כוורות בילדים: זיהוי וטיפול

סקירה קצרה

• גורמים וגורמי סיכון: בעיקר זיהומים, אי סבילות או אלרגיות (למשל לתרופות או תוספי מזון או מזון); טריגרים אפשריים נוספים הם מגע עור עם חומרים רעילים/מגרים (כגון סרפד צורבים), קור, חום, לחץ על העור, זיעה, מאמץ פיזי, מתח.
• תסמינים: אדמומיות בעור, גירוד, צחיחות, לעיתים רחוקות נפיחות עור/רירית (אנגיואדמה).
• טיפול: הימנע מטריגרים, פריחה קרירה, תרופות (בדרך כלל אנטי-היסטמינים, אולי אחרים כגון קורטיזון)
• בדיקות ואבחון: היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית; לעיתים בירור מפורט יותר על ידי בדיקת דם או בדיקת אלרגיה; לעתים רחוקות מאוד דגימת רקמה.
• מהלך המחלה והפרוגנוזה: בדרך כלל טוב, התסמינים בדרך כלל חולפים תוך שישה שבועות. לעיתים רחוקות יש מצב חירום כי הריריות של דרכי הנשימה מתנפחות.

מהי כוורות בילדים?

כוורות היא מחלת עור הפוגעת בילדים ובמבוגרים כאחד. רופאים מתייחסים לכוורות גם כאל התמכרות לחבטות או אורטיקריה. אורטיקריה שכיחה יחסית, כאשר אחד מכל חמישה אנשים מושפע מכוורות בשלב מסוים בחייו.

כוורות אופייניות אצל ילדים ותינוקות הן הגליות האדומות העזות ומגרדות על העור. רופאים מבחינים בדרך כלל בין שתי צורות של כוורות בילדים:

• אורטיקריה כרונית: צורה זו שכיחה פחות בילדים ותינוקות ויש סיכוי גבוה יותר להתרחש אצל מבוגרים. כאן הסיבות לרוב אינן במערכת החיסון. התסמינים נמשכים לרוב מעבר לשישה שבועות.

אם מדובר בקוצר נשימה, חולשה במחזור הדם או תופעות מאיימות אחרות, התקשרו מיד לרופא המיון (112)!

האם כוורות מדבקות בילדים?

כוורות אינן מדבקות. לכן, ילדים עם פריחה אינם מהווים סכנה לבני המשפחה ולאנשים אחרים סביבם.

גורמים לכוורות בילדים

הרופאים מבחינים בין שני סוגים עיקריים של כוורות בילדים (ומבוגרים):

• כוורות ספונטניות
• ואורטיקריה מושרית.

בשני המקרים, הסימפטומים של כוורות נגרמים על ידי הפעלה של תאי חיסון מסוימים (תאי מאסט) בעור, אשר מביאים לשחרור מוגבר של הנוירוטרנסמיטר היסטמין. זה גורם לגירוד, לפריחה בעור ולנפיחות עור/רירית.

כוורות ספונטניות

זה מתרחש בפתאומיות וללא כל טריגר חיצוני ברור. ניתן להבחין לפי משך התסמינים:

• כוורות חריפות ספונטניות: התסמינים נמשכים לכל היותר שישה שבועות. לאחר מכן, התסמינים נעלמים שוב.

כוורות ניתנות להשראת

כאן, תסמיני העור מופעלים על ידי מגע עם גירויים ספציפיים. על פי אופי הגירויים הללו, אורטיקריה מושרית מחולקת לצורות שונות:

כוורות פיזיות.

לפעמים כוורות בילדים (ומבוגרים) מופעלות על ידי גירויים פיזיים. לדוגמה, בהתאם לסוג הגירוי, יש את הצורות הבאות של המחלה:

• אורטיקריה קרה (אורטיקריה במגע קר): הטריגר כאן הוא מגע עור עם חפצים קרים, אוויר קר, רוח קרה או נוזלים קרים.
• אורטיקריה בחום (אורטיקריה במגע חום): כאן, ילד מפתח את הכוורות ממגע עור עם חום מקומי, כגון אמבטיית רגליים חמה או ייבוש מכה.
• Urticaria factitia (דרמוגרפיה אורטיקרית): כוחות גזירה, כגון אלה המופקים מגירוד, קרצוף או שפשוף העור, הם הגורם לפריחת הכוורות במקרה זה.
• אורטיקריה קלה: זה כאשר אור השמש או אור ה-UV בסולריום גורמים לתסמינים של אורטיקריה.

