סקירה קצרה
- תסמינים: שדיים גבריים מוגדלים עקב גדילה של רקמת בלוטת החלב, חד צדדית או דו צדדית, לרוב ללא תסמינים, לעיתים תחושת מתח בשדיים, הגבלת תנועה או פטמות רגישות
- גורמים: סיבות פיזיולוגיות הנובעות מחוסר איזון של הורמונים זכריים ונשיים (כגון גינקומסטיה ביילוד, התבגרות או גריאטרית), סיבות פתולוגיות כגון פגמים בחומר הגנטי, מחלות כרוניות, סרטן, אספקה חיצונית של הורמונים באמצעות תרופות, תרופות או מוצרי טיפוח
- אבחון: תיעוד היסטוריה רפואית, מישוש של השד, הבטן והאשכים, הליכי הדמיה כגון אולטרסאונד, אולי בדיקות דם, ממוגרפיה אם יש חשד לסרטן, דגימת רקמות, לפעמים ניתוח כרומוזומים
- טיפול: במקרה של צורות זמניות, אין טיפול או תמיכה פסיכולוגית, במקרה של סיבה ידועה, תיקון מאזן ההורמונים כגון ויתור על מקורות אסטרוגן נסתרים, יתכן נטילת תרופות המפריעות לאיזון ההורמונים, ניתוח.
- מניעה: אין אמצעי מניעה, אם מאזן ההורמונים אינו מאוזן, למשל עקב אכילת יתר, שימוש רב באלכוהול או סמים, רצוי להימנע מטריגרים אלו
מהי גניקומסטיה?
גינקומסטיה מתייחסת לצמיחת חזה אצל גברים. זה כרוך בצמיחה של רקמת בלוטות, שעוברת שלבים שונים הדומים להתבגרות אצל בנות. רופאים מבחינים בצורות שונות של גינקומסטיה על סמך הגורמים להן. בהתאם אם מדובר בתהליך טבעי (פיזיולוגי) או פתולוגי (פתולוגי), הרופא מחליט על טיפול מתאים.
כיצד לזהות גניקומסטיה?
בגינקומסטיה, בלוטת החלב גדלה. זה קורה בצד אחד או בשני הצדדים.
יש מי שנפגע שאין להם תלונות. אחרים מתלוננים על תחושת מתח בשדיים, מוגבלים בתנועתם או רגישים במיוחד למגע בפטמות.
מהן הסיבות לגניקומסטיה?
רקמת בלוטת החלב מגיבה ברגישות רבה לתנודות במאזן ההורמונים הגברי, כך שהפרעות באיזון מעודדות את צמיחת השד. כל הדברים שמפריעים לאיזון זה נחשבים אפוא לגורמי סיכון להתפתחות גינקומסטיה.
גניקומסטיה פיזיולוגית
גינקומסטיה פיזיולוגית נובעת מאיזון שונה בין הורמוני המין הנשיים (אסטרוגנים) לבין הורמון המין הגברי (טסטוסטרון). שיעורו של חומר השליח הנשי, הקיים תמיד בגוף בכמויות קטנות אצל גברים, עולה. עם זאת, שינויים אלה לא תמיד נובעים מתהליכים פתולוגיים, אלא לפעמים מתרחשים באופן טבעי בשלבים מסוימים של החיים:
גניקומסטיה של יילוד
גינקומסטיה בגיל ההתבגרות
במהלך ההתבגרות, חלק מהבנים מגדלים שדיים מכיוון שמאזן הורמוני המין משתנה. עקב השינויים החמורים במאזן ההורמונים, קורה שגם הורמוני המין הנשיים מיוצרים יותר ויותר. מאחר שרקמת השומן ממלאת תפקיד בהפיכת הורמון המין הגברי טסטוסטרון לאסטרוגן נשי, גינקומסטיה בגיל ההתבגרות שכיחה יותר אצל מתבגרים הסובלים מעודף משקל.
גיל גניקומסטיה
ככל שאנו מתבגרים, אחוז רקמת השומן בגוף עולה וייצור הטסטוסטרון יורד. האנזים ארומטאז, שנמצא בשפע במיוחד ברקמות השומן, הופך טסטוסטרון לאסטרוגן. שתי ההשפעות מעודדות את הצמיחה של רקמת בלוטת החלב. צורה זו של צמיחת חזה שכיחה יותר גם בקרב אנשים הסובלים מעודף משקל.
