רוג'רס, בניגוד לזיגמונד פרויד, החזיק בתפיסה אופטימית של האדם, כלומר של הפסיכולוגיה ההומניסטית. על פי זה האדם הוא ישות השואפת לממש את האפשרויות הפנימיות שלו ולפתח את יכולותיו היצירתיות. בסופו של דבר, הטבע האנושי תמיד נוטה לטוב, והתפתחויות לא רצויות מתעוררות בסביבה אנושית שלילית. הכוח לטוב גורם לכל אחד לחתור למידה הגדולה ביותר של יצירה עצמית עבורו.
האדם חייב להיות מסוגל לפתח את עצמו
לדברי רוג'רס, פסיכותרפיה אמור לעזור לאנשים להיות מסוגלים לעקוב אחר הדרך קדימה כאשר היא חסומה בפניהם. באחד מספריו הוא מצטט את משפטו של הפילוסוף הסיני לאו צו: "אם אני נמנע מהשפעה עליהם, אנשים הופכים להיות עצמם". קרל רוג'רס מדגיש את ההוויה, ההתפתחות של האדם. מבחינתו, אין מצב סופי שאדם יכול להגיע אליו בחייו. בן האדם נמצא בתהליך של שינוי מתמשך.
ככל שאדם מסוגל לתפוס בעצמו גירויים פנימיים וחיצוניים ללא עיוות, כלומר להיות תואם, כך הוא נוטה לקבל את עצמו וכתוצאה מכך לשנות במידת הצורך. אם האדם מסוגל לקבל את עצמו ואולי גם לשנות, הוא מתפתח לכיוון השלמות שלו.
"נטיית מימוש זו נחשבת לעיקרון המשמעות של התפתחות ופיתוח אנושי וחוויה אנושית. זה גורם לאורגניזם האנושי לחפש לפתח ולשמור על כל האפשרויות הפיזיות, הנפשיות והרוחניות שלו. " (האגודה השוויצרית למרכז אנשים פסיכותרפיה וייעוץ (SGGT)) אם התפתחות זו תעבור בצורה לא טובה, היא יכולה עוֹפֶרֶת לחסימות, הפרעות נפשיות ועכבות או להתנהגות הרסנית, לא רציונלית, א-חברתית.
הפסיכותרפיה האישית של קרל רוג'רס: הראשון מגיע האדם.
עבור רוג'רס, תרפיה הוא בראש ובראשונה מפגש בין שני אנשים. נכון ל"עיקרון הדיאלוגי "של הפילוסוף מרטין בובר, העצמי של האדם יכול להתפתח רק במגע מהאני אל אתה, ולא כאשר אדם אחד הופך להיות מושא להתבוננות או טיפול של אחר. המטפל בתור "אתה" זה לעזור ללקוח לממש את עצמו.
רוג'רס התאמן פסיכותרפיה וייעוץ כפסיכולוג קליני במשך שתים-עשרה שנה לפני שלימד בשלוש אוניברסיטאות אמריקאיות כפרופסור לפסיכולוגיה ו (חלקית) לפסיכיאטריה בין השנים 1940 עד 1963. בשנות השישים הפך רוג'רס למייסד של "המרכז ללימודי האדם" בלה ג'ולה, קליפורניה, שם עבד עד סוף ימיו. ה תרפיה גישת הייעוץ עברה מספר שלבי התפתחות, שבאו לידי ביטוי גם בשמה: מ"פסיכותרפיה וייעוץ לא מכוון "ל"טיפול ממוקד לקוח" ועד "הגישה הממוקדת באדם".
בסוף שנות החמישים, פרופסור לפסיכולוגיה בהמבורג ריינהרד טאוש הביא את הרעיון לעולם דובר הגרמנית והעניק לו את השם "פסיכותרפיה שיחתית". בשנת 1950 נוסדה "האגודה לפסיכותרפיה מדעית מדעית" (GwG), אשר ביססה את הרעיון באמצעות פיתוח קורסים להשתלמויות והמשך.
