מיטוכונדריופתיה: תסמינים ופרוגנוזה

סקירה קצרה

• תסמינים: תלוי באילו חלבונים מיטוכונדריאלים משתנים וכמה חמורים: חולשת שרירים, הפרעות מטבוליות כגון סוכרת, התקפים, עיוורון.
• גורמים וגורמי סיכון: שינויים (מוטציות) בגנים לחלבונים המעורבים בתהליכים מטבוליים בתחנות כוח תאיות, בין אם דרך הורשה אימהית או מוטציה חדשה
• אבחון: היסטוריה רפואית, היסטוריה משפחתית קודמת, בדיקות גופניות, בדיקות דם, ביופסיה של תאי שריר, ניתוח גנטי
• טיפול: רק טיפול בתסמינים אפשרי, ריפוי אינו אפשרי על פי המחקר הנוכחי; תרופות, דיאטות, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק או ריפוי בדיבור (בהתאם לתסמינים)
• פרוגנוזה: ככל שהמחלה מופיעה מוקדם יותר, כך בדרך כלל המהלך חמור וחמור יותר; ניתן לשפר משמעותית את תוחלת החיים ואיכות החיים בעזרת טיפול ממוקד

מהי מיטוכונדריופתיה?

מהן מיטוכונדריה?

"אברוני התא" הזעירים הללו ידועים גם בתור "תחנות הכוח של התא". הם נמצאים כמעט בכל תאי האדם. מתרחשים בהם תהליכים מטבוליים כמו מה שמכונה שרשרת הנשימה. בתהליך זה הגוף משיג כ-90 אחוז מהאנרגיה של הגוף מסוכר (גלוקוז) או חומצות שומן, למשל.

במיטוכונדריופתיה, החלבונים המעורבים בשרשרת הנשימה אינם מתפקדים. לכן מתקבלת מעט אנרגיה יחסית. הסיבה לכך היא שינוי בחומר הגנטי (מוטציה). זה משפיע בעיקר על איברים שדורשים הרבה אנרגיה. אלה כוללים את המוח או את שרירי העיניים.

התרחשות ותדירות

התסמינים הראשונים של מיטוכונדריופתיה מופיעים בילדות ובגיל ההתבגרות, לפעמים בבגרות המוקדמת. ההערכה היא שכשנים עשר מכל 100,000 אנשים סובלים ממיטוכונדריופתיה.

מה הסימפטומים?

על פי התסמינים, מיטוכונדריופתיה מחולקת לתסמונות שונות. המילה תסמונת מתייחסת לסימני מחלה המתרחשים בו זמנית וקשורים זה בזה.

תסמינים נפוצים של חולים עם מיטוכונדריופתיה שונות הם לעתים קרובות:

• נמוך קומה
• חולשת שרירים הנגרמת על ידי פעילות גופנית
• שיתוק שרירי העיניים
• סוכרת
• התקפים (אפילפסיה)

התסמונות המפורטות להלן מייצגות רק תת-קבוצה של מיטוכונדריופתיות אפשריות, אך תסמונות אחרות מתרחשות בתדירות נמוכה יותר.

תסמונת MELAS

הקיצור "MELAS" מייצג "אנצפלופתיה מיטוכונדריאלית, חמצת לקטית ואירועים דמויי שבץ". בתסמונת MELAS חולים סובלים מהתקפים ודמנציה. אנצפלופתיה מתארת ​​מחלות של המוח. חמצת לקטית ("חמצת לקטית") מתרחשת כאשר הגוף צריך לספק אנרגיה רבה מבלי ששרשרת הנשימה של המיטוכונדריה משתפת פעולה.

תסמונת MERRF

ראשי התיבות "MERRF" מייצגים "מיוקלונוס אפילפסיה עם סיבים אדומים מרופטים". מיוקלונוס הוא מה שרופאים מכנים שרירים עוויתים בלתי רצוניים. "סיבים מרופטים באדום" מתארים תאי שריר עם מיטוכונדריה נפוחה שפתולוגים מוצאים בדגימת רקמה מתחת למיקרוסקופ במיטוכונדריופתיה מסוג זה. מטופלים סובלים לרוב מהפרעות תנועה ושיווי משקל, ואפילפסיה חמורה נמצאת בדרך כלל בחזית הסימפטומים שלהם.

תסמונת קרנס-סיר

בצורה זו של מיטוכונדריופתיה, החולים סובלים בעיקר מנזק לעיניים כגון שיתוק של שרירי העין או שינויים ברשתית. נזק לשריר הלב מתרחש גם בתדירות גבוהה יותר. עבור חולים אלו חשובות בדיקות קבועות אצל קרדיולוג.

