הפרעת אישיות אנטי-חברתית

הפרעת אישיות דיסוציאלית: תיאור

הפרעת אישיות דיסוציאלית, המכונה גם הפרעת אישיות אנטי-חברתית על ידי מומחים, היא הפרעה חמורה ועלולה להיות מסוכנת. חלק מהסובלים הם כל כך עצבניים שאפילו מחלוקת קלה יכולה להסית אותם לבצע מעשה אלימות.

הפרעת אישיות דיסוציאלית ניכרת כבר בילדות ובגיל ההתבגרות. הילדים שנפגעו מענים בעלי חיים או מציקים לחבריהם לכיתה. אפילו כמבוגרים, הם נראים חסרי תחושה כלפי חבריהם. הם לא מפחדים מההשלכות של התנהגותם הבלתי אחראית לעתים קרובות. אפילו ענישה לא משנה את הרשעה שהם צודקים - להיפך: לדעתם, קורבנות הפיגועים לרוב אשמים את עצמם. חוסר אמפתיה נמוך עד מוחלט מאפיין הפרעת אישיות אנטי-חברתית.

שותפויות הן אפוא תחום קשה נוסף בחיים עבור אלה שנפגעו: ככלל, מערכות היחסים של אנשים עם הפרעת אישיות אנטי-חברתית אינם נמשכים זמן רב.

הפרעת אישיות דיסוציאלית: תדירות

באוכלוסייה הכללית, כשלושה עד שבעה אחוזים מהגברים ואחוז אחד עד שניים מהנשים סובלים מהפרעת אישיות דיסוציאלית. אחוז זה גבוה משמעותית בבתי הכלא. בקרב המתעללים בכלא, למשל, יותר ממחציתם אובחנו עם הפרעת אישיות דיסוציאלית. עם זאת, לא כל אחד עם הפרעת אישיות דיסוציאלית מבצע פשעים.

צורה מיוחדת של פסיכופתיה

פסיכופתיה היא צורה קיצונית של הפרעת אישיות דיסוציאלית. הנפגעים בדרך כלל טובים מאוד בהסתרת הגישה האנטי-חברתית שלהם: במבט ראשון, למשל, הם נראים לרוב מקסימים ונגישים. אולם במציאות, הם מתמרנים את סביבתם ואין להם רגשות אשמה כאשר הם פוגעים באחרים או מתנהגים בניגוד לחוק.

לעתים קרובות קשה לזהות פסיכופתיה, אפילו עבור מומחים. עד כה לא ניתן היה לטפל בו בצורה מספקת. בנוסף, הנפגעים אינם תופסים את עצמם כזקוקים לטיפול: הם אינם תופסים את התנהגותם החברתית כמופרעת.

אתה יכול לקרוא עוד על צורה מניפולטיבית במיוחד זו של הפרעת אישיות דיסוציאלית במאמר פסיכופתיה.

הפרעת אישיות דיסוציאלית: סימפטומים

קריטריונים לאבחון

האבחנה של "הפרעת אישיות דיסוציאלית" נעשית על פי הסיווג הבינלאומי של הפרעות נפשיות (ICD-10) על בסיס התסמינים הבאים:

ראשית, יש לעמוד בקריטריונים הכלליים להפרעת אישיות. אבל מהי הפרעת אישיות? אנשים עם הפרעת אישיות מראים תכונות אופי והתנהגויות החורגות באופן משמעותי מהנורמות החברתיות. הנפגעים אינם מסוגלים להתאים את התנהגותם ונקלעים לקונפליקט עם סביבתם החברתית.

הפרעות אישיות מתפתחות כבר בילדות. התסמינים המלאים מתגלים בדרך כלל בבגרות המוקדמת. חשוב להבחין האם ההתנהגות האנטי-חברתית אינה תוצאה של הפרעה נפשית אחרת או נזק מוחי.

מצד שני, לפחות שלושה מהמאפיינים וההתנהגויות הבאים חייבים לחול לאבחון של "הפרעת אישיות דיסוציאלית":

• האדם הנוגע בדבר מתנהג בקול קשוח וללא דאגה לרגשותיהם של אחרים.
• הם מתנהגים בחוסר אחריות ומתעלמים מנורמות חברתיות, כללים וחובות.
• הוא אינו מסוגל לשמור על קשרים מתמשכים, למרות שקל לו לבסס אותם.
• יש לו סובלנות נמוכה לתסכול והוא מהיר להתנהג באגרסיביות ובאלימות.
• הוא נוטה להאשים אחרים או מציע הסברים סבירים להתנהגותו האנטי-חברתית.

הפרעת אישיות דיסוציאלית: גורמים וגורמי סיכון

הפרעת אישיות דיסוציאלית מתפתחת משילוב של גורמים ביולוגיים והשפעות סביבתיות. מכיוון שזה מתחיל מוקדם בחיים, להורים כמודל לחיקוי ולשיטות ההורות שלהם יש השפעה ניכרת על המשך ההתפתחות.

הפרעת אישיות דיסוציאלית: סיבות ביולוגיות

בזוגות תאומים זהים, הפרעת אישיות דיסוציאלית מתרחשת בתדירות גבוהה יותר בשני האחים מאשר בתאומים אחים. זה מצביע על כך שהסיכון להפרעת אישיות דיסוציאלית הוא תורשתי בחלקו.

גם לנוירוטרנסמיטורים במוח יש השפעה משמעותית על ההתנהגות. לדוגמה, רמה נמוכה של הורמון האושר סרוטונין קשורה לעיתים קרובות לתוקפנות גבוהה יותר.

