שתי צורות של התקדמות
דלקת בלוטת התריס של השימוטו נקראת גם דלקת בלוטת התריס הלימפוציטית כרונית, דלקת בלוטת התריס כרונית של השימוטו או (לעיתים רחוקות יותר) מחלת השימוטו. לפעמים נתקלים גם במונחים אוטואימונית של בלוטת התריס, תסמונת השימוטו, מחלת השימוטו או השם המקוצר השימוטו.
זוהי מחלה אוטואימונית. המשמעות היא שמערכת החיסון של המטופל עצמו תוקפת את בלוטת התריס. חולים יוצרים מה שנקרא נוגדנים עצמיים שהורסים את בלוטת התריס שלהם. הרופאים מבחינים בין מקרים קליניים (עם תסמינים) לבין מקרים שבהם לאנשים יש נוגדנים עצמיים בדם אך עדיין אין בעיות בבלוטת התריס.
ישנם שני קורסים של דלקת בלוטת התריס של השימוטו:
- בצורה הקלאסית, בלוטת התריס גדלה (היווצרות זפק) אך מאבדת תפקוד.
- בצורה האטרופית, רקמת בלוטת התריס נהרסת והאיבר מתנוון.
הצורה האטרופית של דלקת התריס של השימוטו נצפית בתדירות גבוהה יותר מהצורה הקלאסית. דלקת בלוטת התריס של השימוטו גורמת להיפותירואידיזם בטווח הארוך.
Hashimoto's thyroiditis: גורמים וגורמי סיכון
Hashimoto's thyroiditis היא מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס שבה הגוף מתחיל לייצר נוגדנים נגד חלבוני בלוטת התריס מסיבות שטרם ידועות. זה מוביל לדלקת כרונית של בלוטת התריס.
לאחר מכן, בלוטת התריס הפגועה כבר לא מייצרת מספיק הורמונים, וכתוצאה מכך תת פעילות של בלוטת התריס. למעשה, דלקת בלוטת התריס של השימוטו היא הסיבה השכיחה ביותר להיפותירואידיזם.
דלקת בלוטת התריס של השימוטו עשויה להופיע במשפחות. למרות שהמקור המדויק אינו ברור, נראה כי מוטציות גנים עומדות בבסיס מחלת השימוטו. אם מתווספים גורמים נוספים, למשל זיהומים (בעיקר דלקת כבד מסוג C/הפטיטיס C) או מתח, הדבר מעדיף את התפתחות המחלה. עודף של יוד ועישון מעלים עוד יותר את הסיכון למחלות.
נראה שגם למגדר יש תפקיד בהתפתחות המחלה. הרופאים מניחים שהאסטרוגנים הנשיים מעדיפים את השימוטו, בעוד שפרוגסטרון וטסטוסטרון נוגדים זאת.
לעיתים חולים ב-Hashimoto's thyroiditis סובלים גם ממחלות אוטואימוניות אחרות כמו מחלת אדיסון, סוכרת מסוג 1, מחלת צליאק או צורה חמורה של אנמיה (אנמיה מזיקה).
Hashimoto's thyroiditis היא מחלה שכיחה, הפוגעת בכחמישה עד עשרה אחוזים מהאוכלוסייה, בעיקר נשים (כפי תשע יותר מגברים). המחלה מופיעה בדרך כלל בין הגילאים 30 עד 50.
Hashimoto's thyroiditis: תסמינים
- עייפות מתמדת, חולשה ועייפות
- חוסר עניין ואדישות
- בעיות ריכוז וזיכרון לקוי
- צְרִידוּת
- רגישות יתר לקור
- עצירות
- עלייה במשקל למרות הרגלי אכילה ללא שינוי
- עור יבש וציפורניים שבירות
- שיער שביר ונשירת שיער מוגברת
- הפרעות במחזוריות ופוריות מופחתת
- עלייה ברמות השומנים בדם
שלב ראשוני עם יתר פעילות בלוטת התריס
בשלבים המוקדמים של המחלה, חולים עלולים לסבול גם מפעילות יתר זמנית של בלוטת התריס. תסמינים אפשריים כוללים:
- חוסר שקט, עצבנות, עצבנות, שינויים במצב הרוח
- הפרעות שינה
- דפיקות לב ודפיקות לב (טכיקרדיה) עד הפרעת קצב לב
- לחץ דם מוגבר
- הזעה מוגברת
- עור חם ולח
עם זאת, תסמינים אלו חולפים לאחר זמן מה ומתפתחת תת פעילות של בלוטת התריס.
אנצפלופתיה של השימוטו
מחלה של המוח עלולה להתפתח בקשר עם דלקת בלוטת התריס של השימוטו. האנצפלופתיה של השימוטו זו מובילה לתסמינים נוירולוגיים ופסיכיאטרים מרובים כגון ליקויים קוגניטיביים, מצבי בלבול, פסיכוזה, נמנום חולף עד לתרדמת, התקפים אפילפטיים והפרעת תנועה (אטקסיה). טריגרים הם ככל הנראה אותם נוגדנים עצמיים שגם מפעילים את בלוטת התריס.
