סקירה קצרה
- תסמינים: סחרחורת, כאבי ראש, ביצועים מופחתים, קוצר נשימה, צלצולים באוזניים, עור חיוור וקרום רירי, לשון אדומה חלקה, לפעמים ציפורניים שבירות, זוויות הפה דלקתיות
- גורמים: הפרעה ביצירת דם, למשל עקב מחסור בברזל, חומצה פולית, ויטמין B12, חולשת כליות, דלקת, איבוד דם, פירוק מוגבר של תאי דם אדומים, הפרעה בחלוקת הדם
- טיפול: בהתאם לגורם, למשל אספקה של חסר יסודות קורט, התאמה תזונתית, מתן הורמונים, עירוי דם במידת הצורך, טיפול במחלות בסיסיות (למשל דלקת או זיהום)
- אבחון: בדיקת דם, קביעת מספר כדוריות הדם האדומות, תכולת המוגלובין, הערכת מראה כדוריות הדם האדומות, בדיקת מח עצם במידת הצורך.
- מתי לפנות לרופא? תמיד אם יש חשד לאנמיה
- מניעה: תזונה מאוזנת, בדיקות למחלות כרוניות
מהי אנמיה?
המוגלובין הוא חלבון המכיל ברזל המעביר חמצן מהריאות לתאי הגוף. בדרך חזרה הוא לוקח פחמן דו חמצני (CO2), שהוא תוצר פסולת של חילוף החומרים בתאים, לריאות. שם משתחרר CO2 עם הנשימה.
במקרה של אנמיה, יש מעט מדי המוגלובין, כך שתאי הגוף אינם מקבלים יותר מספיק חמצן.
צורות של אנמיה
הרופאים מבדילים בין סוגים שונים של אנמיה בהתאם לצורה והמראה של תאי הדם האדומים מתחת למיקרוסקופ וכמה המוגלובין הם מכילים:
- אנמיה מיקרוציטית, היפוכרומית: תאי הדם האדומים קטנים מדי ומכילים מעט מדי המוגלובין. דוגמה טיפוסית לצורה זו של אנמיה היא אנמיה מחוסר ברזל.
- אנמיה נורמוציטית, נורמכרומית: צורה זו של אנמיה נגרמת מאיבוד דם חמור. תאי הדם האדומים הם בגודל נורמלי ומכילים כמויות נורמליות של המוגלובין.
ניתן לסווג אנמיה גם לפי הגורמים לה. הרופאים מבחינים בין הצורות הבאות:
- אנמיה עקב הפרעה בהמטופואזה
- אנמיה עקב פירוק מוגבר של תאי דם אדומים בגוף
- אנמיה עקב אובדן אריתרוציטים (דימום)
- אנמיה כתוצאה מהפרעת הפצה של כדוריות דם אדומות בגוף
תסמינים של אנמיה
לאנמיה יש לא רק סיבות רבות, אלא גם קשורה לתסמינים רבים שאינם תמיד ברורים. עם זאת, אופייניים לכל האנמיות, הם תסמינים הנובעים מתת אספקת חמצן לגוף:
- סְחַרחוֹרֶת
- כאבי ראש
- ביצועים נפשיים ופיזיים מופחתים
- קוצר נשימה (קוצר נשימה) במאמץ, באנמיה מתקדמת גם במנוחה
- דפיקות לב וצלצולים באוזניים
- עור חיוור, לחמית וקרום רירי
בהתאם לסוג האנמיה, עשויים להופיע גם תסמינים אחרים. כמה דוגמאות:
- אנמיה מחוסר ברזל: שיער וציפורניים שבירים, פנים חיוורות, זוויות פה דלקתיות וקרום רירי
- אנמיה מפרנית/אנמיה מחוסר ויטמין B12: בעיות זיכרון, אובדן תיאבון, לשון בוערת, בעיות עיכול כגון עצירות או שלשולים, ירידה במשקל
- אנמיה המוליטית: איקטרוס (צהבת) עם שינוי צבע צהוב של העור וצבע צהבהב של האזור הלבן המקורי בעין
- אנמיה עקב דימום פנימי: צואה שחורה (צואה זפת או מלנה) או דם אדום בצואה או בשתן, קריסת מחזור הדם, לחץ דם נמוך, קצב לב גבוה
גורמים לאנמיה
לרוב מדובר בממצא משני של מחלות כרוניות. בנוסף, אנמיה מופיעה בתדירות גבוהה יותר בגיל מבוגר כתוצאה מתהליכי התחדשות איטיים יותר.