אצל רבים מהנפגעים מופר איזון ההורמונים, המתבטא בצורה של מחלות כמו סוכרת או תת פעילות בלוטת התריס.

LHON

מהי תוחלת החיים במיטוכונדריופתיה?

ניתן לשפר את תוחלת החיים ואיכות החיים של הנפגעים על ידי טיפול מיטבי המותאם לכל מקרה ומקרה. האם ואיזה טיפול עוזר במיטוכונדריופתיה משתנה מאוד ממטופל למטופל ודורש טיפול מתמיד של מומחים.

מכיוון שהתסמונות שונות למדי ונעות בין תסמינים קלים לחמורים, אין הצהרה כללית על תוחלת החיים של הנפגעים.

גורמים וגורמי סיכון

שינויים במיטוכונדריון כגורם

ב"תחנות הכוח התאיות", המיטוכונדריה, מתרחשים מספר תהליכים מטבוליים, שרובם משמשים לספק אנרגיה לתא מסוכר או שומן.

אופן הבנייה והצורה של החלבונים הללו מאוחסן בגנים, החומר הגנטי של התא, ובעיקר בחלקים מהחומר הגנטי שנמצאים רק במיטוכונדריה. אם נגרם נזק לגנים של חלבונים אלו (מוטציות), החלבונים אינם מיוצרים כלל או בנויים בצורה לא נכונה. אז יש לכך השפעות מקבילות על תפקודם.

התהליכים המטבוליים המורכבים, כמו שרשרת הנשימה, אז אינם מתפקדים כראוי ואספקת האנרגיה מופרעת. בהתאם לכך, ההשפעות של מיטוכונדריופתיה משפיעות בעיקר על איברים הדורשים אנרגיה רבה. אלה כוללים, למשל, את המוח, שרירי העיניים או שרירי השלד.

בינתיים, המדע זיהה יותר מ-1700 גנים בגרעין התא הממלאים תפקיד במיטוכונדריה. יותר מ-300 מהם קשורים כנראה למיטוכונדריופתיות שונות.

איך נוצרים שינויים

אם היא עוברת בתורשה, המוטציה נובעת בדרך כלל מהאם. מכיוון שהמיטוכונדריה מהזרע האבהית מתכלות במהלך ההפריה של תא הביצית, כל המיטוכונדריות של הילד נובעות מאוחר יותר מתא הביצית.

בנוסף, קיימות בתא ביצית מספר מיטוכונדריות בעלות מידע גנטי שונה, שלעיתים עוברות מוטציה חלקית בלבד (הטרופלזמיה). יש כמה מאות אלפי מיטוכונדריות בביצית. במהלך התפתחות העובר, המיטוכונדריה מופצות לתאים שונים ורק אז משתכפלות.

לכן, בהתאם למספר המיטוכונדריות של תא הביצית שונו ובאילו איברים הם נמצאים בילד - ואילו חלבונים מושפעים - ייתכנו תסמינים שונים ומעורבות איברים.

בחינות ואבחון

מיטוכונדריופתיה: צעדים ראשונים לאבחון

כדי לבצע את האבחנה של "מיטוכונדריופתיה", הרופא שלך ישאל אותך תחילה בפירוט על ההיסטוריה הרפואית שלך (אנמנזה). תוך כדי כך, הוא או היא ישאלו אותך בין היתר את השאלות הבאות:

• מתי הופיעו התסמינים לראשונה?
• האם התסמינים חמורים יותר עם מאמץ?
• האם אתה חווה כאבי שרירים?
• האם מתרחשים התקפים אפילפטיים?
• האם מישהו מבני משפחתך סובל מתסמינים דומים?
• האם ישנן מחלות תורשתיות במשפחתך?

רק אם התסמינים מבססים את החשד למיטוכונדריופתיה, הרופא יבצע בדיקות נוספות. סביר להניח כי אלה יתקיימו במרכזים מיוחדים.

רופא עיניים מבצע בדיקת עיניים ומעריך את החלק האחורי של העין. הדמיית תהודה מגנטית (MRI) יכולה לשמש כדי לזהות נזק למוח.

בהמשך, ריכוזי ההורמונים בגוף נקבעים בדרך כלל באופן קבוע, מאחר ולמטופלים עם מיטוכונדריופתיה יש לעיתים קרובות מחלות הורמונליות כמו סוכרת או "היפרפאראתירואידיזם" (מחלת בלוטות הפאראתירואיד).