צורות מיוחדות של אורטיקריה

• אורטיקריה כולינרגית: זו מופעלת על ידי עלייה בטמפרטורת הליבה של הגוף, למשל עקב אמבטיה חמה או אוכל חריף. גם מאמץ גופני ומתח גורמים לפעמים לאורטיקריה כולינרגית כשהם מעלים את הטמפרטורה בתוך הגוף.
• אורטיקריה במגע: כאן העור מגיב למגע עם חומרים כביכול אורטיקאריוגניים. לפעמים זו תגובה אלרגית (למשל לארס חרקים, דגים, פירות מסוימים, לטקס, תרופות מסוימות). אפשר גם לקבל תגובה לא אלרגית, כמו סרפדים, מדוזות, תותים או בלסם פרו (למשל, במשחות לריפוי פצעים).
• אורטיקריה אקווגנית: לעיתים רחוקות מאוד, מגע עם מים (למשל, בזמן מקלחת, שחייה או במזג אוויר גשום) מעורר כוורות אצל ילד. עם זאת, זו לא תגובה אלרגית!

כוורות בילדים: הטריגרים הנפוצים ביותר

לרוב, כוורות בילדים מופעלות על ידי זיהום. לדוגמה, במקרים מסוימים זיהום דמוי שפעת, דלקת באוזן התיכונה או בגרון גורמת לאורטיקריה חריפה ספונטנית אצל הילד. כאשר הזיהום שוכך, אורטיקריה של הילד נעלמת בדרך כלל.

אורטיקריה כרונית ספונטנית בילדים היא אנלוגית אך נדירה. טריגרים כוללים זיהום מתמשך כרוני, למשל עם סטרפטוקוקוס או לעתים רחוקות יותר עם תולעים או טפילים אחרים.

פריחת כוורות פסאודו-אלרגית נגרמת בדרך כלל על ידי תרופות מסוימות או חומרים משמרים או צבעים במזון.

גורמים אחרים שעלולים לעורר אורטיקריה בילדים כוללים:

• גירויים פיזיים כגון קור, חום, שריטות, לחץ או חיכוך על העור (למשל, מבגדים, תיק בית ספר)
• מגע בעור עם חומרים מגרים או רעילים (למשל, נגיעה בסרפדים או מדוזות)
• להזיע
• לחץ

לעתים קרובות לא ניתן למצוא סיבה לגירודים מגרדים ו/או נפיחות עור/רירית. רופאים מדברים אז על אורטיקריה אידיופטית.

לפעמים אורטיקריה לא נגרמת על ידי טריגר אחד בלבד, אלא על ידי שילוב של גורמים - למשל, זיהום ויראלי בתוספת מתן אנטיביוטיקה או מאמץ פיזי בתוספת צריכה של מזון מעורר.

איך נראית כוורות אצל ילדים?

כוורות, הנקראות גם אורטיקריה, היא שם לפריחה אדומה ומגרדת בעור עם צליפות (שלפוחיות עור מורמות) - כמו כאשר העור בא במגע עם סרפדים צורבים. (מכאן נובע השם של מצב העור.) החייגים עם אדמומיות מסביב הם לפעמים קטנים כמו ראש סיכה, אבל יכולים גם לגדול לגודל כף היד.

כוורות יכולות להופיע בילדים בכל גיל. בנים ובנות מושפעים באותה מידה. ילדים עם אטופיק דרמטיטיס סובלים מכוורות כרוניות לעתים קרובות יותר מילדים אחרים.

כיצד מטפלים בכוורות בילדים?

הטיפול בכוורות בילדים (ומבוגרים) תלוי בצורת המחלה ובחומרתה. במידת האפשר, מנסים להימנע או לחסל את הגורם או הגורם לכוורות.

בנוסף או לחילופין (במידה והגורם/הגורם אינו ידוע או לא ניתן לבטל), הטיפול מכוון לחופש סימפטומים: חשוב שהילד יהיה נטול תסמינים ככל האפשר.

הימנע מטריגרים

אם הטריגר של הכוורות של ילדכם ידוע, חשוב להימנע ממנו - אם אפשר.

לדוגמה, אם ילדכם מפתח כוורות מתוספי מזון מסוימים (כגון צבעים או חומרים משמרים), חשוב להסיר מוצרים אלה מהתזונה של הילד במידת האפשר.

אם תרופות מסוימות מהוות את הגורם להופעת אורטיקריה, הרופא נמנע מהן ומחליף אותן בתכשיר נסבל טוב יותר. הודע לרופא אם ידוע שתרופות מסוימות מעוררות כוורות אצל ילדך.

קר נגד גירוד

אם ילדכם סובל באופן חמור מגירוד, כדאי לקרר את הפריחה. אפשר לעשות זאת, למשל, עם חבילת קירור שעוטפים במגבת דקה ומניחים על אזור העור המגרד.

משחות וקרמים מקררים לעיתים קרובות גם מקלים על אי הנוחות הלא נעימה, כך שילדכם ירגיש בנוח יותר. תכשירים כאלה זמינים ללא מרשם בבתי המרקחת.

תרופות

לעיתים קרובות יש צורך לטפל בכוורות באמצעות תרופות, למשל במקרה של אורטיקריה כרונית או אורטיקריה חריפה בולטת. בעיקר, אנטי-היסטמינים כגון cetirizine משמשים למטרה זו.