באופן כללי, ניתן לחלק את האנמיה לקבוצות הבאות לפי מנגנון המקור:
אנמיה על רקע הפרעות של hematopoiesis
היווצרות דם היא תהליך רגיש, וגורמים מסוימים משבשים אותו בשלבים שונים. תאי דם נוצרים במח העצם: סוגים שונים של תאי דם, כולל מבשרי תאי דם אדומים, מתפתחים ממה שנקרא תאי גזע בעזרת חומרי שליחים שונים (הורמונים).
מחסור באבני בניין, הורמונים או ויטמינים וכן מחלות של מח העצם כמו דלקת או לוקמיה (סרטן הדם) פוגעים ביצירת הדם. כתוצאה מכך נוצרים תאי דם אדומים שאינם מתפקדים במלואם ואינם מבטיחים הובלת חמצן מספקת.
הצורות הנפוצות ביותר של אנמיה נגרמות על ידי סוג זה של הפרעת יצירת דם:
אנמיה של מחסור בחומצה פולית: חומצה פולית חיונית לחלוקת תאים ויצירת דם. הויטמין נמצא בעיקר בסוגי כרוב שונים (כמו ברוקולי), תרד, אספרגוס וחסה עלים. תזונה לקויה גורמת לעיתים לאנמיה של מחסור בחומצה פולית. צורה זו של אנמיה מתפתחת לפעמים גם עם שימוש לרעה באלכוהול. זוהי אנמיה מאקרוציטית, היפרכרומית.
אנמיה מחוסר ויטמין B12: ויטמין B12 (קובלמין) חשוב בין היתר ליצירת תאים חדשים ולמטבוליזם של אבני בניין חלבונים (חומצות אמינו) שונות. מחסור נגרם בדרך כלל מפגיעה בספיגה של הוויטמין בגוף, למשל בדלקת קיבה כרונית או צליאק. בדומה למחסור בחומצה פולית, הדבר גורם לאנמיה מאקרוציטית, היפרכרומית.
אנמיה כלייתית: צורה זו של אנמיה נגרמת על ידי הכליות מייצרות מעט מדי אריטרופואטין עקב מחסור תפקודי. הורמון זה ממריץ יצירת כדוריות דם אדומות במח העצם, וזו הסיבה שחסר מוביל לאנמיה. אי ספיקת כליות היא תוצאה של מחלת כליות כרונית או נזק לכליות, למשל. האנמיה הכלייתית הנובעת בדרך כלל מחמירה על ידי קיצור תוחלת החיים של תאי הדם האדומים ושטיפת הדם (דיאליזה) הנדרשת לרוב על ידי חולי כליות כרוניים.
אנמיה אפלסטית: במקרה זה, היווצרות כל תאי הדם (תאי דם אדומים ולבנים, טסיות דם) מופחתת. הסיבה היא הפרעה תפקודית של מוח העצם, שהיא מולדת (למשל אנמיה Fanconi) או נרכשת (למשל באמצעות תרופות, רעלים, קרינה מייננת או מחלות זיהומיות מסוימות).
אנמיה על רקע מחלות אחרות: אנמיה הנגרמת על ידי דלקת, זיהומים ויראליים, סרטן (כגון לוקמיה), כימותרפיה או מחלות אוטואימוניות לעיתים קרובות מוערכת בחסר. מחלות כרוניות במיוחד הן בין הגורמים השכיחים ביותר לאנמיה. בהתאם לחומרתם, הם משפיעים על היווצרות הדם בדרגות שונות ומובילים לאנמיה של תאים קטנים.
אנמיה עקב דימום
איבוד דם מתרחש כאשר דם דולף מפצע חיצוני או פנימי. לעיתים הסיבה היא פציעה פתוחה כתוצאה מתאונה, אך לעיתים גם מקורות קטנים של דימומים מובילים לאובדן דם כרוני, שעם הזמן מתפתח לאנמיה.
זה המקרה, למשל, עם כיב קיבה מדמם או טחורים שלא זוהה.
אנמיה עקב דימום חריף או כרוני ידועה גם כאנמיה מדממת.
אנמיה עקב פירוק אריתרוציטים מוגבר
הסיבה לכך נעוצה לעיתים בכדוריות הדם האדומות עצמן (אנמיה המוליטית הגופנית): לאריתרוציטים יש לרוב פגם גנטי ולכן מתפרקים בטרם עת.
