סקירה קצרה
- תיאור: פתוגן מסוכן הנפוץ במיוחד במרכז אפריקה. דומה לנגיף האבולה.
- תסמינים: למשל תסמינים דמויי שפעת, שלשולים, הקאות, דימום פנימי וחיצוני, אולי סימני הלם (כגון הזעה קרה, חולשה)
- חיסון: לא אושר חיסון עד היום, אך נמצא כעת במחקר.
- טיפול: רק טיפול בתסמינים אפשרי, למשל עם עירוי כדי לפצות על אובדן מים ומלח.
- פרוגנוזה: שיעור תמותה גבוה (עד 88 אחוז); ריפוי אפשרי, במיוחד עם טיפול מוקדם
- זיהום: באמצעות זיהום במריחה (למשל מגע עם זרע נגוע, הקאות, דם או מצעים מזוהמים)
- בדיקה ואבחון: אבחון למשל באמצעות זיהוי החומר הגנטי הנגיפי (באמצעות בדיקת RT-PCR); בדיקות נוספות למשל כדי להבהיר דימום פנימי
מהו וירוס מרבורג?
נגיף מרבורג הוא פתוגן בעל מבנה דומה לנגיף האבולה. הוא נמצא בעיקר במרכז אפריקה וגורם לקדחת מרבורג (קדחת מרבורג).
זוהי מחלה זיהומית נדירה אך חמורה שלעתים קרובות מאוד מובילה למוות. עם זאת, תרופה אפשרית, במיוחד עם טיפול בזמן.
כמו קדחת אבולה וקדחת דנגי, קדחת מרבורג היא אחת מהקדחתות המדומות (ויראליות). מדובר במחלות זיהומיות קשות עם חום המלוות בדימום.
חובת דיווח
בגרמניה ובאוסטריה יש לדווח לרשויות הבריאות על כל המקרים החשודים, מחלות ומקרי מוות שנגרמו כתוצאה מנגיף מרבורג בצירוף שמות הנפגעים.
בשוויץ יש לדווח בשם על כל המקרים החשודים וכן ממצאי מעבדה חיוביים ושליליים.
לאילו תסמינים גורם נגיף מרבורג?
הידבקות בנגיף מרבורג - קדחת מרבורג - מתבטאת בתחילה בתסמינים חמורים דמויי שפעת:
הנפגעים מפתחים לפתע חום, צמרמורות וכאבי שרירים עזים. כאבי ראש וכאבי גרון יכולים להתרחש גם.
הנפגעים מפתחים גם שלשולים, הקאות, בחילות וכאבי בטן.
זיהום בנגיף מרבורג מסוכן בגלל הדימום המתפתח כשבוע לאחר הופעת התסמינים. דימום פנימי בקיבה, במעיים ובריאות משחק תפקיד חשוב במיוחד. דימום בפה, בעיניים ובעור מתרחש גם.
הסיבה לכך היא שאיבוד הדם גורם לכך שאין עוד מספיק דם זמין למערכת הדם. לכן הגוף מנסה "להציל" דם: הוא מספק בעיקר את מרכז הגוף והראש. כדי לעשות זאת, זה מפחית את זרימת הדם לגפיים.
כתוצאה מהדימום הפנימי, איברים חיוניים יכולים להיכשל בו-זמנית או ברצף מהיר (למשל כליות, ריאות). כשל רב איברים כזה הוא לעתים קרובות קטלני.
האם יש חיסון נגד נגיף מרבורג?
אין כיום חיסון נגד נגיף מרבורג. עם זאת, חוקרים חיפשו חיסון יעיל כבר כמה שנים.
מועמד לחיסון נמצא כעת בבדיקה ותפקד היטב בשלב הראשון של הבדיקה. לא ניתן לחזות האם ומתי יאושר רשמית כחיסון נגד המחלה המדבקת הקשה. עם זאת, האישור לא צפוי בעתיד הנראה לעין.
כיצד מטפלים בקדחת מרבורג?
נכון להיום, אין תרופה נגד נגיף מרבורג עצמו - במילים אחרות, אין דרך לטפל בגורמים לקדחת מרבורג המסוכנת.
עם זאת, רופאים יכולים להקל על הסימפטומים של המחלה הזיהומית (טיפול סימפטומטי). מעל הכל, חשוב להחזיר למטופל את מאזן המים והאלקטרוליטים:
בהתאם לדרישות, אמצעים טיפוליים אחרים עשויים להיות שימושיים. לדוגמה, רופאים יכולים לתת תרופות הרגעה (תרופות הרגעה) לחולים הקשים שלהם.
בשל הסיכון הגבוה לזיהום, הצוות הרפואי חייב ללבוש ציוד מגן מלא בעת הטיפול בחולי קדחת מרבורג.
עד כמה נגיף מרבורג קטלני?
שיעור התמותה מזיהום בנגיף מרבורג גבוה למדי: הוא 24 עד 88 אחוזים. המוות מתרחש בדרך כלל שמונה עד תשעה ימים לאחר הופעת התסמינים.
סיכויי ההחלמה גדלים אם נדבקים מקבלים טיפול רפואי בשלב מוקדם.
כיצד מועבר נגיף מרבורג?
נגיף מרבורג מדבק מאוד! אנשים נגועים יכולים להעביר אותו לאנשים בריאים באמצעות זיהום במריחה: הם מפרישים את הפתוגן באמצעות הפרשות גופניות כגון רוק, דם, הקאות, זרע, שתן וצואה. אנשים בריאים יכולים להידבק באמצעות מגע עם הפרשות כאלה.
זה יכול לקרות, למשל, אם הם נוגעים בפצע פתוח או במצעים המזוהמים של המטופל ואז נוגעים בפה או באף.
לאחר ההדבקה, לוקח יומיים עד 21 ימים עד להופעת התסמינים הראשונים של המחלה (תקופת הדגירה).
כיצד ניתן לאבחן זיהום בנגיף מרבורג?
על מנת לאבחן בצורה מהימנה את המחלה הזיהומית החמורה קדחת מרבורג, על הרופאים לזהות את נגיף מרבורג בדגימות חולים (למשל דם).
בדיקת שרשרת RT-PCR (ראשי תיבות של Reverse transcriptase polymerase chain reaction) משמשת בדרך כלל למטרה זו. זה מאפשר לזהות אפילו את הקטעים הקטנים ביותר של החומר הגנטי של הפתוגן.
עם זאת, ניתן לזהות את נגיף מרבורג גם בעקיפין בדגימות של חולים: אנשים נגועים מייצרים נוגדנים ספציפיים (אימונוגלובולינים) נגד הפתוגן שבוע לאחר ההדבקה. ניתן לזהות אותם בדם.
ישנן גם דרכים אחרות לאבחון קדחת מרבורג. לדוגמה, גילוי ישיר אפשרי אם ניתן לזהות את נגיף מרבורג בדגימות חולים באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים או לבודד מתרביות תאים.
מכיוון שנגיף מרבורג מדבק מאוד, רק מעבדות בעלות אבטחה גבוהה רשאיות לבצע בדיקות כאלה.
בחינות נוספות
בעזרת בדיקות נוספות, הרופאים יכולים לגלות יותר על מצבו של המטופל.
הטיפול מבוסס על ממצאי בדיקה אלו.
