סקירה קצרה
- תסמינים: התסמינים תלויים בצורת הצרעת המסוימת. תסמינים אפשריים כוללים שינויים בעור, אובדן תחושת המישוש ושיתוק.
- פרוגנוזה: צרעת ניתנת לריפוי אם היא מטופלת כראוי. עם זאת, אם לא יתקבל טיפול מוקדם, המחלה עלולה להוביל לנזק מתקדם וקבוע.
- גורמים: צרעת נגרמת על ידי החיידק Mycobacterium leprae.
- גורמי סיכון: צרעת נפוצה במיוחד במדינות טרופיות וסובטרופיות עם צפיפות אוכלוסין גבוהה ותקני היגיינה נמוכים.
- אבחון: האבחון נעשה על סמך ההיסטוריה הרפואית של המטופל, בדיקה גופנית ושיטות בדיקה מיוחדות לאיתור הפתוגן.
- טיפול: צרעת מטופלת בשילוב של אנטיביוטיקה שונה.
- מניעה: יש להקפיד על היגיינה בסיסית מתאימה וסילוק נכון של חומרים מדבקים בטיפול ובטיפול בחולי צרעת.
מהי צרעת?
צרעת היא מחלה חיידקית מדבקת, המכונה גם מחלת הנסן או מחלת הנסן. זה נגרם על ידי Mycobacterium leprae ומופיע ברחבי העולם. החיידקים הורסים את העור והריריות ותוקפים את תאי העצב.
מדינות שנפגעו במיוחד מצרעת כוללות את הודו, ברזיל ואינדונזיה. מדינות נוספות שנפגעו כוללות את נפאל, הרפובליקה של קונגו, מוזמביק וטנזניה.
באופן כללי, מספר המקרים באפריקה, אמריקה, דרום מזרח אסיה ודרום מזרח הים התיכון יורד מאז 2003. למרות זאת, הצרעת עדיין קיימת ומדי שנה אלפי אנשים ברחבי העולם נדבקים במחלה - רבים מהם ילדים .
לדוגמה, 202,256 זיהומים חדשים דווחו לארגון הבריאות העולמי (WHO) בשנת 2019, כולל 14,893 ילדים מתחת לגיל 14.
בגרמניה, לעומת זאת, נרשמו בשנים האחרונות רק מקרים בודדים של צרעת מיובאת. בשנת 2019 דווח על מקרה אחד של צרעת. עם זאת, בשנת 2018 לא דווח על מקרים לרשויות המוסמכות.
צרעת בימי הביניים
גם הצרעת הייתה נפוצה מאוד באירופה בימי הביניים. המחלה נחשבה כ"עונש מאלוהים": השם המקורי "צרעת" מגיע כנראה מהעובדה שאנשים הסובלים מצרעת נאלצו לחיות (נחשפים) מחוץ ליישובי אדם.
מהם התסמינים של צרעת?
רופאים מבחינים בין הצורות הבאות של צרעת:
צרעת אינדטרמינאטה היא צורה קלה מאוד של המחלה שבה יש כתמי עור מבודדים, פחות פיגמנטיים (היפופיגמנטים). ב-75 אחוז מהמקרים, אלה נרפאים באופן ספונטני.
צרעת שחפת או צרעת עצבית היא הצורה הקלה יותר של המחלה. נגעי עור מתרחשים רק באופן ספורדי ומוגדרים בצורה חדה. האזורים פחות פיגמנטיים (היפופיגמנטים) או אדומים ואינם מגרדים. בצורה זו של המחלה, ההשלכות של הנזק העצבי נמצאות בחזית כתסמיני צרעת אופייניים.
תחושת המגע (טמפרטורה, מגע וכאב) אובדת. מכיוון שהנפגעים אינם חשים כאב מוקדם מספיק, הם לעתים קרובות פוצעים את עצמם. מתרחשים ניוון השרירים, שיתוק ולעיתים עיוותים קשים. השינויים בעור עשויים להחלים מעצמם.
צרעת צרעת היא צורה חמורה של מחלה זיהומית המתרחשת כאשר מערכת החיסון חלשה. מספר רב של גושים דמויי גידול מופיעים על העור, המעניקים לפנים מראה של ראש אריה ("facies leontina").
מה שנקרא צורות גבוליות של צרעת הן צורות מעורבות המשלבות תסמינים שונים של הצורות האחרות.
האם צרעת ניתנת לריפוי?
צרעת היא מחלה כרונית של העור, הממברנות הריריות ותאי העצב. אם מאובחנים ומטופלים בזמן, הפרוגנוזה חיובית.
עם זאת, אם לא מטופל, זה יכול להוביל לנזק מתקדם וקבוע לעור, לעיניים, לגפיים ולעצבים.
