מבוא
אל האני גיל המעבר מתאר את האחרון וסת נגרם על ידי בִּיוּץ. שלב המעבר, בו האישה מאבדת את פוריותה, נקרא climacteric או גיל המעבר. במהלך תקופה זו, השחלות מאבדים את תפקודם, מה שגורם בין היתר לירידה ברמת האסטרוגן.
אבל מין אחר הורמונים נתונים גם לשינויים. השלב שלפני האחרון בִּיוּץ נקרא גיל המעבר והשלב שאחריו נקרא גיל המעבר. הזמן סביב האחרון בִּיוּץ נקרא perimenopause. במהלך תקופה זו, חלק מהנשים סובלות מתסמינים שונים, בעוד שאחרות אינן מבחינות בשינוי מלבד היעדרן וסת.
הסיבות
עם הגיל, הפונקציה של השחלות פוחת עד שלבסוף הוא נעלם לחלוטין. כתוצאה מכך, אין יותר תאי ביצה נקביים בשלים בשחלה והביוץ אינו מתרחש. האישה כבר לא יכולה להיכנס להריון.
תהליך ההתבגרות והביוץ נשלטים על ידי שונים הורמונים בגוף, שאחראים גם על מחזור האישה שנמשך כ- 28 יום. בנוסף השחלות, הנשלטים על ידי השניים הורמונים FSH ו- LH, מייצרים אסטרוגן. כאשר תפקוד השחלותולכן ייצור האסטרוגן פוחת, לאזן מתחיל להשתנות. הרמות של FSH (הורמון מגרה זקיק) ו- LH (הורמון לוטניזציה) גבוהים מדי, מה שבין היתר מוביל לדימום למרות שהביוץ כבר נעצר. שינויים הורמונליים אלו יכולים להוביל לתסמינים ושינויים שונים.
הגיל האופייני?
ישנם הבדלים גדולים בקרב נשים בתקופת גיל המעבר. הגיל הממוצע הוא 51 שנים. גיל המעבר מתחיל בדרך כלל בין הגילאים 40 עד 50.
הם יכולים להחזיק מעמד עד גיל 62. לנשים שמעשנות וסובלות מהן סוכרת או מחלות כרוניות אחרות, גיל המעבר מתרחש בממוצע כשנתיים קודם לכן. בנוסף, נשים שאמהותיהן נכנסו לגיל המעבר מוקדם נוטות גם להתחיל גיל המעבר קצת מוקדם יותר.
במקרים מסוימים נשים נכנסות לגיל המעבר מתחת לגיל 40. זה נקרא praecox climacteric. ישנן סיבות שונות לפראוקוקס האקלימי. זה יכול להיות גנטי או בגלל מחלות אחרות, למשל מחלה אוטואימונית או לאחר קרינה /כימותרפיה. באחד מכל אלף מקרים גיל המעבר מתרחש לפני גיל 30, וזה לעיתים קרובות נטל עצום עבור הנשים שנפגעו.
