מהי הרשתית של העין?
הרשתית היא רקמת עצב והפנימית ביותר מבין שלוש שכבות הקיר של גלגל העין. הוא משתרע מקצה האישון ועד לנקודת היציאה של עצב הראייה. המשימה שלו היא לקלוט אור: הרשתית רושמת את דחפי האור האופטיים הנכנסים לעין וממירה אותם לאותות חשמליים, אשר מועברים לאחר מכן למוח דרך עצב הראייה.
מבנה הרשתית
הרשתית מחולקת לשני חלקים - חלק קדמי ואחורי.
חתך רשתית קדמית
החלק הקדמי של הרשתית (pars caeca retinae) מכסה את החלק האחורי של הקשתית ואת הגוף הריסי. הוא אינו מכיל קולטנים (פוטורצפטורים) ולכן אינו רגיש לאור.
הגבול בין מקטע הרשתית האחורי לגוף הריסי עובר לאורך הקצה האחורי של הגוף הריסי. למעבר הזה יש צורה של קו משונן והוא מכונה אורה סראטה.
החלק האחורי של הרשתית
החלק האחורי של הרשתית (pars optica retinae) מצפה את כל החלק האחורי של העין, כלומר את החלק הפנימי של גלגל העין האחורי. יש לו קולטנים רגישים לאור:
אפיתל פיגמנט (שכבה פיגמנטוסום)
אפיתל הפיגמנט החד-שכבתי (שכבת פיגמנטוסום) שוכן בחלק הפנימי של השכבה האמצעית של העין וכך גובל בכורואיד. יש לו גרגירי פיגמנט חומים מוארכים והוא משתרע אל קולטני הפוטו בשכבה עצבית. תפקידו העיקרי של האפיתל הוא לספק לקולטני הפוטו חמצן וחומרי הזנה (דרך הדם).
שכבה רגישה לאור (שכבת עצבים)
השכבה נרבוסום, השכבה הפנימית של הרשתית, מכילה את שלושת סוגי הנוירונים הראשונים של מסלול הראייה, המחוברים בסדרה. מבחוץ פנימה, אלה הם
- תאים קולטנים (מוטות וחרוטים)
- תאים דו קוטביים
- תאי גנגליון
גם סוגי תאים אחרים (תאים אופקיים, תאי מולר וכו') נמצאים בשכבה נרבוזומית.
גופי התאים של שלושת סוגי הנוירונים (תאי מוט וחרוט, תאים דו-קוטביים, תאי גנגליון) מסודרים בשכבות. כתוצאה מכך נוצרות בסך הכל עשר שכבות המרכיבות את השכבה עצבית של הרשתית.
מוטות קונוסים
המוטות והקונוסים חולקים את המשימות של תפיסת האור:
- מוטות: כ-120 מיליון מוטות בעין אחראים לראייה בשעת בין ערביים ולראייה שחור ולבן.
- קונוסים: שישה עד שבעה מיליון קונוסים פחות רגישים לאור ומאפשרים לנו לראות צבעים במהלך היום.
קונוסים ומוטות נמצאים במגע ישיר עם תאי מתג עצביים באמצעות סינפסות, המסתיימות בתאי הגנגליון האופטי. מספר תאי חישה מסתיימים בתא גנגליון.
כתם צהוב ובור אופטי
מה שמכונה "הנקודה הצהובה" (macula lutea) הוא אזור עגול באמצע הרשתית שבו תאי החישה הרגישים לאור צפופים במיוחד. במרכז "הנקודה הצהובה" ישנו שקע הנקרא בור הראייה או בור מרכזי (fovea centralis). הוא מכיל רק קונוסים כקולטני אור. שכבות התאים שמעל (תאי גנגליון, תאים דו-קוטביים) מוזזות הצידה כך שקרני האור הנכנסות נופלות ישירות על הקונוסים. זו הסיבה שבור הראייה הוא המקום של הראייה החדה ביותר על הרשתית.
ככל שהמרחק מהפובה גדל, שיעור הקונוסים ברשתית יורד.
נקודה מתה
התהליכים של תאי הגנגליון מתאספים בנקודה באזור הקרקעית האחורית של העין. במה שמכונה "הנקודה העיוורת" (papilla nervi optici), קצות העצבים עוזבים את הרשתית ויוצאים מהעין בצרור כעצב הראייה. הוא מעביר את אותות האור מהרשתית למרכז הראייה במוח.
מכיוון שאין תאים חושי אור בחלק זה של הרשתית, הראייה אינה אפשרית באזור זה - ומכאן השם "נקודה עיוורת".
תפקוד הרשתית
לאילו בעיות הרשתית יכולה לגרום?
רשתית העין יכולה להיות מושפעת ממחלות ופציעות שונות. כמה דוגמאות:
- ניוון מקולרי: הרשתית סובלת מנזק באזור המקולה (נקודה צהובה). אנשים מבוגרים נפגעים לרוב (ניוון מקולרי הקשור לגיל, AMD).
- היפרדות רשתית: הרשתית מתנתקת מהחלק האחורי של העין. ללא טיפול, הנפגעים מתעוורים.
- חסימת עורק הרשתית: לעיתים נדירות, קרישי דם חודרים לעורק הרשתית או לאחד מענפיו הצדדיים וחוסמים את זרימת הדם. זה מתבטא כעיוורון חד צדדי פתאומי או אובדן שדה ראייה (סקוטומה).
- רטינופתיה סוכרתית: סוכרת לא מטופלת או מבוקרת בצורה גרועה (סוכרת) פוגעת בכלי הדם הקטנים ביותר ברשתית. זה מוביל למחסור בחמצן ולמוות של קולטני פוטו ברשתית. לקות ראייה ועיוורון הן ההשלכות האפשריות.
- רטינופתיה של פגים: אצל פגים עם משקל לידה של פחות מ-2500 גרם, כלי הרשתית עדיין מתפתחים. החמצן משבש תהליך זה, וגורם לכלי הבלתי בשלים להיסגר ואז להתרבות.
- רטיניטיס פיגמנטוזה: מונח זה מתייחס לקבוצה של מחלות רשתית גנטיות שבהן התאים חושי האור מתים בהדרגה.
- פציעות: למשל, חבטת עין יכולה להוביל לקרע ב-ora serrata - הגבול בין החלק הקדמי והאחורי של הרשתית.
