רעד: הגדרה, תסמינים, גורמים

סקירה קצרה

גורמים: למשל, התרגשות, קור, אך גם מחלות שונות (כגון מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה, שבץ מוחי, נזק עצבי, יתר פעילות בלוטת התריס, מחלת ווילסון, מחלת אלצהיימר, אי ספיקת כבד), אלכוהול ותרופות
תסמינים: רעד מתבטא באמצעות התכווצויות שרירים קצביות קבועות. הקורס משתנה בהתאם לסוג הרעד
מתי לפנות לרופא: אם רעד השרירים נמשך זמן רב ואין הסבר ברור לכך
טיפול: בהתאם לטריגר הרעד, למשל באמצעות תרופות, ריפוי בעיסוק, קוצבי לב במוח, תרגילי הרפיה
אבחון: ראיון מטופל, בדיקה גופנית ונוירולוגית, בדיקת דם, אלקטרומיוגרפיה (EMG), טומוגרפיה ממוחשבת (CT), הדמיית תהודה מגנטית (MRI), בדיקת נוזל מוחי.

מה זה רעד?

המצב שונה אם הרעד חזק יותר ומקשה על פעולות מסוימות. ואז הרעד הופך משמעותי יותר עבור אלה שנפגעו. יכול להיות שזה כבר המצב אם אנחנו רועדים מהקור, הברכיים "רועדות" מהתרגשות או השרירים רועדים מתשישות. עם זאת, אנו עלולים לרעוד גם עקב מחלה (קשה).

רעד מתבטא ברעד לא רצוני וקצבי של הראש, הגפיים או הגוף כולו.

יש אנשים שסובלים מרעד עד כדי כך שהוא פוגע בהם בצורה משמעותית בפעולות יומיומיות כמו אכילה או כתיבה. עבור אחרים, הרעד כה קל שאין לו ערך פתולוגי.

סוגי רעד

הרופאים מבדילים בין רעד במנוחה, המתרחש כאשר החלק המקביל בגוף רגוע, לבין מה שנקרא רעד פעולה. את האחרון ניתן בתורו לחלק לשלוש קטגוריות:

רעד בתנועה מתרחש עם תנועות שמתבצעות באופן לא רצוני, כלומר לא במודע או בכוונה, למשל שתייה מכוס.
רעד הכוונה מתחיל כאשר מכוונים למטרה מאוד ספציפית, למשל כאשר רוצים לגעת בקצה האף עם האצבע. אצל אנשים עם רעד בכוונה, האמפליטודה, כלומר משרעת הרעד, גדלה ככל שהיד מתקרבת לאובייקט הממוקד. זוהי צורה מיוחדת של רעד תנועה.

רעד עשוי אפוא להתרחש במצבים מסוימים, בעת ביצוע פעילות ספציפית כגון כתיבה (רעד ספציפי למשימה) או בעת אימוץ יציבה מסוימת (רעד ספציפי לתפקיד).

רעד מתחלק גם לצורות שונות בהתאם לתדירות ולעוצמה:

רעד סוחף בתדר נמוך יחסית עם תדירות של פחות מארבע "פעימות" בשנייה (שניים עד ארבע הרץ)
רעד בתדר גבוה המתבטא כרעד עדין של עד 15 הרץ

ניתן גם לחלק את הרעד לפי לוקליזציה: רעד בראש, ביד או ברגליים.

הסוגים השונים של רעד כוללים רעד חיוני, רעד דיסטוני, רעד אורתוסטטי ורעד פסיכוגני.

סוג הרעד מספק לרופא רמזים לגבי הגורם לרעד השרירים.

כיצד מתקדם רעד חיוני?

רעד חיוני (לפעמים נקרא גם "חיוני") הוא הצורה הנפוצה ביותר של רעד ומתרחשת בכל גיל. מטופלים עם רעד חיוני עשויים להצטרך לשנות את עבודתם עקב הרעד או שלא יוכלו לעבוד, מה שאומר שהם עשויים להצטרך לפרוש.