Hashimoto's thyroiditis: אבחנה
בדיקת דם לאחר מכן יכולה לזהות הפרעה בתפקוד בלוטת התריס. נמדדים ריכוז הורמוני בלוטת התריס T3 ו-T4 וכן של TSH. TSH הוא הורמון המיוצר על ידי בלוטת יותרת המוח, אשר מגרה את בלוטת התריס לייצר הורמונים. ניתן לקרוא עוד על קביעת הורמוני בלוטת התריס בדם במאמר רמות בלוטת התריס.
בנוסף, דגימת הדם נבדקת לאיתור נוגדנים עצמיים כנגד חלבוני בלוטת התריס. אלה מצביעים על מחלה אוטואימונית. בקרב חולי השימוטו רבים של בלוטת התריס נמצאים נוגדנים כנגד שני חלבונים ספציפיים, בין היתר: תירופוקסידאז (TPO) ותירוגלובולין (Tg). לשניהם תפקיד חשוב בייצור הורמוני בלוטת התריס.
בדיקת אולטרסאונד של בלוטת התריס תומכת באבחנה של השימוטו כהליך הדמיה. זהו הממצא האופייני בהשימוטו: בלוטת התריס קטנה מהרגיל ובעלת מבנה כהה אחיד באולטרסאונד.
במקרים נדירים, הרופא עושה גם סקרינטגרפיה של בלוטת התריס. חולים עם השימוטו בלוטת התריס מראים ירידה בחילוף החומרים.
באמצעות ביופסיה של מחט עדינה, הרופא יכול לקחת דגימת רקמה של בלוטת התריס כדי לבחון אותה יותר מקרוב: בבלוטת התריס של השימוטו, ניתן למצוא ברקמה משמעותית יותר תאי דם לבנים מהרגיל.
Hashimoto's thyroiditis: טיפול
אין טיפול לגורם להשימוטו. עם זאת, ניתן לטפל בתסמינים הנובעים מהתת פעילות של בלוטת התריס על ידי החלפת הורמון בלוטת התריס החסר: חולים מקבלים טבליות המכילות את ההורמון המלאכותי לבוטירוקסין. הוא מתאים ל-T4 ומומר בגוף ל-T3 הפעיל יותר מבחינה מטבולית.
אם המחלה הובילה להגדלה של בלוטת התריס (זפק), האיבר (או חלקים ממנו) מוסרים. בדרך כלל ניתן לטפל היטב באנצפלופתיה של השימוטו באמצעות קורטיזון במינון גבוה (פרדניזולון). עם זאת, קורטיזון חסר תועלת נגד דלקת בלוטת התריס של השימוטו.
חלק מהרופאים ממליצים גם על נטילת סלניום אם רמות בלוטת התריס של T3 ו-T4 תקינות. עם זאת, מחקרים אינם חד משמעיים.
לחיות עם השימוטו: דיאטה
צריכת יוד מוגברת עשויה לשחק תפקיד בהתפתחות בלוטת התריס של השימוטו ועלולה גם להשפיע לרעה על מהלך המחלה. לכן, חולים עם השימוטו צריכים להימנע מיוד במינונים מופרזים.
משמעות הדבר היא שאסור ליטול טבליות יוד ויש להקפיד על צריכת היוד דרך המזון. למשל, דגי ים (כגון מקרל, הרינג, פולוק), אצות ופירות ים עשירים מאוד ביוד.
טיפול בהשימוטו במהלך ההריון
מומחים ממליצים בדרך כלל לנשים הרות ליטול יוד נוסף. זה חל גם על חולי השימוטו, שאם לא כן צריכים לשמור על צריכת היוד שלהם בגבולות. עדיף למי שנפגע להתייעץ עם הרופא שלהם לפני נטילת התוסף.
השימוטו בילדים ובני נוער
אם ילדים ומתבגרים עם דלקת בלוטת התריס של השימוטו מפתחים זפק או תת פעילות של בלוטת התריס, הרופא ירשום הורמוני בלוטת התריס.
Hashimoto's thyroiditis: פרוגנוזה
לא ניתן לחזות את מהלך המחלה ב-Hashimoto's thyroiditis. רק לעתים רחוקות המחלה נסוגה באופן ספונטני. בדיקות סדירות של רמות בלוטת התריס חשובות. במהלך ההריון, אך גם בגיל מבוגר, דרישת ההורמונים משתנה.
הרס רקמת בלוטת התריס הנגרם על ידי דלקת אינו ניתן לביטול. תת פעילות בלוטת התריס המתפתחת במהלך דלקת בלוטת התריס של השימוטו דורשת שימוש כל החיים בהורמוני בלוטת התריס. רוב החולים מסתדרים היטב עם זה ואין להם מגבלות אחרות כמו גם תוחלת חיים תקינה.
