אִבחוּן
אם קיים חשד למחלת שאגאס על סמך הסימנים שמראה מטופל, ניתן לבצע בדיקות שונות. בשלב החריף של מחלת שאגאס, לפעמים ניתן לזהות את הפתוגן ישירות במיקרוסקופ דם מריחות או דגימות של רקמת גוף. בשלב הכרוני של מחלת שאגאס, המטרה העיקרית היא גילוי נוגדנים נגד טריפנוזומים.
נוגדנים הם מיוחדים חלבונים המיוצרים על ידי תאי החיסון (המערכת החיסונית) של הגוף להילחם בפתוגנים. דרך נוספת לאיתור הפתוגן היא מה שמכונה "קסנודיאגנוזה". זהו הליך המשמש בעיקר במדינות בהן מחלת שאגאס מתפשט.
כאן, באגים טורפים המופקים במעבדה, שטרם באו במגע עם טריפנוזומים, מקובעים על עור המטופל כך שהם לוקחים דם ארוחה. לאחר מספר שבועות, לאחר מכן מחפשים טריפנוזומים ב מערכת עיכול מהבאגים האלה. אם הם נמצאים, אז ידוע שהמטופל המדובר אכן סובל מכך מחלת שאגאס.
תרפים
באופן עקרוני, מוקדם יותר מחלת שאגאס מתגלה, כך ניתן לטפל בו טוב יותר. שני החומרים המומלצים על ידי ארגון הבריאות העולמי, Nifurtimox ו- Benznidazole, זמינים לטיפול תרופתי. למרבה הצער, לשתי התרופות יש מגוון רחב של תופעות לוואי וגם יעילותן שנויה במחלוקת. השימוש בתרופות עלול לגרום לשינויים פסיכולוגיים, לנמנום ולהפרעות במערכת העיכול כמו שלשולים ו הקאה, מלווה בירידה במשקל. Nifurtimox ו- benznidazole אינם מאושרים בגרמניה, אוסטריה ושוויץ.
טיפול מונע
מכיוון שלא קיימים כיום חיסונים נגד מחלת שאגאס, ההתמקדות היא בעיקר בשליטה על באגים טורפים כמובילים לפתוגנים. מכיוון שהחרקים הפיראטיים אוהבים לבלות את היום בסדקי עץ קטנים, וולט וקש, יהיה זה יעיל מאוד לבנות בנייני לבנים או בטון עם גג מוצק, אך כמובן שזה לא אפשרי באזורים רבים, ולכן קוטלי חרקים מרוססים בעיקר. . רשתות יתושים באורך הרצפה מציעות גם הגנה טובה.
