אבחון
תסמיני שיתוק ב רגל צריך להבהיר בעיקר מבחינה נוירולוגית. בעזרת הבדיקה הגופנית, הנוירולוגית, הכוללת קביעת מצב רפלקס, יכול הרופא לקבוע את סיבת השיתוק ומקורו וליזום צעדים אבחוניים נוספים. נהוג להשתמש כאן בהליכי הדמיה כגון CT או MRT. אם יש חשד שהפריפריה עצבים אחראים לתסמיני השיתוק, בדיקה של מהירות הולכת העצבים יכולה להועיל. בנוסף, אם החשד מבוסס, שריר ביופסיה (לקיחת דגימה) יש לבצע גם כדי לשלול אפשרות למחלות שרירים.
תסמינים נלווים
כל הסיבות מחוברות על ידי התסמין העיקרי של שיתוק ב רגל, מה שמוביל לאובדן היכולת להזיז את הרגל מרצון, וכתוצאה מכך לאובדן כוחות ואף לבעיות בהליכה או אפילו להשלמה שיתוק של הרגל. לרוב זה מלווה באובדן רגישות העור, המשפיע על חוש המישוש, תפיסת הטמפרטורה וגם תפיסת הרטט. אם השיתוק של רגל פירושו שכבר לא משתמשים בשרירים המקבילים, תוצאות מה שמכונה ניוון, כלומר הפחתה במסת השריר, וכתוצאה מכך הרגל נראית דקה ביחס לשרירים המשמשים ונקראת רגל חסידה.
אם שבץ אחראי לשיתוק, זה בדרך כלל משפיע רק על מחצית הגוף ולרוב הוא מלווה בשיתוק של הזרוע השוויונית שרירי פנים, המתבטאת בחולשה בזרוע ובפינה צניחה של פה.אם שלם פרפלגיה קיים, שתי הרגליים מושפעות מהשיתוק, ובהתאם לגובה ה- חוט השדרה פציעה, חלקים אחרים בגוף, כמו הזרועות, מושפעים גם הם. בנוסף, בדרך כלל תסמיני החתך המשפיעים על הרגליים כוללים חוסר שליטה ובשלב החריף אובדן שרירים רפלקס. תסמינים נלווים של פריצת דיסק הם לרוב גב קשה כְּאֵב, שיכולים להקרין לרגליים ובהתאם לחומרתם אפילו שלפוחית שתן ו חַלחוֹלֶת ניתן להפריע לתפקוד.
בנוסף, השריר רפלקס יכול להיחלש בהשוואה לצד השני שאינו מושפע מהשיתוק, אותו יכול הרופא לקבוע בבדיקה נוירולוגית. אם שיתוק מתרחש רק בצד אחד של הרגל, הסיבות האפשריות יכולות להיות א שבץ, אך גם פגיעה בעצב המספק לרגל המקבילה כוח מוטורי. בין אם השיתוק מתרחש בצד ימין או שמאל חשוב למיקום המדויק של הנזק. אם שיתוק מתרחש בשתי הרגליים, סביר יותר להצביע על נזק באזור השטח חוט השדרה או מנגנון פתופיזיולוגי, למשל מחלת שרירים, שהיא כללית ולא ניתן לשייך אותה למקום מוצא ספציפי. הבידול של שיתוק על פי הרגל הפגועה ממלא אפוא תפקיד חשוב, במיוחד באבחון.