נזק שכבר התרחש, כמו מום או שיתוק, לא ניתן לביטול. כשניים עד שלושה מיליון אנשים ברחבי העולם נפגעים באופן קבוע מצרעת.
צרעת: גורמים וגורמי סיכון
הגורם לצרעת הוא החיידק Mycobacterium leprae. החיידק התגלה בשנת 1873 על ידי הרופא הנורווגי ארמאואר הנסן כגורם למחלה המדבקת. Mycobacterium leprae הוא חיידק פחות אגרסיבי אשר, בדיוק כמו פתוגן השחפת, חי בתאי המארחים הנגועים.
כתוצאה מכך, מערכת החיסון נלחמת בפתוגן רק ישירות עם תאי הגנה ("הגנה תאית") ותגובת הגנה באמצעות נוגדנים ("הגנה הומורלית") כמעט ואינה קיימת. רק חשיפה מסיבית וממושכת לחיידק מובילה לצרעת.
כיצד בדיוק מועברת הצרעת טרם התברר סופית. עם זאת, נראה שמגע ארוך טווח והדוק עם חולי צרעת לא מטופלים ממלא תפקיד חשוב. הנדבקים מפרישים כמויות גדולות של פתוגן הצרעת בהפרשות האף שלהם או דרך כיבי העור המתפתחים.
לאחר מכן, יש להניח שהחיידקים מועברים מאדם לאדם באמצעות פצעים קטנים בעור או בדרכי הנשימה כזיהום טיפות. העברה של הפתוגן לילד שטרם נולד במהלך ההריון אפשרי אם לאם יש צרעת.
בניגוד לדעה הרווחת, צרעת אינה מחלה מדבקת ביותר! לכן בדרך כלל אין צורך לבודד אנשים עם צרעת.
בחינות ואבחון
מכון למחלות זיהומיות ורפואה טרופית הוא המקום הנכון להגיע אליו אם יש חשד לצרעת. ההיסטוריה הרפואית (אנמנזה) חשובה מאוד לאבחנה.
גורם מכריע הוא האם החולה בילה באזורי סיכון לצרעת בשנים האחרונות, שכן הצרעת הוסרה במדינות מתועשות. במהלך הבדיקה הגופנית, הרופא מחפש שינויים אופייניים בעור, שינויים עצביים והפרעות תחושתיות.
בחינות נוספות
שיטת אבחון נוספת היא שיטת הגילוי הביולוגי המולקולרי, למשל זיהוי החומר הגנטי של Mycobacterium leprae באמצעות תגובת שרשרת פולימראז (PCR). זה מאפשר לאבחן צרעת בשלב מוקדם. ההליך משמש גם לאשר את האבחנה.
בדיקת הלפרומין (תגובת מיצודה) היא בדיקת סקר נוגדנים הבודקת את המערכת החיסונית של הגוף. בדיקה זו מאפשרת להבדיל בין צרעת שחפת לצרעת.
צרעת: טיפול
הטיפול בצרעת תלוי במספר הפתוגנים. נעשה שימוש בשילוב של אנטיביוטיקה שונה. במקרה של צרעת שחפת, החומרים הפעילים הם לרוב דפסון וריפמפיצין, ובמקרה של צרעת צרעת משתמשים גם בקלופזימין.
ארגון הבריאות העולמי (WHO) ממליץ על שישה חודשי טיפול במה שנקרא צרעת דלת פתוגן (). צרעת עשירה בפתוגנים (), לעומת זאת, מטופלת לאורך תקופה של שנים עשר חודשים לפחות באנטיביוטיקה מתאימה.
במקרים בודדים, הטיפול נמשך עוד יותר. לאחר מכן, ייתכן שיהיה צורך לפנות לתרופות חלופיות ("לפרוסטטיקה מילואים").
פעמים רבות יש צורך בטיפול של מספר שנים כדי לרפא את הצרעת לחלוטין. טיפול תומך בפעילות גופנית מסייע במניעת שיתוק הנגרם על ידי צרעת.
מניעה
על מנת למנוע העברת Mycobacterium leprae, יש להקפיד על היגיינה בסיסית וסילוק נכון של חומרים זיהומיים (למשל הפרשות אף ופצעים) במהלך הטיפול והטיפול בחולי צרעת. לאנשים שבאו במגע עם חולים הסובלים מצרעת רב-בסילית, מומלץ לעקוב אחר תסמינים קליניים למשך חמש שנים לפחות.
בהתאם לכך, יש לבדוק מגעים קרובים לזיהום כל שישה חודשים במידת האפשר. יש לקצר את מרווחי הבדיקות הללו אם לאנשים אלו יש גורמי סיכון נוספים כגון כשל חיסוני הנגרם על ידי תרופות או זיהומים.
