שיבוץ פלסטיק

שיבוצי שרף הם סתימות שיניים המיועדות באופן עקיף (מחוץ לאזור) פה) והוחדר לשן שהוכנה בעבר (נטחנה) בטכניקה ספציפית עם חומרי לוטינג מיוחדים המותאמים לחומר השרף. ההיקף המרחבי של ההכנה במקרה של השיבוץ מוגבל באופן סודי (על פני השטח הסגום) לאזור הסדקים (גומות בהקלה החמרית של השיניים האחוריות); אולם לעיתים רחוקות למדי, הוא תופס רק את משטח הסגר, ככלל הוא כולל גם אחד או שניהם משטחי חלל מקורבים (משטחי חלל בין-דנטליים). המעבר לשכבה המשתרעת אל קצות הברכיים של משטחי הסגר נחשב לנוזל. ביחס לתכונות החומר, המונח שיבוץ שרף משמש בצורה פשוטה; ככלל, נעשה שימוש בשרפים מורכבים המבוססים על מתיל מטקרילט או הנגזרות הכימיות שלו אשר פותחו עוד יותר כדי לשפר את תכונות החומר. יתר על כן, חומרי מילוי מוטבעים בחומר הבסיס. התכונות המכאניות הטובות של מרוכבים היברידיים מדגנים עדינים הובילו לקבלתם לייצור שיבוצי שרף. ניתן לבצע ריפוי כימי של חומר הבסיס הן כימית והן באמצעות אור על ידי הוספת יוזמים מתאימים (טריגרים של התגובה הכימית). מרוכבים נמצאים בשימוש נרחב גם בטכניקת מילוי ישיר; עם זאת, אפשרויות הגימור של החומר טובות יותר בתנאי מעבדה. אלה כוללים רמה גבוהה יותר של פילמור ולכן תוכן נמוך יותר של מונומרים שיוריים (מונומרים: רכיבים בודדים מהם נוצרים התרכובות המקרומולקולריות הגדולות יותר, הפולימרים, על ידי צבירה). התוצאה היא תכונות החומר המעולות בעליל של שיבוץ הפלסטיק בהשוואה למילוי הפלסטיק המיוצר ישירות. יש לראות את שיבוץ השרף בהשוואה ישירה עם שיבוץ קרמי. פרט למספר אינדיקציות, משתמשים בהן בתדירות גבוהה יותר מכיוון שקרמיקה אינרטית ביולוגית (אינה מפעילה תגובות מהאורגניזם) ולכן הן החומר בעל התאימות הביולוגית הגדולה ביותר.

אינדיקציות (תחומי יישום)

האינדיקציה לשיבוץ שרף נובעת מ:

מצד אחד, מתוך רצונו של המטופל לאסתטיקה בצבע השן,
מצד שני, ממידת ההרס של השן שיש לטפל בה. בעוד שלפגמים קטנים עד בינוניים השימוש בטכניקת מילוי ישיר הוא שימושי לעבודה על חסכון בחומר בשיניים, אולם עבור פגמים בינוניים עד גדולים הטיפול בשבץ הוא אמצעי הבחירה, לפיו טיפול שיבוץ כרוך בהוצאות זמן גדולות יותר ותוספת ניכרת עלויות כספיות עבור המטופל ולכן לעיתים יש לבצע פשרות לטובת מילוי ישיר תרפיה.

משיקולים בסיסיים ואחרים אלה ניתן לגזור את האינדיקציות הבאות:

פגמים בחומר בשיניים במידה בינונית עד רבה במשטחים הסגירים והפרוקסימליים (משטחים לסטיים ובין-דנטליים) ללא מעורבות בקשיים;
נגעים גדולים יותר שקשה לטפל בטכניקת מילוי ישיר;
רצון לשיקום אסתטי בצבע שן יציב;
כחלופה לצבע השן שיבוץ קרמי, לפיה זה בעל קשיות מיקרו גדולה יותר ולכן הוא פחות אנטגוניסטי עדין מבחינת שחיקה (השחיקה) (פחות עדין על שיני הלסת הנגדית שבאה במגע); במקרה של ברוקסיזם (שחיקה וכבישה לא רצוניים) הוא אפוא שיבוץ פלסטיק ולא שיבוץ קרמי.
לטיפול בחולים שמודאגים מראש שהם עלולים להיות רגישים לחומר קרמי לנגיסה הקשה יותר שלו;
חסכון קל בעלויות בתחום השיניים בהשוואה לשבץ הקרמי;
אי סבילות לזהב מוכחת נדירה מאוד;
חוסר סובלנות מוכח של אמלגם.

