הסימפטומים העיקריים של אי ספיקת לב ידועים גם בשם אי ספיקת לב:
- קוצר נשימה (רפואי: קוצר נשימה) ו
- בצקת, כלומר הצטברות נוזלים ברקמה
נשימה בקשר לאי ספיקת לב
קוצר הנשימה הנגרם על ידי אי ספיקת לב נובע בעיקר מחולשת השמאל לֵב שאיבה (משמאל אי ספיקת לב), מה שמביא להפחתת אספקת חמצן לאיברים. בתחילה קוצר נשימה מתרחש רק במאמץ גופני, אך בשלבים המתקדמים של לֵב כישלון זה יכול להתרחש גם במנוחה או אפילו כשהלב ממוקם שטוח והוקל. אם זה המקרה האחרון, הרופא מדבר על אורתופניה.
כמה מנגנונים אחראים על קוצר הנשימה שנגרם על ידי לֵב כישלון: מצד אחד ההתנגדות של דרכי הנשימה (מונח רפואי: עמידות) גוברת, כלומר נדרש יותר ויותר מאמץ לנשום כמות מסוימת של אוויר לריאות, מכיוון שקוטר דרכי הנשימה הקטנות המוביל ל כבד ריאתי (מונח רפואי: סימפונות וברונכיולות) פוחת בגלל המילוי המוגבר בנוזל רקמות. כיווץ הסמפונות יכול לקבל ממדים הדומים להתקף אסטמה. לאחר מכן מכנים זאת באופן שיטתי "אסטמה לבבית"כלומר אסתמה הנגרמת על ידי הלב.
הצורה החמורה ביותר של הצטברות נוזלים היא מצב חירום הדורש טיפול מיידי בתרופות משתן יעילות ביותר: בצקת ריאות. מצד שני, המבנה הבסיסי של ה- ריאות משתנה גם במובן של מוגברת רקמת חיבור אחסון (מבחינה רפואית: פיברוזיס), מכיוון שהעומס המוגבר על הלב הקשור לחולשת השאיבה של הלב מוביל להפעלה של הסימפתטי מערכת העצבים כמו גם לשחרור חומרי מסנג'ר שונים מהכליות (למשל רנין). זה וחומרי השליח של הסימפתטי מערכת העצבים, ידוע כ קטכולאמינים, להבטיח שחזור ארוך טווח של תאי שריר הלב והקרומים הדקים מאוד של הריאות, המאפשרים החלפת גזים.
בתור קרומים מכתשיים כביכול, האחרונים הם אבני הבניין הבסיסיות של א כבד ריאתי (lat. alveolus = שלפוחית) והם חיוניים לתקינה נשימה. בשל כמות מוגברת של חומרי מסנג'ר שמסתובבים ב דם, הם מעבים ומאחסנים יותר רקמת חיבור, מה שמקשה על החלפת הגז בריאות וכך מוביל ל נשימה קשיים.
