רשתית מנותקת: סימפטומים וטיפול

היפרדות רשתית: תיאור

ניתוק רשתית (ablatio retinae, amotio retinae) הוא ניתוק של הרשתית, המצפה את פנים גלגל העין. מכיוון שהרשתית מורכבת בעיקר מתאי חישה הרושמים, מעבדים ומעבירים מידע חזותי, ההיפרדות פוגעת בדרך כלל בביצועי הראייה.

היפרדות רשתית היא מחלה נדירה למדי. מדי שנה, כאחד מכל 8,000 אנשים נפגעים, במיוחד אלה שהם קצרי רואי מאוד ובעלי משקפיים עם מרשם של שש דיופטריות או יותר. קורסים אקוטיים נצפים בעיקר אצל אנשים בין הגילאים 50 עד 70. היפרדות רשתית מתרחשת גם במשפחות.

היפרדות רשתית: תסמינים

המחלה מתבטאת באמצעות מספר תסמינים קלאסיים:

היפרדות רשתית מורגשת בדרך כלל באמצעות ראייה מעוותת. הבזקי אור (פוטופסיות) בעין הפגועה אופייניים. מטופלים רואים זאת בעיקר בחושך. ההשפעה נגרמת על ידי כוחות מתיחה המופעלים על הרשתית ממבנים בתוך העין (למשל חוטי רקמת חיבור).

בנוסף, חלק מהסובלים תופסים "גשם של פיח" (הידוע גם בשם יתושים מעופפים) - נקודות שחורות או פתיתים שנראים זזים, כלומר לא תמיד נראים נשארים באותו מקום. הסיבה ל"גשם פיח" היא בדרך כלל קרעים או דימום ברשתית.

אובדן הולך וגובר של שדה הראייה הוא אות אזעקה מוחלט להיפרדות רשתית חריפה! אסור להתעלם מסימנים כגון אלה!

בהתאם לגורם להיפרדות הרשתית, תסמינים אלו עשויים להיות קיימים או עשויים להתרחש בנפרד. אולם לפעמים, רשתית אמוטיו נטולת סימפטומים לחלוטין למשך זמן רב. זה קורה בעיקר אם היפרדות הרשתית קטנה וממוקמת באזורים ההיקפיים של הרשתית.

מידת החמרה של התסמינים של היפרדות רשתית תלויה בעיקר היכן ברשתית הנזק מתרחש. אם, למשל, האזור של הרשתית שבו נמצאים הכי הרבה תאי עצב ("מקום הראייה החדה ביותר" או מקולה) נפגע, הראייה נפגעת באופן חמור במיוחד.

היפרדות רשתית: גורמים וגורמי סיכון

עובי הרשתית הוא רק בסביבות 0.1 עד 0.5 מ"מ ובפשטות, מורכבת משתי שכבות חופפות: שכבה אחת מכילה את תאי העצב (שכבת עצבים). השכבה השנייה מונחת מתחת לכיוון החלק האחורי של העין. הוא ידוע בשם שכבת פיגמנטוזום בשל צבעו הכהה.

ההפרדה בין שתי השכבות היא בעייתית מכיוון שהשכבה פיגמנטוזום אחראית להזנת השכבה העצבנית שמעליה. אם הקשר בין שתי השכבות נקטע, תאי החישה שם מתים לאחר זמן קצר וגורמים לתסמיני היפרדות הרשתית האופייניים.

היפרדות רשתית מתרחשת לעתים קרובות מאוד עקב מחלות של גוף הזגוגית (קורפוס ויטריום) בעין. גוף הזגוגית ממלא כמעט שני שלישים מחלקה הפנימי של העין. החומר הג'לטיני שלו נותן לגלגל העין את צורתו היציבה. במקביל, הוא לוחץ את הרשתית אל החלק האחורי של העין ובכך מונע מהשכבה העליונה של הרשתית להתנתק מהתחתון. לגוף הזגוגית יש אפוא תפקיד חשוב מאוד בייצוב הרשתית.

הגורמים הנפוצים ביותר להיפרדות רשתית

ישנם גורמים שונים לחדירת נוזלים לרווח בין שתי שכבות הרשתית:

היפרדות רשתית רגמטוגנית (קשורה לדמעות).

קרעים ברשתית מתרחשים לעיתים קרובות כאשר גוף הזגוגית ניזוק, למשל במקרה של מה שנקרא היפרדות זגוגית אחורית. במקרה זה, גוף הזגוגית קורס מעט עקב אובדן נוזלים הקשור לגיל וקורע חור ברשתית, אליו הוא נצמד עם הצד האחורי שלו. זה מורגש באמצעות הפרעות ראייה וראייה מטושטשת. במיוחד כשמסתכלים מסביב במהירות, הפרעה חזותית כזו נעה רחוק יותר מתנועת העין שנעשתה בפועל. הסיבה לכך היא שתנועת הנוזל של גוף הזגוגית איטית יותר מתנועת הראש. לכן זה יכול להיות סימן להיפרדות רשתית.