הפרעת אישיות דיסוציאלית: סיבות פסיכו-סוציאליות

אנשים עם הפרעת אישיות דיסוציאלית מדווחים לעתים קרובות על חוויות טראומטיות בילדותם (למשל התעללות פיזית או פסיכולוגית). כתוצאה מהתנסויות אלו, הנפגעים הפכו עם הזמן חסרי רגישות לאלימות.

מאפיינים משפחתיים מסוימים קשורים גם להתנהגות אנטי-חברתית מאוחרת יותר. ילדים שקיבלו מעט חיבה או שהוריהם כבר מפגינים התנהגות אנטי-חברתית נוטים יותר לפתח הפרעת אישיות דיסוציאלית. גם אם הורים שמים לב מועטה להתנהגות החיובית של ילדיהם אך מענישים עבירות קלות יתר על המידה, הם מחזקים את ההתנהגות הדיסוציאלית. ילדים לומדים שהם מקבלים תשומת לב רק כשהם מתנהגים בצורה לא נכונה. עם זאת, אם הם מתנהגים היטב, הם מוזנחים.

אנשים רבים עם הפרעת אישיות דיסוציאלית גם לא לימדו ערכים מוסריים בילדותם. הם לא למדו מהוריהם מה נכון ומה לא. כתוצאה מכך, הם לא הפנימו שום נורמות חברתיות. גם כילדים, הם מתנהגים בצורה אנטי-חברתית ואגרסיבית כלפי אנשים ובעלי חיים. כשהם מגיעים לגיל ההתבגרות, חלקם פותחים בקריירה פלילית. הם גונבים, מבצעים הצתה או הפרות אחרות של החוק.

הפרעת אישיות דיסוציאלית: בדיקות ואבחון

למרות שההפרעה מתפתחת לעיתים קרובות בילדות ובגיל ההתבגרות, האבחנה של "הפרעת אישיות דיסוציאלית" נעשית בדרך כלל רק מגיל 16. הסיבה לכך היא שילדים ובני נוער עדיין עוברים שינויים גדולים בהתפתחותם.

בדיקות רפואיות

על מנת לשלול גורמים נוספים להתנהגות החריגה, יבצע הרופא מספר בדיקות רפואיות. דם ושתן ינותחו כדי לקבוע אם ההתנהגות נובעת משימוש בסמים, למשל. סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) יכולה לשלול נזק אפשרי למוח.

הפרעת אישיות אנטי-חברתית: מבחן

מטפלים ופסיכיאטרים משתמשים בשאלונים כמו ה-Structured Clinical Interview (SKID) כדי לאבחן הפרעת אישיות דיסוציאלית. הבעיה באבחון הפרעות אישיות היא שלרוב הנפגעים יודעים מה המטפל רוצה לשמוע מהם ועונה בהתאם. עם זאת, על מנת לקבל תמונה מציאותית של האדם, לעיתים קרובות מטפלים מבקשים גם מקרובי משפחה מידע.

המטפל או הפסיכיאטר יכולים לשאול את השאלות הבאות:

• האם יש לך רושם שאתה עצבני בקלות והופך מהר לתוקפני?
• האם אתה מרגיש רע כשאתה פוגע באנשים אחרים?
• האם אתה מתקשה לנהל מערכות יחסים ארוכות טווח?

הפרעת אישיות דיסוציאלית: טיפול

קשה לטפל בהפרעת אישיות דיסוציאלית. אין תרופות שהוכחו כיעילות במיוחד להפרעת אישיות דיסוציאלית. אף על פי כן, הרופאים רושמים תרופות נוגדות דיכאון ומייצבי מצב רוח, שבמקרים מסוימים תורמים לשיפור בתסמינים.

במסגרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי, המטפל מנסה ללמד את הסובל להזדהות עם אנשים אחרים. אולם אם לא יהיו להם התנאים הבסיסיים לכך, הם לא יצליחו לשנות את נקודת המבט שלהם. במקרים אלה, ניתן לעשות עבודה כדי לעזור לאנשים עם הפרעת אישיות דיסוציאלית ללמוד לשלוט טוב יותר בהתנהגותם. זה כרוך גם ברכישת אסטרטגיות במהלך הטיפול שעוזרות להם לקבל אחיזה טובה יותר בתגובות אימפולסיביות ואגרסיביות.

תכנית R&R (Reasoning Rehabilitation Program) שמה לה למטרה לשפר את השליטה העצמית, המיומנויות החברתיות ויכולות פתרון בעיות, לפתח ערכים ולקחת אחריות על מעשיו.

הפרעת אישיות דיסוציאלית: מהלך המחלה ופרוגנוזה

מומחים מאמינים שהסיכויים הטובים ביותר להצלחה קיימים אם התנהגות דיסוציאלית מתגלה ומטופלת בילדות. הרבה יותר קשה להשפיע לטובה על הפרעת אישיות דיסוציאלית מלאה בבגרות. התקדמות ראשונית בטיפול בהפרעת אישיות דיסוציאלית נעשתה באמצעות שיטה שבה המטפל מלמד את המטופל שהוא יכול לנצל טוב יותר את הפוטנציאל שלו על ידי שינוי התנהגותו.

באופן כללי, חייהם של אנשים עם הפרעת אישיות דיס-חברתית מתבררים לעתים קרובות גרוע: רבים מהם מגיעים שוב ושוב לכלא. רק בגיל העמידה פוחתת הנטייה להתנהגות אנטי-חברתית ועבריינות. בנוסף, אנשים עם הפרעת אישיות דיסוציאלית הם לעתים קרובות יותר קורבנות של אלימות. והם מתאבדים לעתים קרובות יותר.