המונח פסיכו-חינוך מקורו באמריקאי והוא מורכב משני המונחים "פסיכותרפיה"ו"חינוך". המונח האנגלי “פסיכותרפיה"מאומץ פשוטו כמשמעו לשפה הגרמנית, המילה" חינוך "אינה מתורגמת כ"חינוך" בהקשר זה, אלא כוללת מידע, העברת ידע וחינוך. פסיכולוגיה כוללת התערבויות דידקטיות-פסיכותרפיות שיטתיות המשמשות ליידע חולים וקרוביהם על המחלה וטיפול בה, לקידום הבנת המחלה והטיפול האחראי העצמי במחלה ולתמיכה בהם בהתמודדות עם המחלה. בסך הכל, המטרה היא להציע עזרה לעזרה עצמית. (Bäuml J. & Pitschel-Walz, 2003). המונח פסיכו-חינוך הופיע לראשונה בשנות השמונים של המאה הקודמת. CM אנדרסון ועמיתיו השתמשו במונח פסיכו-חינוך בשנת 1980 כדי לתאר התערבות משפחתית עבור חולים סכיזופרניים. מטרת התערבות זו הייתה לספק לחולים ולבני משפחותיהם מידע מקיף אודות המחלה במטרה להפחית את שיעור ההישנות ובכך להשיג שיפור במהלך המחלה. בגרמניה באותה תקופה, קבוצות "ממוקדות מידע" כביכול נמצאו רק במוסדות פסיכיאטריים בודדים. קבוצות המנוהלות באופן מקצועי להנחיית חולים וקרובי משפחה לא התפתחו עד סוף המאה הקודמת. "החברה הגרמנית לחינוך פסיכולוגי" נוסדה ב- 14 בנובמבר 2006 בהנחיית המרצה הפרטי ד"ר יוזף באומל. מטרתה של חברה זו היא קידום והפצת חינוך פסיכולוגי במדינות דוברות גרמנית. החברה מקיימת מדי שנה קונגרס בנושא חינוך נפשי במקומות שונים בגרמניה. המיקוד עדיין ב מחלת נפש, במיוחד הפרעות פסיכוטיות וסכיזופרניות קשות. בגרמניה, חינוך פסיכולוגי מתבצע בעיקר על ידי מוסדות, מכיוון שלרופאים בפרקטיקה פרטית יש מעט מדי משאבים זמינים לצורת התערבות זו. המטרה העיקרית של חינוך פסיכולוגי היא הגברת הידע אודות המחלה. ההגדרה הנ"ל של חינוך פסיכולוגי מתייחסת כמעט אך ורק למחלות נפש, בעיקר הפרעות פסיכוטיות וסכיזופרניות קשות, ומחלות דיכאון. ניתן להחיל את עקרונות הפסיכואדוקציה על כל המחלות האחרות עם שינויים קלים. לדוגמא, הכשרת חולי סוכרת להתמודדות עם מחלתם במובן הרחב ביותר היא גם חלק מההשכלה הפסיכולוגית, מכיוון שהעקרונות והיעדים המפורטים להלן חלים גם כאן. מטרות חינוך פסיכולוגי:
- קיצור משך המחלה
- הקלה בתסמינים
- הפחתה בתדירות ההישנות
- המידע המקיף ביותר האפשרי עבור חולים ומשפחות נפגעות אודות המחלה, מהלכה וסיבתה, כמו גם אפשרויות הטיפול.
- קידום ציות (התנהגות שיתופית בהקשר של תרפיה).
- קידום שיתוף פעולה עם המטפל
- הקלה רגשית לנפגעים ובני משפחותיהם.
- קידום האמון והיכולת של המטופל להתמודד עם הבעיות שלו.
- שיפור מצביו החברתיים של האדם החולה (סטיגמטיזציה בהפרעות נפשיות).