זה המקרה עם אנמיה חרמשית, למשל: כאן תאי הדם האדומים אינם – כפי שקורה בדרך כלל – בצורת דיסק ומעט שקעים משני הצדדים, אלא בצורת חרמש. הם מתקבצים יחד בקלות ומתפרקים יותר ויותר בטחול. דוגמה נוספת היא אנמיה כדורית עם אריתרוציטים כדוריים.
באנמיה המוליטית חוץ-גופית, הסיבה נעוצה מחוץ לאריתרוציטים. לדוגמה, תאי הדם האדומים נהרסים באופן מכני, כמו למשל על ידי מסתמי לב מלאכותיים.
במקרים אחרים, כימיקלים, תרופות, תגובות חיסוניות או גורמים זיהומיים (כגון פתוגנים של מלריה) אחראים לפירוק יתר של תאי דם אדומים.
אנמיה עקב הפרעת הפצה
אנמיה: טיפול
הטיפול באנמיה תלוי בגורם ובחומרתה של האנמיה. כמה דוגמאות:
- אם יש מחסור בברזל, ויטמין B12 או חומצה פולית, החסר יפוצה בתרופות מתאימות, כמו ברזל או טבליות חומצה פולית. עם זאת, יש ליטול תוספי מזון כאלה רק אם רופא ממליץ עליהם (במיוחד תוספי ברזל).
- אם תת תזונה משחקת תפקיד (כגון מחסור בחומצה פולית, מחסור בברזל) בהתפתחות אנמיה, רצוי להתאים את התזונה.
- אם דימום הוא הגורם לאנמיה, יש לעצור אותו. לדוגמה, הרופאים יטפלו בכיב קיבה מדמם בניתוח. אם איבוד הדם חמור מאוד, החולה מקבל עירוי של תרכיז תאי דם אדומים ("עירוי דם").
- חולים עם אנמיה כלייתית מקבלים אריתרופויאטין כדי לפצות על המחסור בהורמון יוצר דם.
- בצורות מולדות חמורות של אנמיה כגון אנמיה חרמשית, השתלת תאי גזע עשויה להועיל.
יש אנשים שתוהים מה קורה אם לא מטפלים באנמיה. כתוצאה מהפחתת הובלת חמצן, אנמיה לא מטופלת מהווה נטל גדול על הגוף. אם מחלה קשה היא הגורם לאנמיה והיא נותרת ללא טיפול, עלולות להיות השלכות מסכנות חיים.
אם מישהו אינו מסוגל לעבוד בגלל אנמיה תלוי בחומרתה ובגורם המעורר.
אנמיה: מתי לפנות לרופא?
אם אתם חושבים שאתם סובלים מאנמיה, רצוי לפנות בהקדם לרופא. זה נכון במיוחד אם אתה מגלה דם בצואה, בשתן או בהקאות. זה כנראה בגלל דימום פנימי רציני.
רצוי לנשים עם מחזור כבד בצורה חריגה, מחזור תכוף מאוד או ממושך מאוד להתייעץ עם גינקולוג.
אנמיה: בדיקות ואבחון
אם יש חשד לאנמיה, הרופא ייקח דגימת דם לבדיקתה במעבדה. במהלך בדיקת דם זו, הרופא ישים לב במיוחד לפרמטרים הבאים:
- המטוקריט: ערך ההמטוקריט מציין את היחס בין תאים מוצקים לחלק הנוזלי של הדם. אצל אנשים בריאים, התאים מהווים כ-40 עד 50 אחוז מהדם. באנמיה, לעומת זאת, ערך ההמטוקריט מופחת.
- ספירת אריתרוציטים: אם מספר תאי הדם האדומים מופחת, ייתכן שהדבר נובע מהפרעה ביצירת דם.
- המוגלובין: באנמיה, ערך ההמוגלובין (Hb) נמוך מדי.
- MCH (ממוצע המוגלובין גופני): הוא מציין את תכולת ההמוגלובין הממוצעת של כדורית דם אדומה. אם לאדמית יש מעט מדי המוגלובין, זה מכונה אנמיה היפוכרומית. אם תכולת ההמוגלובין מוגברת, הדבר מצביע על אנמיה היפרכרומית. אם קיימת אנמיה למרות שערכי MCH תקינים, זה מכונה אנמיה נורמוכרומית.
- פריטין בסרום: זהו הערך המעבדתי החשוב ביותר להערכת מאגרי ברזל. אם הוא נמוך, יש מחסור בברזל.
- רטיקולוציטים: אלו הם התאים המבשרים הצעירים של תאי דם אדומים. אם מספרם גדל, הדבר מעיד על אנמיה שקיימת כבר זמן מה, אנמיה עקב הפרעה ביצירת דם או פירוק אריתרוציטים מוגבר.
