השפעות מאוחרות של קדחת הבלוטה השריקה

מבוא

הבלוטה של ​​פייפר חום היא מחלה עולמית הנגרמת על ידי נגיף אפשטיין בר. במהלך שלב המחלה עצמו, תסמינים אופייניים כמו דלקת של שקדי הלוע, נפיחות של לִימפָה צמתים וגבוהים חום מתרחש. עם זאת, לא כולם מודעים להשפעות המאוחרות של בלוטת שריקה חום, שיכולה להתרחש גם לאחר הריפוי היחסי של המחלה הוויראלית. אחת הסיבות לכך היא שסיבוכים ותופעות מאוחרות משפיעים רק על חלק מזערי מהנפגעים. בגרמניה שיעור ההדבקה בנגיף בגיל 40 שנה הוא כמעט 100%.

אלה יכולים להיות ההשפעות המאוחרות

נגיף אפשטיין בר מדביק לימפוציטים אנושיים לאחר שנכנס לאורגניזם האנושי. זה מתרבה בתאים אלה ונמשך גם לאחר שהמחלה החלימה. לפיכך, הנגיף יכול בעצם להתפרץ שוב בכל עת או להפוך לכרוני אם המערכת החיסונית נחלש קשות ואינו יכול עוד לשלוט בנגיף.

יתר על כן, זה היה נגיף אפשטיין בר שהיה הנגיף הראשון שהוכח כבעל יכולת מסרטנת. לכן, סרטן יכול להתפתח שנים רבות לאחר ההדבקה בפתוגן באמצעות סדרת פגישות. אך אפילו רק על ידי מעבר של מחלת פייפר, במקרים נדירים מאוד עדיין יכולות להיות השלכות באיברים מסוימים שנים לאחר פרוץ המחלה. לדוגמא, ה כבד, טחול, מוֹחַ או המערכת החיסונית עצמה יכולה להיות מושפעת. בחלק מהמקרים מדווחים על העייפות האופיינית למונוקלאוזיס זיהומיות זמן רב לאחר שהסימפטומים הקליניים האחרים שככו.

השפעות מאוחרות לכבד

במהלך ההדבקה הטרייה בנגיף אפשטיין בר ופרוץ המחלה, כבד מעורבות בהגדלת הכבד עלולה להתרחש. כבד ערכים המצביעים על נזק לתאי כבד מוגברים במקרים מסוימים ומאששים את תהליך המחלה הזה. אפשרי דלקת בכבד, כלומר צהבת, מרפא ללא השלכות נוספות ברוב המקרים. במקרה הגרוע, עם זאת, לכך עשויות להיות השלכות מאוחרות על הכבד, למשל בגלל שחמת הכבד, הגבלת תפקוד כרונית או כרונית צהבת.