לימפוציטים: המשמעות של ערך המעבדה

מהם לימפוציטים?

לימפוציטים הם תת-קבוצה של תאי דם לבנים (לויקוציטים). הם כוללים את לימפוציטים B (תאי B), לימפוציטים T (תאי T) ותאי ההורג הטבעיים (תאי NK).

לימפוציטים נוצרים בבלוטות הלימפה, בטחול, בתימוס ובמח העצם. רוב התאים נשארים שם גם לאחר שנוצרו; רק כארבעה אחוזים מהלימפוציטים שנוצרים נכנסים למחזור הדם.

מה תפקידם של לימפוציטים?

לימפוציטים מסוג B מתפתחים לתאי פלזמה כביכול לאחר מגע עם חומרים זרים כגון פתוגנים ומייצרים נוגדנים ספציפיים נגד הפולש.

ללימפוציטים T ותתי הסוגים שלהם, לעומת זאת, יש פונקציות הגנה אחרות.

הם מווסתים את התגובה של מערכת החיסון לפתוגנים.
הם נלחמים בתאי גוף נגועים או מנוונים (תאי T ציטוטוקסיים, תאי T Killer).
הם מקדמים את התפתחותם של תאי B.
הם תומכים בעקיפין בהבשלה של נוגדנים.

בנוסף, לימפוציטים T מעורבים בתגובת רגישות יתר באלרגיות מגע.

לימפוציטים מסוג T ידועים גם כתאי זיכרון: לאחר שהם הכירו עם אנטיגן (מרכיב אופייני של חומר זר), הם יכולים לזהות אותו מיד עם מגע מחודש וליזום תגובת הגנה ספציפית מהירה.

מהם לימפוציטים לא טיפוסיים?

בהקשר של מחלות שונות משתנה המראה (מורפולוגיה) של לימפוציטים. לדוגמה, הם הופכים גדולים יותר, או שגרעין התא משנה את צורתו. רופאים מתייחסים לתאים שהשתנו כמו לימפוציטים לא טיפוסיים. הם נמצאים בדם, בין היתר:

צורות מסוימות של טוקסופלזמה
אַדֶמֶת
דלקת כבד (הפטיטיס)
מונונוקלאוזיס (קדחת בלוטת פייפרשה, זיהום בנגיף אפשטיין-בר)
Cytomegalovirus (זיהום בציטומגלווירוס, CMV)

לימפוציטים: ערכים תקינים

בספירת הדם הקטנה ניתן רק המספר הכולל של לויקוציטים. עם זאת, אם הרופא רוצה לדעת את אחוז הלימפוציטים ואת תת-הקבוצות האחרות של לויקוציטים, הוא יורה על ספירת דם דיפרנציאלית. שם, כמות הלימפוציטים ניתנת לרוב כערך יחסי, כלומר כשיעור מכלל ספירת הלויקוציטים (באחוזים). אולם לעיתים, תוצאות מעבדה מראות גם ערך מוחלט, כלומר ספירת הלימפוציטים לננוליטר דם. בהתאם לגיל, חלים הערכים הסטנדרטיים הבאים:

ערך יחסי (שיעור סך הלוקוציטים)	ערך מוחלט (מספר לימפוציטים לננוליטר)
<2 שנים	40 - 70%	2 – 17 / nl
2 ועד 5 שנים	20 - 70%	1.7 – 5.9 / nl
6 ועד 16 שנים	20 - 50%	1 – 5.3 / nl
מ 17 שנים	20 - 45%	1 – 3.6 / nl

מתי הלימפוציטים מוגברים?

רמות לימפוציטים מוגברות נמצאות גם במבוגרים בשלב הריפוי לאחר זיהומים. הדבר נכון במיוחד לגבי זיהומים ויראליים כגון חזרת או חצבת, אך גם לגבי זיהומים חיידקיים כגון שעלת. גם מחלות זיהומיות כרוניות כמו שחפת או עגבת (לוות) מעלות את רמות הלימפוציטים.

עם זאת, לימפוציטים יכולים להיות גבוהים מדי גם במחלות שאינן נגרמות על ידי פתוגן. דוגמאות למחלות כאלה הן:

מחלות מעי דלקתיות כרוניות כגון מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית
דלקות כלי דם (וסקוליטיס) כגון דלקת עורקים של תאי ענק
מחלת סרום (תגובה אלרגית חמורה של מערכת החיסון)
הפרעות הורמונליות כגון מחלת אדיסון או יתר פעילות בלוטת התריס

לימפוציטוזיס בולט במיוחד נמצא בלוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL). בסוג זה של סרטן דם, הערכים עולים לרוב ליותר מ-100,000/מ"ל.

מתי יורדים הלימפוציטים?

אם הלימפוציטים נמוכים מדי, זה נקרא לימפופניה או לימפוציטופניה. זה מתרחש במקרים הבאים:

תגובות מתח
טיפול בקורטיקוסטרואידים ("קורטיזון")
הפרשה אנדוגנית מוגברת של קורטיקוסטרואידים
לאחר טיפול בקרינה
זאבת אריתמטוזיס מערכתית
מחלות של מערכת הלימפה כגון שחפת בלוטות הלימפה או לימפומה שאינה הודג'קין (סוג של סרטן בלוטות הלימפה)