גינקומסטיה פתולוגית
צמיחת חזה אצל גברים עשויה גם להוות אינדיקציה לתהליך פתולוגי בגוף המפריע לאיזון ההורמונים, או שמתרחש ישירות בשד עצמו.
גניקומסטיה תורשתית
לפעמים חסרים גם קטעים מהחומר הגנטי DNA, או שכרומוזום X (הנקבי) קיים פעמיים (תסמונת קלינפלטר). במקרים כאלה, השדיים, האגן והישבן עשויים להיות נשיים ומאפיינים מיניים גבריים עשויים להיות נוכחים בו זמנית. סטיות כאלה בחומר הגנטי מתרחשות בדרך כלל במהלך ייצור הזרע והביצית או במהלך איחוים (הפריה).
מחלות כרוניות
בין היתר, הכבד מפרק הורמונים ובעיקר אסטרוגן. מחלת כבד, כגון שחמת, עלולה להוביל לעודף הורמונים נשיים ובהמשך לגינקומסטיה.
כליה חולה עשויה גם לגרום לגינקומסטיה. תפקוד לקוי (אי ספיקת כליות) משנה את תפקוד הסינון ובכך משפיע על איזון ההורמונים. במקרים של תת תזונה חמורה, כמו אנורקסיה, רמות הטסטוסטרון יורדות בצורה דרמטית והכבד כבר לא עובד במלוא התפוקה. אם לאחר שלב הרעבה כזה חוזר לתזונה רגילה, בכל זאת רמות ההורמונים מופרעות למשך זמן מסוים, מה שמקדם גינקומסטיה.
מחלת הסרטן
גידולים הם מקבצים של תאים שאיבדו את תפקודם התקין. חלק מהגידולים מייצרים כמויות יעילות של הורמונים בעצמם, כך שעודף של חומרי השליח הללו מסתובב בגוף. לפעמים אלו הם הורמוני מין שעשויים לעורר את צמיחת השד. במקרה זה, מדברים על "סימפטומים פאראנופלסטיים" (ניאופלזיה = גידול רקמות).
סרטן השד (קרצינומה של החלב) מופיע גם אצל גברים. זה הרבה יותר נדיר מאשר אצל נשים ולכן מתגלה לעתים קרובות מאוחר. ההתרחשות החד-צדדית היא אופיינית. בניגוד לגינקומסטיה, שבה רקמת השד נוטה להיות רכה, אלסטית ומפוזרת באופן שווה סביב העטרה, רקמת השד בקרצינומה של החלב היא בדרך כלל מוצקה ולא מפוזרת באופן שווה.
תרופות, תרופות או מוצרי טיפוח לעור
סיבה שכיחה למדי היא צריכה חיצונית של הורמונים או חומרים המשפיעים על איזון ההורמונים. חלק מתרופות הלב, אנטיביוטיקה או תרופות נוגדות דיכאון גם משנות את חילוף החומרים ההורמונים. בנוסף, שימוש ארוך טווח באלכוהול או סמים (מריחואנה, הרואין) הוא גורם אפשרי לחוסר איזון הורמונלי עם גינקומסטיה.
פסאודוגינקומסטיה (ליפומאסטיה)
חשוב להבחין בין גניקומסטיה לפסאודוגינקומסטיה (ליפומאסטיה). בפסאודוגינקומסטיה, רקמת הבלוטה אינה עולה, אך שומן מושקע בשד. פסאודוגינקומסטיה מופיעה בעיקר במקרים של עודף משקל חמור והשמנה (שומן). על בסיס ה-BMI (מדד מסת הגוף), ניתן להעריך את עודף המשקל עצמו.
מהן הבדיקות והאבחנות של גניקומסטיה?
במקרה של חזה גברי מוגדל, אנשים שנפגעו פונים לרופאים הבאים, בהתאם לגילם ולסיבה: רופא כללי, רופא ילדים, מומחה לאורולוגיה, אנדרולוגיה (בריאות הגבר) או אנדוקרינולוגיה (הורמונולוגיה).