- קידום הביטחון בהתמודדות עם המחלה
אינדיקציות (תחומי יישום)
כל החולים עם מחלת נפש מתאימים באותה מידה לאמצעי חינוך פסיכולוגי. עם זאת, התמונות הקליניות הפסיכוטיות והסכיזופרניות מהוות אתגר מיוחד עבור מטפלים, משום שכאן לעיתים קרובות התובנה לגבי הצורך ב תרפיה בכלל ובדינמיקה של המחלה חסר.
התהליך
בחברות המקצועיות הרלוונטיות, השאלה האם חינוך נפשי הוא צורה נפרדת של תרפיה או תת-שדה של פסיכותרפיה הוא שנוי במחלוקת. חינוך נפשי ניתן לחולים עם סכִיזוֹפרֶנִיָה, דכאון, הפרעת חרדה, הפרעות פסיכוטיות והפרעות אכילה ואישיות. בני המשפחה נכללים באותה מידה בקבוצת היעד של חינוך פסיכולוגי. המטרה המהותית של שיטות אימון אלה היא לספק למטופלים הבנה טובה יותר של מחלתם. הבנה עמוקה יותר זו הופכת את הצעדים הטיפוליים הנחוצים ליעילים יותר ויעילים יותר. על ידי חינוך בני המשפחה מושגת הבנה טובה יותר של ההתנהגויות החריגות הבסיסיות במשפחה וקבלת החולים וההתמודדות שלהם. בריאות הפרעות מקודמות, מה שמוביל בתורו לריפוי מהיר יותר. כך גם המטופלים עצמם וקרוביהם יכולים למנוע הישנות ולשפר באופן משמעותי את איכות חייהם. מבחינת ההגדרה של חינוך פסיכולוגי משתמשים בטכניקות ופרוצדורות שונות כמעט מכל תחומי הפסיכותרפיה. בתחילת הטיפול הדגש העיקרי הוא על מתן מידע אודות המחלה ועל אפשרויות הטיפול. במהלך התערבויות מקפידים על טיפול לאזן תיאוריה על המחלה עם השקפתו הסובייקטיבית של המטופל. נעשה שימוש שווה במפגשים קוגניטיביים *, פסיכומוטוריים ואפקטיביים * *. יכולותיו הקוגניטיביות של האדם כוללות, למשל, תשומת לב, זיכרון, למידה, תכנון, התמצאות, יצירתיות, התבוננות פנימית, רצון, אמונה ועוד. * * התנהגות נקראת רגשית (מילה נרדפת: רגשית), הנקבעת בעיקר על ידי רגש ופחות על ידי תהליכים קוגניטיביים. תוכן של חינוך פסיכולוגי
- חינוך אודות תסמינים ומהלך המחלה
- דיון באבחון, זיהוי הגורמים למחלה.
- דיון באפשרויות הטיפול (טיפול תרופתי, טיפול פסיכו-סוציאלי, פסיכותרפיה).
- זיהוי תמרור אזהרה להחמרת המחלה הצפויה.
- תכנון התערבות משבר כאשר מתרחשת התדרדרות.
- הכשרת קרובי משפחה להתמודדות עם המחלה
ניתן לבצע התערבויות פסיכו-חינוך בפגישות אישיות עם מטופלים ובני משפחה וכן בפגישה קבוצתית. בדרך כלל מומלצת תוכנית לימודים של שמונה מפגשים (וולפיסברג, 2009):
- קבלת פנים והסבר על התוכנית.
- הסבר למונחי מחלה, סימפטומטולוגיה ואבחון.
- הסבר על הקשר בין נוירוביולוגיה ונפש.
- מבוא לתוכניות לניהול מתחים
- טיפול תרופתי ותופעות לוואי
- פסיכותרפיה והתערבויות פסיכו-סוציאליות
- מניעה חוזרת (אמצעים שנועדו למנוע הישנות מחלה לאחר ריפוי), תוכנית משבר.
- תחזית לעתיד
