לוקמיה לימפוציטית: צורות, תסמינים

סקירה קצרה

• צורות: ישנן שתי צורות של לוקמיה לימפוציטית: לוקמיה לימפוציטית חריפה (ALL) מתפתחת במהירות, בעוד שלוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL) מתפתחת לאט.
• תסמינים: חיוורון, ירידה בביצועים, עייפות, נטייה לדימומים, חבורות, חום מאוחר יותר, הקאות וכאבי עצמות ומפרקים אופייניות, לעיתים נוירולוגיות.
• אבחון: בדיקת דם, בדיקת אולטרסאונד, נטילת דגימות רקמה (ביופסיה), הדמיית תהודה מגנטית (MRI) וטומוגרפיה ממוחשבת (CT).
• טיפול: ניתוח, הקרנות ו/או כימותרפיה, אימונותרפיה, במקרים מסוימים השתלת תאי גזע.
• פרוגנוזה: רוב כל החולים (במיוחד ילדים) ניתנים לריפוי; ב-CLL, הרופאים מנסים להאט את התקדמות המחלה; השתלת תאי גזע מציעה סיכוי לריפוי.

מהי לוקמיה לימפטית?

המונח "לוקמיה לימפתית" משמש רופאים לתיאור סוגי סרטן שמקורם במה שנקרא תאי מבשר לימפה, הנוצרים במהלך היווצרות הדם.

לכל תאי הדם (תאי דם אדומים, תאי דם לבנים וטסיות דם) יש מקור משותף - תאי גזע הדם במח העצם. מתאי גזע אלו מתפתחים שני סוגים של תאי אב: תאי אבות לימפואידים ומיאלואידים.

בלוקמיה לימפוציטית, היווצרותם של לימפוציטים B במיוחד מופרעת. נוצרות כמויות גדולות של לימפוציטים B לא בשלים, שמתרבים ללא שליטה. כתוצאה מכך, הם דוחפים יותר ויותר את תאי הדם הבוגרים והבריאים. המשמעות היא שעם הזמן יש פחות ופחות מתת-הקבוצות האחרות של תאי דם לבנים. במקביל מתפתח מחסור בתאי דם אדומים ובטסיות דם.

צורות של לוקמיה לימפוציטית

לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL)

לוקמיה לימפובלסטית חריפה מתחילה די בפתאומיות ומתקדמת במהירות. זוהי הצורה הנפוצה ביותר של לוקמיה בילדים. כ-80 אחוז מכלל הילדים עם לוקמיה סובלים מ-ALL. ילדים מתחת לגיל חמש ומתבגרים הם הנפגעים בדרך כלל. רק אצל אנשים מעל גיל 80 ALL מתרחש בתדירות גבוהה יותר.

לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL)

לוקמיה לימפוציטית כרונית נחשבת לממאירות בדרגה נמוכה ומתפתחת באופן ערמומי ואיטי, לרוב לאורך שנים רבות. במקרים מסוימים, המחלה נמשכת זמן רב ללא תסמינים בולטים. CLL היא הצורה הנפוצה ביותר של לוקמיה במדינות מתועשות במערב. על פי מכון רוברט קוך (RKI), CLL היווה כ-37 אחוזים מכלל הלוקמיה בגרמניה ב-2017/2018.

למרות שמה, לוקמיה לימפוציטית כרונית כבר לא נחשבת ללוקמיה ("סרטן הדם"), אלא נחשבת לצורה של לימפומה (ליתר דיוק, לימפומה שאינה הודג'קין).

תסמינים של לוקמיה לימפוציטית

תסמינים של ALL

מכיוון שתאי הסרטן גם עוקרים את טסיות הדם, מתפתחת נטייה לדימום (כגון דימומים מחניכיים ואף). אנשים אלה גם חבולים בקלות (המטומות). לעתים קרובות ניתן גם לראות שטפי דם נקודתיים בעור ובריריות. רופאים מתייחסים אליהם כאל פטקיות.

אם התאים הסרטניים השפיעו על מערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה), עלולים להתרחש כאבי ראש, הקאות, חוסר תחושה ואובדן עצבים ושיתוק.

תסמינים של CLL

חלק מהאנשים מפתחים חום, זיעה בלילה ונוטים לזיהומים וחבורות (המטומות). מופיעים גם סימני אנמיה (חיוורון של העור והריריות, עייפות מהירה, סחרחורת וכו'). חלק מהאנשים עם לוקמיה לימפוציטית כרונית מדווחים על שינויים בעור. עם זאת, מלבד חיוורון וחבורות, אלה אינם מהסימפטומים האופייניים של CLL.