אם הגורם לאנמיה אינו ברור, הרופא יבצע בדיקות אבחון נוספות:
- בדיקת דם סמוי: זה מזהה עקבות דם בצואה שאינם גלויים לעין בלתי מזוינת. דם סמוי מצביע על דימומים קטנים במערכת העיכול.
- אנדוסקופיה: באמצעות גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה ניתן לאתר ולעצור בו זמנית מקורות לדימום במערכת העיכול.
- אבחון מח עצם: זה מאפשר לרופא לזהות אנמיה חמורה עם הפרעות במח עצם (כגון אנמיה אפלסטית). צורות מסוימות של לוקמיה, הקשורות לעיתים קרובות לאנמיה, יכולות להתגלות גם על ידי ניתוח תאי מח העצם.
אנמיה: מניעה
מזונות המכילים ויטמין B12 צריכים להיות גם חלק קבוע מהתזונה שלך. אלה כוללים דגים, בשר, ביצים ומוצרי חלב.
צריכה נאותה של ברזל חשובה במיוחד לנשים: חלק מיסוד הקורט החשוב הזה אובד באופן קבוע במהלך הווסת. נשים עם מחזור כבד וממושך במיוחד (מנורגיה) מפתחות לעיתים קרובות אנמיה מחוסר ברזל.
עם זאת, ספורטאים רגישים גם למחסור בברזל מכיוון שהם מפרישים יותר ברזל עם הזיעה שלהם. מזונות עשירים בברזל כגון כבד, בשר אדום, פטרוזיליה, דגני בוקר מלאים, קטניות, שומשום ואגוזים עוזרים לכסות את דרישות הברזל.
שאלות נפוצות על אנמיה
מהי אנמיה?
אנמיה היא מחסור בתאי דם אדומים בריאים בגוף. מכיוון שתאי דם אלו אחראים על הובלת חמצן, המחסור עלול לגרום לתסמינים כגון עייפות, חולשה, קוצר נשימה או סחרחורת. גורמים אפשריים לאנמיה כוללים דימום פנימי או חיצוני, מחסור בברזל או ויטמין, מחלות כרוניות כגון סרטן והפרעות גנטיות.
מה לעשות אם יש לך אנמיה?
אתה צריך לבדוק סימנים אפשריים של אנמיה על ידי רופא. אם אכן קיימת אנמיה, הטיפול יהיה תלוי בסיבה ובחומרתה. זה עשוי לכלול, למשל, מתן ברזל, ויטמין B12 או חומצה פולית, עירוי דם ו/או שינוי בתזונה (למשל במקרה של מחסור בברזל).
מה כדאי לאכול אם יש לך אנמיה?
מהם ערכי הדם לאנמיה?
באנמיה, ערכי הדם של המוגלובין, המטוקריט ואריתרוציטים (כדוריות דם אדומות) מופחתים. במקרה של אנמיה מחוסר ברזל, גם הפריטין בסרום מופחת ומוגבר טרנספרין. בהתאם לסוג האנמיה, ערכי דם אחרים עשויים לעלות או לרדת (למשל MCV, MCH).
מאיפה מגיעה אנמיה?
אנמיה מתרחשת כאשר הגוף אינו מייצר מספיק תאי דם אדומים, הם מתפרקים מהר מדי או הולכים לאיבוד בכמויות גדולות. הסיבות האפשריות כוללות חוסר בברזל, ויטמין B12 או חומצה פולית, מחלת כליות כרונית, סרטן, דלקות, זיהומים, הפרעות גנטיות, דימום חריף או כרוני (למשל במקרה של כיב קיבה) ותרופות מסוימות.
מהם התסמינים של אנמיה?
מתי אנמיה מסוכנת?
אנמיה חמורה או כרונית שאינה מטופלת עלולה להיות מסוכנת מכיוון שהיא מובילה למחסור בחמצן באיברים. זה יכול לגרום לבעיות לב או נזק מוחי, בין היתר. בנשים בהריון, אנמיה מגבירה את הסיכון ללידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך של הילד.
האם ניתן לרפא אנמיה?
אנמיה ניתנת לריפוי ברוב המקרים. בהתאם לגורם, הטיפול כולל, למשל, תוספי ברזל או חומצה פולית, תרופות להמרצת היווצרות דם או עירויי דם. במקרים כרוניים, ייתכן שיהיה צורך בטיפול ארוך טווח.