עם זאת, בהתאם לצורתו, רעד יכול להתבטא בדרכים שונות. דוגמאות לכך הן

רעד אורתוסטטי: רעד אופייני הוא רעד בתדירות גבוהה של שרירי הרגליים, שלא תמיד נראה לעין. העמדה של האדם המושפע הופכת לא יציבה. מדי פעם יש להם גם הליכה לא יציבה עם נטייה מקבילה ליפול.
רעד במחלת פרקינסון: חולי פרקינסון סובלים בעיקר מרעד במנוחה (הרעד מתרחש, למשל, כשהיד נחה בחיק). רעד השרירים משתפר חלקית במהלך התנועה.
רעד הולמס: מתרחש רעד איטי ולא קצבי.
רעד בחך רך: זה מתבטא בתנועות קצובות של החך הרך (=חלק רך של החך).
רעד פסיכוגני: בדרך כלל, הרעד מתרחש רק לסירוגין ובדרגות שונות. זה גם שוכך כאשר האדם המושפע מוסח.

מהם הגורמים האפשריים?

מקרה מיוחד הוא מה שנקרא רעד פסיכוגני, המתרחש כתוצאה מלחץ רגשי מסיבי. לדוגמה, חיילים שעברו טראומה עלולים להיות מושפעים - בעבר קראו להם "רעידות מלחמה".

רעד מכוון נגרם לרוב במוח הקטן, ולכן הוא נקרא גם רעד במוח הקטן.

גורמים פיזיים לרעד

במקרים מסוימים, מחלה גופנית היא הגורם לרעד בשרירים. דוגמאות הן

רעד חיוני/חיוני: לא ידוע מה מפעיל אותו, אך ההנחה היא סיבה גנטית. רעד חיוני מתרחש במשפחות, אך מתרחש גם ללא נטייה משפחתית.
רעד אורתוסטטי: הגורם לרעד אורתוסטטי אינו ידוע. זה עלול להתרחש כרעד אורתוסטטי משני במחלת פרקינסון או לאחר נזק קל לגזע המוח.
דיסטוניה: הפרעה במרכזים המוטוריים של המוח. זה מוביל למתיחה פתולוגית, לא רצונית של השרירים, וכתוצאה מכך יציבה לא נכונה. לדוגמה, אלה שנפגעו מטים את ראשם בצורה לא טבעית לכיוון אחד (טורטיקוליס דיסטוני). דיסטוניה מלווה ברעד או מכריזה על עצמה ככזו.
פעילות יתר של בלוטת התריס (פעילות יתר של בלוטת התריס): בהיפרתירואידיזם, בלוטת התריס מייצרת יותר מדי הורמונים. התוצאה היא תסיסה פסיכומוטורית: חולים עצבניים, עצבניים ולעתים קרובות מראים רעידות באצבעותיהם.
מחלת גרייבס (היפר-תירואידיזם אוטואימוני): מחלת גרייבס היא דלקת אוטואימונית של בלוטת התריס. זה מוביל לפעילות יתר של בלוטת התריס, שעלולה להיות מלווה ברעידות.
טרשת נפוצה: גם אנשים עם טרשת נפוצה סובלים לעתים קרובות מרעד. זה מופעל על ידי דלקת במוחו של המטופל.
בנוסף, שבץ מוחי גורם לעיתים לרעד המכונה הולמס, הנגרם כתוצאה מפגיעה במעבר מגזע המוח למוח התיכון. מחקרים אחרונים גם קשרו שבץ מוחי להתפתחות מחלת פרקינסון.
דלקת מוחית (אנצפליטיס): דלקת במוח, למשל כתוצאה מזיהום בחצבת, אדמת או TBE, קשורה לפגיעה בתאי העצב. זה עלול לעורר רעד.
מחלת וילסון: במחלה זו, מטבוליזם הנחושת של הכבד מופרע. כתוצאה מכך, הגוף אוגר יותר מיסוד הקורט החיוני בכבד, בעיניים ובמוח, מה שמוביל להפרעות תפקודיות ורעידות.
מחלת אלצהיימר: במחלת אלצהיימר, תאי העצב במוח מתנוונים. בנוסף לאובדן זיכרון ויכולת חשיבה, ההשלכות כוללות גם הפרעות מוטוריות ורעידות.
אי ספיקת כבד: הכבד הוא איבר ניקוי הרעלים החשוב ביותר בגוף. אם הוא נכשל, מצטברים מוצרים מטבוליים רעילים, מה שעלול לגרום גם להפרעות נוירולוגיות ומוטוריות. רעד הוא אחד התסמינים של אי ספיקת כבד.
נזק עצבי: נזק עצבי (נוירופתיה), כמו זה הנגרם מחומרים רעילים, סוכרת או מחלות זיהומיות מסוימות, עלול להתבטא גם ברעידות. מומחים מדברים אז על רעד נוירופתי.
רעד בפה (רעד בחך רך): הוא מתרחש לאחר פגיעה במוח הקטן, בין היתר (רעד בחך רך סימפטומטי). הגורם לרעד חיוני בחך הרך אינו ברור. לרוב זה מלווה ברעשי נקישה באוזן.
תופעות לוואי של תרופות: תרופות מסוימות עשויות לעורר רעד כתופעת לוואי. אלה כוללים, למשל, תרופות נוירולפטיות, בהן משתמשים הרופאים לטיפול בפסיכוזה, ותרופות נוגדות דיכאון, המשמשות לטיפול בדיכאון וכן בהפרעות אובססיביות-קומפולסיביות, הפרעות חרדה והתקפי פאניקה.
הרעלה: גם הרעלת מתכות כבדות (כספית, ארסן, עופרת וכו') גורמת לעיתים קרובות לרעד בנוסף לתסמינים אחרים.

