מילים נרדפות במובן רחב יותר
רפואי: הזעת יתר הזעת יתר facialis = הזעה בפנים הזעת יתר מאנום = הזעת כפות הידיים הזעת יתר פלמריס = הזעת כפות הידיים הזעת יתר pedis = הזעת כפות הרגליים הזעת יתר axilliaris = הזעה מוגזמת מתחת לבית השחי
הגדרה הזעת יתר
המונח הזעת יתר (מיוונית "היפר": יותר, למעלה ו"הידרוס ": מים, זיעה) מתאר את הנטייה להזיע יתר על המידה. זה יכול להתרחש באזורים מסוימים כמו גם בגוף כולו.
אבחון הידרוזיס
האבחנה של הזעת יתר נעשית קלינית, כלומר אין בדיקות אובייקטיביות (למשל מדידת כמות הזיעה) שיכולות להוביל לאבחון. רק הרופא הבודק יכול לבצע את האבחנה על סמך הסימפטומים, ה היסטוריה רפואית (אנמנזה) ובדיקתו הרפואית. עבור מטופלים שמגיעים עם תסמינים כאלה, הדבר הראשון שאני עושה הוא ללחוץ ידיים.
במקרים אלה לעיתים קרובות נצפה כיצד המטופלים מנגבים תחילה את ידם במכנסיהם ואז - עדיין מודאגים - מושיטים את ידם. לאחר שנים של סבל, ההצגה בפני הרופא היא מצב מלחיץ. בחלק מהמקרים מבחינים במהלך הייעוץ הרפואי כי הזיעה מטפטפת מידי החולים.
בחלק מהמקרים קשה להבחין בין הזעה טבעית (פיזיולוגית) במצבים קיצוניים לבין הזעת יתר כמצב מחלה. התפיסה הסובייקטיבית של המטופל עוזרת למצוא את הדרך הנכונה. אנשים שכבר סובלים מהפרעה התנהגותית - לרוב מדובר בבידוד חברתי - יש כמובן מחלה שזקוקה לטיפול.
הגורם להזעה טמון במנגנון ויסות טבעי של גוף האדם. אם מטופל עוסק בספורט, מטבוליזם האנרגיה שלו מוגבר ואנרגיה מסופקת בצורה של גלוקוז. באמצעות ויסות זה של חילוף החומרים באנרגיה נוצר חום בגוף, שאיכשהו צריך לברוח מהגוף כדי שטמפרטורת הגוף לא תעלה.
לשם כך מופעלים מה שמכונה סיבי עצב סימפתטיים. סיבי עצב סימפטטיים אלו הם הגורם להזעה מכיוון שהם מבטיחים את חומר המסנג'ר אצטילכולין משוחרר וזה מגיע לעובדה שה- בלוטות זיעה לייצר יותר זיעה ובכך להעביר את עודף החום בגוף כלפי חוץ. לפיכך, הסיבה להזעה היא למצוא בבלתי רצוני, הצומח מערכת העצבים, שמורכב מהסימפתטי והפאראסימפתטי עצבים.
עם זאת, לא רצוני אומר גם שאי אפשר לשלוט במידת ייצור הזיעה, אלא ברגע הסימפטי מערכת העצבים מופעל מאוד, הוא מזיע אוטומטית. הסיבה להזעה יכולה לפיכך גם להיות שחולה מתרגש, למשל לפני בדיקה, או שיש לחולה יתר לחץ דם, מה שמוביל לאחר מכן לעלייה קבועה בטון הסימפטי מערכת העצבים. גורם נוסף להזעה יכול להיות גם אי-ויסות של שונים הורמונים, וזה המקרה למשל במהלך גיל ההתבגרות או גיל המעבר (קלימקטרי).
גלי חום עלולים להופיע כך במהלך גיל המעבר. באופן כללי, הגורמים להזעה הם בדרך כלל לא דבר יוצא דופן, אך חולים שמזיעים יתר על המידה (הזעת יתר) צריכים להתייעץ עם רופא. מעל לכל, על המטופלים להיזהר אם יש הזעה מוגברת בלילה. הסיבה להזעות לילה יכולה להיות גם מחלת גידול והיא מה שמכונה B- סימפטומטי. זיהומים, הפרעות נפשיות, לֵב מחלות או הפרעות מטבוליות יכולות גם להיות הגורם להזעה ולכן חולים שמזיעים יותר בהחלט צריכים להתייעץ עם רופא.