סיבה נוספת לקרע ברשתית היא מכות בעין (קרע טראומטי ברשתית).

היפרדות רשתית הנגרמת על ידי מתיחה

בהיפרדות רשתית המושרה במתיחה, הידועה גם בשם היפרדות רשתית מסובכת, שכבת הרשתית העליונה ממש נמשכת משם על ידי גדילי רקמת חיבור בתוך העין.

היפרדות רשתית אקסודטיבית (קשורה לנוזל).

מתחת לשכבת הרשתית התחתונה נמצא מה שנקרא כורואיד. זוהי שכבה עם כלי דם המספקים דם לרשתית העין. אם נוזל מכלי הכורואיד חודר בין שתי שכבות הרשתית, הדבר גורם לניתוק שכבת הרשתית העליונה. הגורמים העיקריים לדליפת נוזלים מהכלים הכורואידים הם דלקת או גידולים של הכורואיד.

שילוב מתיחה-רגמטוגני

בהיפרדות רשתית מתיחה-רגמטוגנית, הן קרע ברשתית והן המתיחה של גדילי רקמת חיבור בתוך העין אחראים להיפרדות הרשתית. הקרע נגרם בדרך כלל על ידי מתיחה, אשר נגרמת לרוב על ידי ריבוי של רקמת חיבור. צורה זו מופיעה לעתים קרובות בחולי סוכרת.

גורמי סיכון להיפרדות רשתית

גורמי סיכון שונים מגבירים את הסבירות להיפרדות רשתית. אלו כוללים:

• ניתוח בעין (לדוגמה קטרקט)
• דלקת חוזרת ונשנית של העין
• פציעות בשוגג

גורמי סיכון נוספים הם מחלות עיניים כמו רטינופתיה סוכרתית, מחלת Coats ורטינופתיה של פגים. בדיקות עיניים סדירות מומלצות למחלות אלו על מנת לאתר בשלב מוקדם רשתית שעברה שינוי פתולוגי.

היפרדות רשתית: בדיקות ואבחון

רופאי עיניים הם המומחים להיפרדות רשתית. גם מרפאה עם מחלקת עיניים היא מקום מתאים להגיע אליו. זה נכון במיוחד אם התסמינים מתפתחים באופן פתאומי ומהיר.

היסטוריה רפואית

הצעד הראשון אם יש חשד להיפרדות רשתית הוא דיון מפורט בין הרופא למטופל כדי לקחת היסטוריה רפואית. הרופא עשוי לשאול את השאלות הבאות, בין היתר:

• האם התסמינים הופיעו פתאום?
• האם אתה רואה נקודות שחורות, קווים או הבזקי אור?
• האם אתה מבחין בצללים בשדה הראייה שלך?
• האם שמת לב להידרדרות בראייה שלך?
• האם יש לך מצבים בסיסיים ידועים (למשל סוכרת)?

התסמינים המתוארים על ידי המטופל מצביעים לרוב על נוכחות של היפרדות רשתית.

בחינות

הצעד הראשון הוא קביעת חדות הראייה. זה יכול לקבוע אם הראייה מופחתת.

הבדיקה החשובה ביותר עבור חשד להיפרדות רשתית היא בדיקת עיניים (פונדוסקופיה). רופא העיניים בדרך כלל משתמש במה שנקרא מנורת סדק לשם כך. עם זאת, לפני כן, הוא יטפטף תרופה לתוך העין שלך כדי להרחיב את האישונים. כך קל יותר לראות את הרשתית. לאחר מכן, הרופא משתמש במנורת החריץ כדי להסתכל בחלק האחורי של העין וכך יכול לראות את הרשתית ישירות. במקרה של היפרדות רשתית, בדרך כלל ניתן להבחין בהפרדות דמויות שלפוחיות של הרשתית. חריגות אחרות בהתאם לגורם לאמוטיו רשתית הן

• היפרדות רשתית rhegmatogenous: פגם ברשתית עשוי להיות גלוי, כגון קרע (בצורת פרסה) או חור עם שוליים אדומים מוקף שלפוחיות.
• היפרדות רשתית מתיחה: גדילי רקמת חיבור אפורים בקדמת הרשתית
• היפרדות רשתית אקסודטיבית: דימומים ומשקעים שומניים

היפרדות רשתית: טיפול

רשתית מנותקת היא מצב חירום עיניים! אז אם אתה מבחין בתסמינים אפשריים של היפרדות רשתית, עליך לפנות לרופא עיניים בהקדם האפשרי. ככל שמטפלים בהפרדות הרשתית מוקדם יותר, כך הרשתית המנותקת תתאושש מהר יותר.