שיטות אבחון חדשות

ניתן לאבחן מיטוכונדריופתיה בצורה מהימנה על ידי הרופא הלוקח דגימת רקמה משריר (ביופסיית שריר) בהרדמה מקומית. לאחר מכן פתולוג בוחן את הדגימה במיקרוסקופ ובמקרים רבים רואה שינויים אופייניים במיטוכונדריה.

בעזרת ניתוח ביולוגי מולקולרי של החומר הגנטי (DNA) מהמדגם של תאי השריר, לאחר מכן ניתן להמחיש מוטציות. שיטה זו קיבלה בינתיים חשיבות.

עזרה במרכז ייעוץ גנטי אנושי

למשפחות של אנשים שנפגעו, ניתן לקבל ייעוץ במרכז לייעוץ גנטי אנושי לאחר שהאבחנה נקבעה. שם נקבעת המוטציה המדויקת ועורכים אילן יוחסין. בדרך זו, ייתכן שניתן יהיה לזהות פרטים אחרים שנפגעו וגם להעריך את הסיכון של תורשה לצאצאים אפשריים.

יַחַס

מיטוכונדריופתיה אינה ניתנת לריפוי. מטרת הטיפול היא להקל על התסמינים ולמנוע סיבוכים אפשריים (טיפול סימפטומטי). בהתאם לתסמונת ממנה סובל החולה ואיזה תסמינים הם המוקד העיקרי, יתאים הרופא את הטיפול.

עם זאת, ככל שהמדע משיג הבנה טובה יותר של הסיבות והקשרים ההדדיים של המיטוכונדריופתיות השונות, יש יותר ויותר גישות חדשות לטיפול. כיום קיימת בשוק תרופה ספציפית לטיפול בתסמונת LHON, הנקראת idebenone.

אפשרויות טיפול תרופתי

תרופות אחרות (נוגדות פרכוסים) פועלות נגד התקפים (למשל באפילפסיה) ובמקרים רבים מונעות הישנות התקף. Carbamazepine או Lamotrigine, למשל, מועילים. התרופה האנטי אפילפטית ואלפרואט אינה מתאימה לשימוש במיטוכונדריופתיה בגלל תופעות לוואי קשות.

אם מתרחשות הפרעות תנועה, הרופא רושם לעתים קרובות דופמין עבור נוקשות שרירים או בוטולינום טוקסין עבור פעילות מוגברת של השרירים. פרקים דמויי שבץ מטופלים בדרך כלל עם קורטיזון.

אפשרויות טיפול אחרות

מעל הכל, ענפי סיבולת כמו ריצה או אופניים מועילים. חשוב שחולים עם מיטוכונדריופתיה יישארו מתחת לגבול הלחץ המרבי שלהם בעת פעילות גופנית.

תזונה עתירת שומן ודלת פחמימות (=קטוגנית) מסייעת במקרים רבים לייצב אפילפסיה המופיעה. בכך, על האדם שנפגע לצרוך כמות מספקת של קלוריות.

פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וכן ריפוי בדיבור משמשים לשיפור תפקוד השרירים.

מהלך המחלה ופרוגנוזה

התסמינים הראשונים של מיטוכונדריופתיה מופיעים בדרך כלל בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת, בהתאם לתסמונת. עם זאת, בהתאם לחומרת ולסוג המוטציה(ות), תינוקות מושפעים גם הם.

ככל שהילדים חולים מוקדם יותר, כך בדרך כלל המיטוכונדריופתיה מתקדמת מהר יותר. בנוסף, התסמינים לרוב חמורים יותר מאשר בחולים שמפתחים את המחלה מאוחר יותר. אצלם המחלה מתקדמת לרוב לאט יותר ועם תסמינים קלים יותר. עם זאת, קורסים מהירים וחמורים אפשריים גם במבוגרים צעירים.

על פי מצב המחקר הנוכחי, לא ניתן לרפא מיטוכונדריופתיה. הפרוגנוזה תלויה בכמה מוקדם מופיעים התסמינים הראשונים, באיזו מהירות המחלה מתקדמת ובמידת חומרת ההתקפים.

ככל ששיטות רצף גנים חדשות משפרות את הבנתנו את הגורמים למיטוכונדריופתיה השונות, טיפולים ספציפיים יותר הופכים לזמינים. תרופה ספציפית (idebenone) כבר אושרה ל-LHON, ומחקרים עד כה הראו שהיא מסוגלת לשמר את הראייה של הנפגעים.