מתי לפנות לרופא?

רעידות לא תמיד דורשות טיפול רפואי. עם זאת, פנה לרופא אם רעד השרירים נמשך זמן רב ואין לכך הסבר ברור, כגון חום, הלם או קור. הרעד עשוי אז להיות סימן למחלה (קשה) שיש לטפל בה על ידי רופא.

רעד: טיפול

טיפול תרופתי

במקרים רבים ניתן לטפל ברעד (למשל רעד חיוני) באמצעות תרופות, גם אם לא תמיד ניתן לרפא. לדוגמה, נעשה שימוש בדברים הבאים

חוסמי בטא: הטיפול ברעד חיוני כולל מתן חוסמי בטא. רופאים גם רושמים לעתים קרובות תרופות אלה ליתר לחץ דם.
נוגדי פרכוסים: הם מועילים במיוחד עבור רעידות שרירים עם משרעת גדולה.
L-Dopa: רעידות הנגרמות על ידי פרקינסון משתפרות על ידי מתן L-Dopa.
הזרקות בוטוקס: הן עוזרות במקרים רבים עם רעד קול ורעידות ראש. הבוטולינום טוקסין מפחית את העברת ההתרגשות לשרירים. בדרך זו, התכווצות השרירים פוחתת או נעצרת לחלוטין.

קוצב לב מוח

רפוי בעסוק

במסגרת ריפוי בעיסוק לומדים המטופלים כיצד להתמודד טוב יותר עם הרעד. אם הרעד מפריע באופן משמעותי לכתיבה, למשל, עשוי להיות מועיל לעשות הפסקות תכופות בעת הכתיבה, לכתוב רק באותיות דפוס או להגדיל את שטח הפנים של היד. קל יותר להתמודד עם רעידות בעת אכילה אם אתה מניח את המרפקים על משטח השולחן בזמן האוכל.

רעד: מה אתה יכול לעשות בעצמך

גם אם רעד השרירים הוא אורגני, הוא מתגבר לעיתים קרובות עם מתח נפשי. תרגילי הרפיה כמו אימון אוטוגני, הרפיית שרירים פרוגרסיבית לפי ג'ייקובסון, יוגה או מדיטציה יכולים אפוא להשפיע לטובה. לכן לימוד שיטת הרפיה שימושי מאוד עבור אנשים עם רעד.

אבחון רעד: מה עושה הרופא?

קודם כל, הרופא מדבר עם המטופל כדי לברר את ההיסטוריה הרפואית שלו (אנמנזה). שאלות אפשריות כוללות:

כמה זמן אתה סובל מרעד?
אילו חלקים בגוף שלך רועדים?
האם רעד השרירים מתרחש במנוחה או בעיקר בזמן תנועה?
מהי תדירות הרעד?
עד כמה האמפליטודה חזקה, כלומר עד כמה הרעידות נפוצות?
האם יש לך מחלות בסיסיות (למשל סוכרת, מחלת כבד)?
האם אתה נוטל תרופה כלשהי? אם כן, אילו?