התוויות נגד

עובי השכבה הנדרש באזור הסגר עלול להוביל לתגובות דלקתיות של העיסה (עיסת שיניים) בקרב חולים מתבגרים;
היעדר היגיינת שיניים בבית, מכיוון שלחיידקים יש זיקה מסוימת למרכב המתמזג וכך גדלים באזור שמסביב למפרק הלוטינג;
פירוק מעגלי (סביב השן בזירה) כתוצאה מהיגיינת פה לקויה; במקרה זה מצוין כתר;
תגובות חוסר סובלנות אלרגיות למונומר השיורי הבלתי נמנע הן בשיבוץ והן בחומר הלוטינג; אלגוריסט צריך לשלול זאת לפני הטיפול אם יש חשד;
טכניקת צמנט הדבקה אוכפת ניקוז נאות, המונע באופן מהימן את חדירת הרוק והדם לחלל המוכן לבטון שיבוץ; אם הדבר בלתי אפשרי בגלל עומק ההכנה המקורב (שולי גזוזים בחלל הבין-דנטלי), יש להשתמש בשיקום זהב מלט קונבנציונלי;
בשיניים שטופלו באופן אנדודונטי (שטופלו בשורש) יש לטפל בכתר חלקי בגלל הסיכון הגדול יותר להיווצרות פערים שוליים למרות אינדיקציה אחרת לשיבוץ.

התהליך

בניגוד למילוי ישיר תרפיה, שחזורים בעקיפין (מחוץ ל פה) סתימות מפוברקות מתחלקות לשני מפגשי טיפול, אלא אם כן מדובר על כיסא חד פעמי (על כיסא השיניים), שחזורי קרמיקה הטחונים בשיטת CAD-CAM. שיבוצי שרף המיוצרים על פי הליך זה אינם נמצאים בשימוש נרחב באירופה. מושב ראשון:

חפירה (הסרת עששת) ובמידת הצורך הצבת מילוי הצטברות לפיצוי חומרים;
הכנה (טחינת השן):
כל הכנה חייבת להתבצע באופן עקרוני כמו רקמת שן חוסכת ככל האפשר עם קירור מים מספיק והסרת חומר הכי פחות אפשרי;
יש לבחור את זוויות ההכנה באופן שניתן יהיה להסיר את השיבוץ העתידי או לדחוף אותו על השן מבלי להיתקע או להשאיר אזורים חתוכים ללא אספקה. זה מושג על ידי זווית הכנה מעט משתנה בכיוון ההסרה.
סילוק חומרים אוקסליים (בשטח הסגר): לפחות 2 מ"מ;
הכנה פרוקסימאלית (באזור הבין-דנטלי): בצורת קופסה מעט סטה; נעשה שימוש כאן גם בגישות הכנה קוליות במקום בכלים מסתובבים;
המגע הפרוקסימלי (מגע עם השן הסמוכה) חייב להיות באזור השיבוץ, ולא באזור חומר השן;
רוֹשֶׁם; הוא משמש את מעבדת השיניים להפקת מודל עבודה במידות נאמנות למקור;
שיקום זמני ללא יוגנול (שיקום מעבר קבוע במלט ללא שמן ציפורן) המשמש להגנה על שולי ההכנה ולמניעת נדידת שיניים. Eugenol (שמן ציפורן) מעכב (מונע) את האשפרות של מלט הדבק הסופי.

מושב שני:

בקרה על השיבוץ שנעשה במעבדת השיניים;
מערכת סכר גומי להגנה מפני חדירת רוק ומבליעה או שאיפה (שאיפה) של השיבוץ;
ניקוי החלל (פגם הקרקע);
נסה את השיבוץ, במידת הצורך בעזרת סיליקון זורם דק כדי למצוא אזורים המפריעים להתאמה הפנימית;
שליטה במגע הפרוקסימלי;
הכנת השן לבידוי דבק: מיזוג שולי האמייל למשך 30-60 שניות עם ג'ל חומצה זרחתית 35%; חריטת דנטין למשך 15 שניות, ואז מריחה של חומר מליטה דנטין על הדנטין, שיובש בקפידה - לא התייבש!
הכנת השיבוץ: ניקוי ושילוב המשטח התחתון;
מיקום השיבוץ בטכניקת דבק עם ריפוי כפול עדיף (הן אור יזום והן כימי) ורכב מרוכב בעל צמיגות גבוהה; פינוי מלט עודף לפני ריפוי קל! זמן פילמור מספיק של, למשל, 60 שניות. יש להקפיד.
שליטה ותיקון של חסימה ופרק (נשיכות אחרונות ותנועות לעיסה);
גימור השוליים ביהלומי ליטוש חצץ דק במיוחד ומלטשי גומי;
פלואורידציה.

סיבוכים אפשריים

קשיים עשויים להיווצר עקב מספר רב של שלבי הביניים בתהליך, כגון:

בהכנת זווית ההדק המעט שונה מסיבות נגישות כמו פתיחת פה או הגבלות חלל על הטוחנות האחוריות מבוצעה (לכיוון הלחי);
בשיני נעורים בגלל האפשרות המוגבלת להסרת חומרים קשים עקב התפשטות גדולה עדיין של העיסה (עיסת השיניים);
שבר שיבוץ (שבר) עקב עובי חומר סגר שנבחר במשורה מדי או בקרת סגר לפני הצמנט;
חוסר ניקוז במהלך הצריבה, וכתוצאה מכך נזילות שוליות עם תחושות כואבות ואחריו שוליות עששת בטווח הבינוני.