חומרים פעילים אלו חוסמים את אתרי העגינה של חומר השליח היסטמין, שאחראי על התפתחות תגובות העור. נוטלים את האנטי-היסטמינים - באיזה מינון ולכמה זמן יסביר לך הרופא המטפל.

אם הטיפול באנטי-היסטמינים לא עובד (מספיק), תרופות אחרות הן אופציה. מדובר, למשל, בגלוקוקורטיקואידים ("קורטיזון"), הניתנים בנוסף לאנטי-היסטמינים - כמיץ, טבליה או נרות.

טיפול משלים כזה בקורטיזון קצר מועד משמש, למשל, בכוורות חריפות חמורות עם נפיחות של העור/הריריות.

לעיתים ניתן לשלוט על אפיזודה חמורה של אורטיקריה כרונית רק באמצעות קורטיזון. בגלל תופעות הלוואי האפשריות, עם זאת, זה משמש גם רק לזמן קצר.

אחרת, כוורות כרוניות שלא ניתן להקל בהצלחה עם אנטי-היסטמינים בלבד מטופלות לעתים קרובות עם אנטגוניסט לויקוטריאן. חומרים אלה משמשים לעתים גם בטיפול באסתמה.

לעתים רחוקות מאוד, כוורות בילדים חמורות עד כדי כך שהרופאים המטפלים נאלצים להיעזר בתרופות אחרות - כמו הנוגדן אומליזומאב המיוצר באופן מלאכותי. הוא מכוון נגד הנוגדן אימונוגלובולין E, הממלא תפקיד בתגובות אלרגיות רבות.

הומאופתיה לכוורות

חלק מההורים רוצים גם לטפל בפריחה בכוורות של ילדם בדרכים חלופיות. לשם כך משתמשים בין היתר בתכשירים צמחיים (כגון תכשירים מוכנים לשימוש נגד גירודים ואנטי דלקתיים המבוססים על צמח המרפא העתיק והרעיל מר-מתוק).

חלק מההורים מסתמכים גם על תכשירים הומיאופתיים, כמו התרופות גופרית ו-Urtica urens לתסמיני כוורות. עם זאת, אין הוכחות מדעיות ליעילותם.

מושג ההומאופתיה והיעילות הספציפית שלה שנויים במחלוקת במדע ולא הוכחו בבירור על ידי מחקרים.

כיצד מזהה הרופא כוורות בילדים?

האבחנה של "כוורות" נעשית על ידי רופא ילדים או רופא עור. אותם בדיקות ושלבי אבחון מתרחשים בילדים כמו אצל מבוגרים.

היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית

ראשית, הרופא שואל את הילד הפגוע או את הוריו מספר שאלות כדי לקבל היסטוריה רפואית (אנמנזה). אלה כוללים, למשל:

• כמה זמן הפריחה קיימת?
• באיזה מצב הופיעו התסמינים (למשל, בליווי זיהום, במהלך מאמץ גופני, לאחר לבישת בגדים צמודים)?
• האם ילדכם נוטל תרופות? אם כן, אילו?
• האם ילדכם סובל ממחלת עור אחרת, אלרגיות או אסטמה?

לאחר מכן הרופא בוחן את כל העור והריריות של הילד. הוא מסתכל מקרוב במיוחד על הפריחה בעור.

בדיקה גופנית זו בשילוב עם ההיסטוריה הרפואית מספיקה בדרך כלל לרופא לאבחן כוורות. אבחון נוסף נחוצים רק במקרים מסוימים.

בחינות נוספות

כך גם אם הפריחה המגרדת בעור מכבידה על הילד עד כדי כך שהוא סובל מאוד וחיי היומיום שלו (כגון בית ספר, ספורט או משחק) נפגעים.

בדיקות נוספות, שלעיתים מועילות, הן למשל בדיקות אלרגיה ובדיקות דם. לעיתים נדירות יש צורך גם בנטילת דגימת רקמה (ביופסיה) של העור לבירור כוורות בילדים, ולאחר מכן נבדקת ביתר פירוט במעבדה.

האם כוורות מסוכנת אצל ילדים?

בדרך כלל אין סכנה לילד מכוורות. עם זאת, השינויים בעור אינם נעימים. הירדמות, ספורט, ריכוז בבית הספר: הגירוד הקבוע פוגע באיכות החיים של חלק מהילדים שנפגעו.

זה מסוכן אם הכוורות מתרחשות בתינוק או בילד שלך כחלק מתגובה אלרגית, למשל לאחר עקיצת חרקים. אם הריריות של דרכי הנשימה ו/או הלשון מתנפחות, עלולים להיווצר קשיי נשימה. זהו מצב חירום שיש לטפל בו באופן מיידי!

מתי לפנות לרופא?

רצוי להביא ילד עם כוורות לבדיקת רופא ילדים או רופא עור (רופא עור). לאחר מכן, הרופא יתחיל טיפול מתאים כדי שהפריחה הלא נעימה של הילד תיעלם במהירות האפשרית.