בחינות

במידת הצורך, לאחר ראיון ההיסטוריה הרפואית יתקיימו בדיקות שונות - במטרה לזהות מחלות מסוימות כגורם לרעד. אלו כוללים

בדיקה גופנית: זו משמשת לזהות אינדיקציות למחלות בסיסיות אחרות. הרופא יתמקד במיוחד בתסמינים המעידים על הפרעה בתפקוד הורמונלי כגון יתר פעילות בלוטת התריס או הפרעה בתפקוד בלוטת יותרת הכליה.
בדיקות דם: ערכי דם מספקים מידע על תפקודי כבד, כליות ובלוטת התריס, בין היתר. בדיקות דם מספקות גם מידע על זיהומים והרעלות מסוימות.
אלקטרומיוגרפיה (EMG): זו בודקת את הפעילות החשמלית הטבעית של שריר. זה מספק מידע על תפקוד השרירים והמוח. בעזרת EMG ניתן לתעד במדויק רעד.
הדמיית תהודה מגנטית (MRI): בדיקה זו, המכונה גם הדמיית תהודה מגנטית (MRI), יכולה לשמש כדי לקבוע אם החולה סובל מנזק מוחי - למשל לאחר שבץ - או מגידול.
טומוגרפיה ממוחשבת (CT): זה גם עוזר לזהות גורמים שונים לרעד (כגון שבץ).
בדיקת נוזל מוחי: הרופא לוקח דגימה של נוזל השדרה מתעלת עמוד השדרה (ניקור מותני) לבדיקתו במעבדה - למשל, אם יש חשד לטרשת נפוצה.

שאלות נפוצות על רעד

מה זה רעד?

רעד הוא רעד או רעד לא רצוני וקצבי של חלק בגוף. זה מתרחש בדרך כלל בידיים, אבל יכול להשפיע גם על הידיים, הרגליים, הראש או חלקים אחרים של הגוף. הצורה הנפוצה ביותר היא רעד חיוני, המתרחש ללא סיבה ידועה.

למה אתה מקבל רעד?

רעד מתרחש כאשר אזורי המוח השולטים בשרירים אינם פועלים כראוי. טריגרים כוללים מחלות של מערכת העצבים, שימוש לרעה באלכוהול או סמים או צריכה מופרזת של קפאין. גם מתח וחרדה גורמים לרעד. בנוסף, תרופות מסוימות יכולות לעורר או להעצים רעד.

אילו מחלות מעוררות רעד?

האם ניתן לרפא רעד?

לא, בדרך כלל לא ניתן לרפא רעד הקשור למחלה. עם זאת, ניתן להביא אותו לשליטה באמצעות תרופות, למשל, ולהקל על התסמינים. במקרים אחרים של רעד, כמו צריכה מופרזת של קפאין, ניתן לתקן את הסיבה ולכן הרעד.

האם רעד מסוכן?

רעד עצמו אינו מזיק, אך יכול להעיד על מחלות קשות כמו מחלת פרקינסון. זה גם מקשה על פעילויות יומיומיות, מה שבתורו פוגע באיכות החיים. אם מתרחש רעד, עליך לפנות לייעוץ רפואי כדי להבהיר את הסיבה ולטפל בה במידת הצורך.

מהו התקף רעד?

'התקף רעד' הוא מונח שפתוח. המשמעות היא שהרעידה, כלומר הרעד, מתרחשת בתדירות גבוהה יותר לפרק זמן מסוים. אולם עד ההתקף הבא, הרעד פוחת שוב או נעלם לחלוטין. זה מתגבר תחת לחץ, למשל, ומשתפר בתקופות של מנוחה.

רעד חיוני הוא הצורה הנפוצה ביותר של רעד, המופיעה בעיקר אצל אנשים מבוגרים. מתח ורגשות מעצימים צורה זו של רעד. הסיבה המדויקת אינה ידועה. עם זאת, נראה כי גורמים גנטיים ממלאים תפקיד.

מה ניתן לעשות כדי לטפל ברעד?

הטיפול המדויק של רעד תלוי בגורם שלו. תרופות מסוימות להפרעות קצב לב (חוסמי בטא) או אפילפסיה (תרופות אנטי אפילפטיות) יכולות להפחית את הרעד. גם תרגילים ממוקדים, פיזיותרפיה, פחות קפאין ופחות מתח יכולים לעזור. במקרים חמורים, גירוי מוחי עמוק עשוי להיות שימושי. שאל רופא לייעוץ לגבי מה ניתן לעשות כדי לטפל ברעד שלך.