנטית והגישה הקוגניטיבית. באמצעות גישה מכוונת בעיות ומטרות, טיפול התנהגותי מנסה לחולל שינוי בהתנהגות המתאימה לאישיות ובכך יכולה להימשך לאורך זמן. דפוסי התנהגות פתולוגיים ומופרעים נרפאים בהצלחה בדרך זו.
פונקציה, אפקט ומטרות
מכיוון שלטיפול התנהגותי אין הליך מוגדר בבירור, הוא מציע מודלים וטכניקות שונות ולכן הוא מתאים למגוון הפרעות התנהגותיות ופסיכולוגיות. עם זאת, יש חשיבות מיוחדת לתמונות הקליניות הבאות: חרדות והפרעות פאניקה, הפרעות אכילה, דכאון, חומר התעללות ומחלות פסיכוסומטיות. כל ההפרעות מבוססות על דפוס התנהגותי מופרע. בתחילת הטיפול מתקיים ניתוח התנהגותי. במהלך ניתוח זה, ההפרעות מזוהות ונקבעים מטרות. מהלך הטיפול מתרחש בדרך כלל בשלבים והמטופל חייב לשתף פעולה באופן פעיל ובכך לקחת על עצמו אחריות אישית. מטרת הטיפול היא או לוותר או לשנות התנהגות לא רצויה, או לבנות התנהגות רצויה, כגון ביטחון עצמי. ניתן גם לעבוד על מספר מטרות במקביל. מטרות אלו ניתנות להשגה באמצעות גישות שונות. הגורם המכריע כאן הוא אישיותו של המטופל, מכיוון שהתנהגות אנושית מובנת כמערכת המתפקדת ומתקשרת ברמות שונות: קוגניטיבית, פיזיולוגית, רגשית והתנהגותית. יש יחסי גומלין קבועים ו יחסי גומלין, חפיפות ו מתחים בין רמות אלה, ולכן לא ניתן להתייחס לרמה אחת במנותק. שינוי בהתנהגות גורם תמיד לתגובה ולשינוי ברמות האחרות. מסיבה זו, השליטה העצמית של המטופל היא חלק מהותי בטיפול. הוא לומד לשלוט ולכוון את עצמו ואת התנהגותו ולהעמיק אותה באמצעות אימון מתמיד באופן שיהפוך להתנהגות עצמאית וההתנהגות הישנה, הלא רצויה, תתבטל או תוחלף. סוג זה של שינוי התנהגות יכול להיעשות בהדרגה לאורך זמן או באמצעות עימות ישיר, שיטה המשמשת לעתים קרובות הפרעת חרדה. איזו גישה נבחרת תלויה באישיות המטופל ו מצב והוא תמיד מתאמן יחד עם המטופל. בדרך זו ניתן להימנע מדרישות מופרזות אפשריות. בנוסף לשיטות המקובלות, טיפול התנהגותי עושה שימוש גם בטכניקות מתחומי הַרפָּיָה, היפנוזה ומשחקי תפקידים. מגוון האפשרויות הופך אותו ליישום בנפרד.
סיכונים וסכנות
טיפול התנהגותי אינו כמובן ערובה להחלמה מוצלחת. מכיוון שזוהי גישה טיפולית קצרה, היא אינה מתאימה להפרעות נפשיות עמוקות וחמורות, כגון אלה המתרחשות לעיתים קרובות לאחר טראומה ממושכת וחמורה. זה גם דורש יציבות פסיכולוגית מסוימת ושיתוף פעולה פעיל מצד המטופל, שבמקרה של חולים סכיזואידים קשים אפשרי רק בעזרת תרופות. טיפול התנהגותי אינו מתאים להפרעות הדורשות הערכה מחודשת ואינטנסיבית של אירועי העבר. הוא עשוי להיות חשוב בשלב מאוחר יותר, אך הוא אינו משרת את המטרה של הערכה מחודשת. אם טיפול התנהגותי מתחיל כאן מוקדם מדי והטראומה לא מעובדת מספיק, נסיגות רציניות עלולות להתרחש מאוחר יותר. במקרים אלה, ה למידה ההצלחה המושגת באמצעות טיפול התנהגותי נפסלת בדרך כלל. בחלק מקבוצות המטופלים הטיפול מתאפשר רק באמצעות תרופות, כמו במקרים חמורים דכאון. חשוב לוודא שאפשר להמשיך את השינויים ההתנהגותיים גם כאשר התרופה מופסקת. חשוב לשקול היטב האם טיפול התנהגותי יכול לתרום לריפוי מוצלח או שמא צורה אחרת מתאימה יותר לאישיות ולהפרעה.