כרגע אין תרופה זמינה לטיפול. במקום זאת, ישנם מספר הליכים שניתן להשתמש בהם כדי לחבר מחדש את שכבת הרשתית העליונה לשכבה התחתונה ובכך לתקן את הנזק. אמצעים ניתוחיים אלה ברשתית דורשים בדרך כלל שהות של מספר ימים באשפוז. לאחר סיום הטיפול בהפרדות הרשתית, מומלץ לעבור בדיקות קבועות אצל רופא עיניים.

להלן תמצא מידע מפורט יותר על שיטות הניתוח להיפרדות רשתית.

לייזר או בדיקה קרה בשלבים הראשונים

לייזר ובדיקה קרה חשובים במיוחד כהליכי מניעה, כלומר לסגור קרעים לפני היפרדות רשתית. שבועיים לאחר ההליך נוצרו צלקות יציבות ונמנע הסיכון להיפרדות רשתית. עם זאת, יש לזכור כי ברוב המוחלט של המקרים, קרע ברשתית אסימפטומטי אינו מוביל להיפרדות רשתית.

שיטות טיפול בהיפרדות רשתית נרחבת

ההליכים הבאים משמשים בעיקר להפרדת רשתית בשטח גדול:

ניתוח שקע בודד

דרך יעילה לטיפול בהפרדות רשתית גדולות היא שקע בגלגל העין מבחוץ: לחץ מופעל על גלגל העין מבחוץ באמצעות איטום או סרקלאז' המופעל בניתוח, אשר לוחץ את שכבת הרשתית העליונה המנותקת בחזרה אל השכבה התחתונה.

ניתוח הזחה משמש בעיקר במקרים בהם גוף זגוגית מתכווץ מושך את הרשתית. ההליך מבוצע בדרך כלל בהרדמה מקומית, אורך כ-20 עד 60 דקות ודורש אשפוז של כשלושה עד שבעה ימים, בהתאם למהלך ההליך.

הסרת גוף הזגוגית (כריתת ויטרקטומיה)

שיטה חדשה יותר לטיפול בהיפרדות רשתית היא הסרה והחלפה של גוף הזגוגית. כריתת ויטרקטומיה זו מבוצעת בדרך כלל בהרדמה מקומית ונמשכת כ-30 עד 60 דקות. זה דורש אשפוז של כשלושה עד שבעה ימים.

במהלך ההליך מבוצעות שלוש דקירות קטנות בעין: אחת להחדרת מכשירי הניתוח העדינים, שניה למקור אור ושלישית לניקוז השקיה. ראשית, הגוף הזגוגי דמוי הג'ל נשאב. לאחר מכן מכניסים לעין נוזל מיוחד אשר מחליף את נוזל הרשתית העליון המנותק שהצטבר בין שתי שכבות הרשתית הנפרדות. זה גורם לשכבת הרשתית העליונה להיצמד מחדש לתחתונה.

לאחר ההליך, אסור לך לקרוא בהתחלה, אך בדרך כלל אינך חייב להישאר במיטה. כעבור שבועיים עד שלושה, בדרך כלל אין יותר הגבלות. אם נעשה שימוש בתערובת גזים להחלפת נוזל הזגוגית, הרופא עשוי לתת למטופל המלצות נוספות (לדוגמה, אין נסיעה אווירית במשך זמן מה).

היפרדות רשתית: מהלך המחלה ופרוגנוזה

ללא טיפול, היפרדות הרשתית מחמירה בהדרגה. עיוורון כמעט תמיד מתרחש. ככל שהאבחון והטיפול מהירים יותר, כך הפרוגנוזה טובה יותר. עם זאת, זה תלוי גם באיזה אזור של הרשתית מושפע ובגורם הספציפי להיפרדות הרשתית.

סיבוכים

היפרדות רשתית ממושכת יכולה להוביל למה שנקרא ויטריאורטינופתיה פרוליפרטיבית. מדובר בהתפשטות תגובתית של רקמות מסביב לגוף הזגוגית, שעלולה להוביל לליקוי ראייה חמור ואף לעיוורון.

סיבוך נוסף של היפרדות הרשתית הוא הדבקה בעין השנייה. לדוגמה, אם עין אחת מושפעת מהיפרדות רשתית ריגמטית, קיים סיכון של 20 אחוז שגם הרשתית בעין השנייה תתנתק עם הזמן.

היפרדות רשתית: מניעה

ניתן להימנע מקצת פחות ממחצית מכל היפרדות הרשתית על ידי נקיטת אמצעי מניעה.

חולים בסיכון צריכים לעבור בדיקת רשתית (אופטלמוסקופיה) אחת לשנה מגיל 40. אם מבחינים בחורים ברשתית בעיניים בריאות, ניתן ולעיתים רצוי לטפל בהם מניעתית בלייזר או במריחה קרה. במקרה של הידרדרות פתאומית או הופעה (מחודשת) של התסמינים של היפרדות רשתית, יש לפנות מיד לרופא עיניים.