מהן הבלוטות האנדוקריניות?
הבלוטות האנדוקריניות בבני אדם מהוות אתרי ייצור של הורמונים חשובים. אין להם צינור הפרשה, אלא משחררים את הפרשותיהם (ההורמונים) ישירות לדם. זו הסיבה שבלוטות אנדוקריניות נקראות בלוטות אנדוקריניות. מקבילותיהם הן בלוטות אקסוקריניות, המשחררות את הפרשותיהן דרך צינורות ההפרשה למשטחים פנימיים או חיצוניים. אלה כוללים בלוטות רוק, בלוטות זיעה ובלוטות דמעות.
הבלוטות האנדוקריניות החשובות ביותר וההורמונים שלהן
הבלוטות האנדוקריניות הבאות מייצרות חומרים שליחים חשובים לתהליכים גופניים.
היפותלמוס
זהו איבר בקרה חשוב במערכת ההורמונים. הוא מווסת את ייצור ההורמונים של בלוטת יותרת המוח באמצעות מה שנקרא "הורמונים משחררים" (כגון GnRH) ו"הורמונים מעכבים" (כגון סומטוסטטין, דופמין).
בלוטת יותרת המוח (היפופיזה)
הוא מייצר הורמונים שונים באונה הקדמית והאחורית שלו. אלה כוללים, בין היתר:
- הורמון גדילה (סומטוטרופין): חשוב לגדילה ולהתפתחות.
- הורמון מגרה בלוטת התריס (TSH): מגרה את ייצור ההורמונים על ידי בלוטת התריס
- הורמון אדרנו-קורטיקוטרופי (ACTH): ממריץ את ייצור ההורמונים בקליפת יותרת הכליה
- הורמון מגרה זקיקים (FSH) והורמון luteinizing (LH): אצל נשים הם ממריצים בין היתר את הבשלת הביציות, הביוץ וייצור האסטרוגן. אצל גברים הם מקדמים ייצור זרע.
- אוקסיטוצין: גורם לכיווץ שרירי הרחם במהלך הלידה (כאבי לידה) ולכיווץ של תאי השריר של בלוטת החלב לאחר הלידה (הפחתת חלב).
- וזופרסין (הורמון אנטי-דיורטי, ADH): מעכב את הפרשת השתן (משתן) ומכווץ את כלי הדם (מה שמגביר את לחץ הדם).
בלוטת התריס
הוא מייצר את שני הורמוני בלוטת התריס triiodothyronine (T3) ו-thyroxine (T4). אלה חשובים לגדילה, התפתחות, צריכת חמצן והפקת חום.
בלוטות התריס
הוא מייצר הורמון פארתירואיד, המווסת את רמות הסידן והזרחן בדם.
בלוטות יותרת הכליה
ההורמונים הבאים מיוצרים בקליפת יותרת הכליה:
- גלוקוקורטיקואידים (קורטיזול): ויסות תהליכים מטבוליים, הורמון לחץ וכו'.
- אלדוסטרון: מעורב בוויסות מאזן המלח והמים
- אנדרוגנים (כגון טסטוסטרון): הורמוני מין גבריים
"הורמוני הלחץ" אדרנלין, נוראדרנלין ודופמין מיוצרים במדולה של יותרת הכליה. הם מכינים את הגוף לתגובת לחץ, למשל על ידי הגברת לחץ הדם, האצת פעימות הלב ועצירת תנועות המעיים.
לבלב
רק חלקי רקמה מסוימים בצורת איים של הלבלב (מה שנקרא איים של לנגרהנס) פועלים בבלוטות אנדוקריניות, כלומר מייצרים הורמונים. אלו הם
- אינסולין: מוריד את רמת הסוכר בדם
- סומטוסטטין: מיוצר גם על ידי ההיפותלמוס ומעכב הורמונים שונים (אינסולין, גלוקגון, הורמון גדילה וכו')
שחלות
הם מייצרים את הורמוני המין הנשיים אסטרוגנים וגסטגנים (כגון פרוגסטרון) ובכמויות קטנות את הורמון המין הגברי טסטוסטרון.
אשכים
האשכים מייצרים טסטוסטרון ובכמויות קטנות את האסטרוגן אסטרדיול.
איזה תפקיד יש לבלוטות האנדוקריניות?
הבלוטות האנדוקריניות שולטות בתפקודים רבים של איברים ותהליכים גופניים באמצעות ההורמונים שהם מייצרים. אלה כוללים, למשל, תהליכים מטבוליים שונים, מאזן מלח ומים, טמפרטורת גוף, מחזור הדם, התנהגות ותפקוד מיני.
היכן ממוקמות הבלוטות האנדוקריניות?
ההיפותלמוס, בלוטת יותרת המוח ובלוטת האצטרובל ממוקמים במוח: ההיפותלמוס הוא חלק מהדיאנצפלון. הוא מחובר לבלוטת יותרת המוח (היפופיזה) בבסיס הגולגולת באמצעות מה שנקרא גבעול יותרת המוח.
בלוטת האצטרובל הקטנה ממוקמת עמוק בתוך המוח: היא שוכנת על הקיר האחורי של החדר השלישי (חדרים הם חללים במוח המלאים בנוזל מוחי).
בלוטת התריס שתי האונות ממוקמת בחלק הקדמי של הצוואר ממש מתחת לגרון. שתי האונות שלו שוכנות מימין ומשמאל לקנה הנשימה. ארבע בלוטות הפרתירואיד הקטנות ממוקמות בחלק העליון והתחתון של החלק האחורי של אונות בלוטת התריס.
הגונדות הנשיות - שתי השחלות - ממוקמות באגן משני צידי הרחם. הגונדות הזכריות, שני האשכים, שוכבות יחד בשק האשכים ולכן ממוקמות מחוץ לגוף. כאן קריר בכמה מעלות מאשר בתוך הגוף, מה שנחוץ לייצור זרע.
אילו הפרעות יכולות להשפיע על הבלוטות האנדוקריניות?
הפרעות בבלוטות האנדוקריניות יכולות להוביל לייצור מופחת או מוגבר של ההורמונים המתאימים. הפרעות כאלה יכולות להיות בעלות אופי שונה מאוד.
לדוגמה, ייתכן שהבלוטות האנדוקריניות כבר לא יוכלו לייצר מספיק הורמונים כתוצאה מדלקת או פציעה (עקב תאונה או ניתוח). אותו דבר יכול לקרות אם גידול מפעיל לחץ רב על בלוטה אנדוקרינית.
עם זאת, גידולים יכולים גם "לחקות" את רקמת הבלוטות האנדוקריניות, כך שמיוצרות כמויות מוגזמות של הורמונים.
גם מחלות זיהומיות ומחלות אוטואימוניות עלולות לפגוע בתפקוד של בלוטות אנדוקריניות. דוגמה אחת למחלה אוטואימונית הפוגעת בבלוטות האנדוקריניות ובייצור ההורמונים שלהן היא סוכרת מסוג 1: אצל הנפגעים, מערכת החיסון הורסת את התאים מייצרי האינסולין של הלבלב. כתוצאה מכך נוצר חוסר אינסולין מסוכן שיש לטפל בו.