הכלי החשוב ביותר של הרופא בגינקומסטיה הוא ראיון המטופל (אנמנזה). הרופא מקבל רמזים לגבי צורה תורשתית אם כבר יש "גברים עם חזה" במשפחה. הוא שואל האם ואילו תרופות או תרופות נלקחות באופן קבוע. אם מדובר בתהליך גדילה טבעי במהלך ההתבגרות, לרוב אין צורך באבחון נוסף אצל בנים מתחת לגיל 15.
- שלב B1: אין בלוטת חלב מוחשית
- שלב B2: ערולה מוגדלת, בלוטות החלב בולטות
- שלב B3: גוף בלוטת השד גדול יותר מהאריולה
- שלב B4: גוף בלוטת שד מוצק, עטרה בולטת
- שלב B5: מתאים לשד הנשי הבוגר
כדי להבחין אם קיימת גינקומסטיה אמיתית או פסאודוגינקומסטיה, מישוש של השד מועיל. בדרך זו, הרופא מבדיל במהירות רקמת בלוטות מרקמת שומן פשוטה ומעריך האם קיימת צמיחה לא תקינה של רקמת בלוטת השד. ישנם רופאים המעדיפים להשתמש באולטרסאונד כדי לקבוע הבדל זה.
בנוסף, הרופא קובע בדם במיוחד את ערכי הכבד והכליות וכן את רמות ההורמונים של אסטרוגן וטסטוסטרון ותוצרי הפירוק שלהם.
במקרה של גינקומסטיה חד צדדית עם רקמה קשה (גושים), הנפגעת עוברת ממוגרפיה כדי לשלול סרטן השד. אם יש חשד לגידול ממאיר, הרופא יזמין ביופסיית רקמה.
אם לא ניתן למצוא סיבה לגינקומסטיה, או אם היא קיימת מאז הלידה או ההתבגרות, ניתוח כרומוזומים עשוי להועיל כדי לשלול הפרעות בחומר הגנטי. מטעמי עלות, בדיקה זו מתבצעת רק אם קיימות אינדיקציות נוספות להפרעה גנטית.
כיצד מטפלים בגינקומסטיה?
במקרה של גינקומסטיה, הטיפול תלוי בגורם למצב. אם מדובר בבעיה זמנית, כמו גניקומסטיה בגיל ההתבגרות, היא תיסוג מעצמה. טיפול נחוץ רק אם מתרחש כאב או בעיות פסיכולוגיות מצטברות מסיבות קוסמטיות. אם רמת הסבל גבוהה מאוד, מומלץ לפנות לפסיכולוג קליני.
עם זאת, טיפול תרופתי כזה שנוי במחלוקת. יתרה מכך, ישנה הנחה שלטיפול זה יש השפעה לכל היותר בחודשים הראשונים לאחר תחילת צמיחת השד.
ניתוח לגניקומסטיה
אם תרופות לא עוזרות, הרופא עשוי להציע הסרה כירורגית של השד. קרא הכל על זה במאמר ניתוח גינקומסטיה.
מהלך המחלה ופרוגנוזה
בגינקומסטיה פיזיולוגית יש צורך בטיפול רק אם השינויים מטרידים את המטופל. בנוסף, לרוב מדובר במראה זמני הנסוג מעצמו לאחר זמן מה. גינקומסטיה בגיל ההתבגרות, למשל, נעלמת בדרך כלל עד גיל 20. אם הגניקומסטיה הופעלה כתוצאה מתקופת רעב ואחריה תקופה של אכילה רגילה, היא נעלמת שוב בדרך כלל תוך שנה עד שנתיים.
אם מדובר בגינקומסטיה פתולוגית, בדיקות שונות מסייעות לזהות מחלות בסיסיות אפשריות והפרעות הורמונליות ולטפל בהן בהתאם.
האם ניתן למנוע גניקומסטיה?
לגינקומסטיה יש הרבה טריגרים, שמקורם טבעי או פתולוגי. אין אמצעים מוכחים למניעת גינקומסטיה ספציפית.
אם מאזן ההורמונים יצא מאיזון עקב אכילה מופרזת, שימוש באלכוהול או סמים, למשל, והנפגעות מבחינות בצמיחת שד, רצוי להפחית במשקל או להפסיק צריכת אלכוהול או סמים כבדה.
