הרפואה האורתודוכסית כוללת את כל האבחנות והטיפוליות אמצעים התואמים את הגישה הנפשית של סיבה ותוצאה ושמתרחשים בשיטות מדעיות מוכרות. זאת לעומת רפואה אלטרנטיבית ונטורופתיה, המחייבים מבני מחשבה ועבודה מושרשים לרפואה הקונבנציונאלית ודוחים מתודולוגיה מדעית גרידא. המונח "רפואה אורתודוכסית" משמש לעתים קרובות גם כאשר רופאים מעוניינים להבדיל בין שיטותיהם לבין קונבנציונליות או להציג צורות טיפול לא שגרתיות.
מהי רפואה אורתודוקסית?
הרפואה הקונבנציונלית כוללת את כל האבחנות והטיפוליות אמצעים התואמים את הגישה הרעיונית של סיבה ותוצאה ושמתרחשים בשיטות מדעיות מוכרות. בתחילה, הרפואה האורתודוקסית היא הרפואה הקלאסית המקובלת ונלמדת באוניברסיטאות, אשר הורחבה מאז לתחומים שונים, כגון הכללת רפואה תעסוקתית, פסיכוסומטיה, סוציולוגיה, או פסיכולוגיה. ביסודו של דבר, המונח כמעט ואינו מדויק מאוד בימינו והוא משמש באופן דיבור. בנוסף, רפואה אורתודוקסית נחשבת לעתים קרובות כקיבוע במבני חשיבה עתיקים, אשר, עם זאת, תמיד משתמשים בשיטות מדעיות. זה מכוון למחלות ראשוניות וגורמים מבודדים כגורם למחלה. האדם הוא מערכת מקושרת זו לזו, גופו מתפקד בתהליכים ביולוגיים וביוכימיים, שבגללם שיטות מחקר מודרניות יכולות להתקיים בכלל. נשמה ורוח או המושג הכללי של גוף, נשמה ורוח, שמודגש על ידי הנטורופתיה, ממלאים תפקיד לא משמעותי. צורות טיפול אלטרנטיביות מבוססות על התזה לפיה האדם נחשב בתחילה לבריא ומתמודד עם מחלות ברגע שהפנימי לאזן מופרע, כלומר הגוף והנפש כבר לא מחוברים מספיק. לפיכך, על מנת להחזיר את ההרמוניה הפנימית, יש לעורר את כוחות הריפוי העצמי באמצעות אמון, אמונה וצריכת מוצרים טבעיים שונים, ויש למנוע באופן זה מחלות. בהשוואה לרפואה הקונבנציונאלית, האזורים מגוונים ובונים על שיטות וטיפול שונים. הרפואה האורתודוכסית מתמקדת יותר בהישגים פרמצבטיים וטכניים ידועים, כולל יותר בהשפעה של תרופות ונהלים מסוימים שבהסתברות וחזרה עוֹפֶרֶת לתוצאות מסוימות ובכך לטיפול מקיף במחלות. כמו כן, סיכונים ותופעות לוואי כלולים במחקר ודורשים השכלה בתחום זה. עם זאת, תהליכי הפעולה המוכחים אינם אומרים דבר על העובדה כי גרסאות ריפוי בתחום הרפואה האלטרנטיבית אינן מראות הצלחה. ביסודו של דבר, הרפואה הקונבנציונאלית מבוססת על ראיות ולכן היא טיפול רפואי המאפשר טיפול על בסיס כל המקורות והנתונים הזמינים מדעית.
טיפולים וטיפולים
הרפואה הקונבנציונאלית מתחילה בראשית המאה העשירית והיא נגזרת משמם של בתי ספר להכשרה רפואית לימודית. אחד העתיקים ביותר הוא בית הספר של סלרנו, שהיה שייך בתחילה למנזר ושימש במיוחד לריפוי נזירים חולים, אך אז התפתח עם הזמן לאחת האוניברסיטאות לרפואה הראשונות באירופה. שם, למשל, הושוותה האנטומיה של חזיר לזו של בן אדם ונמצאה דומה. הביקורת הראשונה נשמעה על ידי פרסלסוס במאה ה -10. הוא גינה את הרגלם של בתי ספר תיכוניים כאלה להכשיר רופאים שהיו רק במראה החיצוני. במאה ה -16, המונח "רפואה בית ספרית" כבר היה בשימוש פיאורטיבי, למשל על ידי פרנץ פישר, רופא שהיה מכוון הומיאופתיה. בתחילת המאה העשרים, הרפואה האלטרנטיבית ונטורופתיה נעקרו שוב על ידי הרפואה הקונבנציונאלית. הדבר נבע בעיקר מההתקדמות התרופתית והטכנית החדשה בתחום המדע והרפואה, שגובו בעובדות ובשיטה מדעית, בעוד שרפואה אלטרנטיבית לא הצליחה לספק תוצאות ברורות, היו גם הנחות שנחשבו שנויות במחלוקת רבה. אולם מאמצע המאה העשרים, הרפואה עברה הכוונה מחודשת. מומחים זיהו יותר ויותר אלטרנטיבה לרפואה הקונבנציונאלית ויתרונותיה של אפשרויות הריפוי הנטורופתיות. זו התבססה גם על הצלחות הריפוי הרבות בתחום הומיאופתיה, בעוד שמודלי ההסבר המדעיים מילאו תפקיד מינורי ביותר. השפעת הנפש על הגוף הייתה גורם חשוב. כוחות הריפוי העצמי של הגוף היו אמורים לעשות זאת עוֹפֶרֶת לריפוי של מחלות שונות. לא פחות חשוב היה אמונה, אמון, טקסים ויישומים יעילים מסוימים שהציעו תפקיד חיוני באינטראקציה של מרכיבים פסיכולוגיים ופיזיים בריפוי. הרפואה האורתודוכסית, לעומת זאת, הזהירה מפני תהליכי ריפוי שלא יימשכו עקב א תרופת סרק השפעה. עם זאת, בהדרגה נוצרו יותר ויותר שדות המשלבים את שני הכיוונים לרווחת המטופל במטרה לספק טיפול מיטבי. את החשיבות של התחום הנטורופתי ניתן לראות גם בהתמחויות חדשות באוניברסיטאות.
שיטות אבחון ובדיקה
המטופל עצמו אדיש למדי לקונפליקט בין שני הכיוונים, מכיוון שחוויית הטיפול והריפוי האישיים חשובים לו יותר מהנהלים המתודולוגיים. הרפואה האורתודוכסית מוגזמת ממס יתר במיוחד בתחום מחלות קשות ובלתי ניתנות לריפוי ולא תמיד יכולה להראות משכנעת פתרונות, כך שאלטרנטיבה לכיוון הנטורופתיה תהיה נחוצה. ניתן לראות זאת גם בתחום ההפרעות הפסיכוסומטיות, שם נפתחו תחומים שונים למחקר וליישם שיטות ריפוי אלטרנטיביות. בתחום הרפואה האלטרנטיבית דווקא האינטראקציה בין הגוף והנפש מאפשרת את תהליך הריפוי. אם זה לא ניתן או שהמטופל חלש מכדי להילחם נגד המחלה על ידי תקווה ואמונה, אפילו נטורופתיה בקושי יכולה לעזור. הרפואה האורתודוכסית נשענת על שיטות ותרופות שנחקרו מדעית שהשפעותיהן מבוססות על ראיות סטטיסטיות. השמטת כאלה תרופות יכול עוֹפֶרֶת למוות בדיוק כמו טיפול לא יעיל המבוסס על ראיות מדעיות.