לקריאה נוספת על סימני לוקמיה, ראה לוקמיה: תסמינים.

הטריגרים לשינויים הבסיסיים בתאים אינם ידועים כמעט. מה שברור הוא שיש שינויים בחומר הגנטי ופגמים מתאימים בגנים, כתוצאה מכך הלימפוציטים מתפתחים בצורה לא נכונה. גנים פגומים אלו יכולים להתגלות לעיתים בינקות, אך אינם מובילים למחלה בכל המקרים. לכן מומחים חושדים כי מדובר במשחק גומלין של גורמים פנימיים וחיצוניים שונים.

למידע נוסף על גורמים אפשריים ללוקמיה, ראה לוקמיה: סיבות וגורמי סיכון.

לוקמיה לימפוציטית: בדיקות ואבחון

אבחון של ALL

לאחר מכן, בדיקה גופנית. זה אמור לספק מידע על מצבו הכללי של האדם שנפגע.

בדיקות דם וניקור מח עצם חשובים במיוחד אם יש חשד ללוקמיה לימפטית חריפה (או כל צורה אחרת של לוקמיה). באחרון, הרופא לוקח דגימה של מח העצם ומבצע בדיקה מפורטת במעבדה. זה מאפשר לזהות את הכל בוודאות.

בנוסף, בדרך כלל מתקיימות בדיקות נוספות, למשל אלקטרוקרדיוגרמה (ECG), הליכי הדמיה (כגון רנטגן, אולטרסאונד) ובדיקת נוזל המוח השדרתי (ניקור מותני). אלה משמשים כדי להעריך טוב יותר את מצבו הפיזי של האדם הפגוע או כדי לבדוק את התפשטות התאים הסרטניים בגוף.

אבחון של CLL

במקרים מסוימים יש צורך לקחת דגימת רקמה (ביופסיה) של בלוטות הלימפה ולנתח אותה במעבדה. זה מאפשר לקבוע האם ועד כמה המחלה התפשטה. מאותה סיבה, הרופא מבצע בדיקת אולטרסאונד של הבטן, למשל. במקרים מסוימים, בדיקת מח עצם מועילה גם כאן.

ניתן לקרוא עוד על הבדיקות השונות תחת לוקמיה: בדיקות ואבחון.

קיימות גישות טיפוליות שונות הן ללוקמיה לימפובלסטית חריפה והן ללוקמיה לימפוציטית כרונית.

טיפול של הכל

רופאים בדרך כלל מטפלים באנשים עם לוקמיה חריפה (כגון ALL) במהירות האפשרית. בדרך זו, לעיתים ניתן להגיע לרגרסיה מלאה של המחלה (הפוגה).

גישות טיפול אחרות ללוקמיה לימפובלסטית חריפה כוללות השתלת תאי גזע וטיפול בקרינה. בהשתלת תאי גזע, תאי גזע מדם מועברים למטופל. המטרה היא שאלו יולידו תאי דם חדשים ובריאים. המטרה העיקרית של טיפול בקרינה עבור ALL היא למנוע או לטפל בסרטן במוח.

ניתן לקרוא עוד על אפשרויות הטיפול בסרטן הדם תחת לוקמיה: טיפול.

טיפול ב-CLL

אנשים רבים עם CLL אינם חשים ברע ואין להם תסמינים במשך שנים מכיוון שהמחלה מתקדמת לאט מאוד. במקרה זה, בדרך כלל אין צורך בטיפול; במקום זאת, הרופאים ממתינים ומבצעים רק בדיקות סדירות ("צפה והמתן").

לעתים קרובות, הרופא מתחיל אז מה שנקרא כימותרפיה (או אימונוכימותרפיה). המשמעות היא שהמטופל מקבל כימותרפיה בשילוב עם אימונותרפיה. תרופות הסרטן (ציטוסטטיות) המשמשות בכימותרפיה נלקחות כטבליות או ניתנות באמצעות עירוי.

עבור חלק מהאנשים עם לוקמיה לימפוציטית כרונית, ניתן לשקול גם כימותרפיה או אימונותרפיה בלבד. לעתים רחוקות יותר, יש צורך בטיפול קרינתי נוסף או ניתוח. זה המקרה, למשל, אם בלוטות הלימפה מושפעות מהתאים הסרטניים וגורמות לסיבוכים.

אם הטיפול הראשון בסרטן אינו מוצלח או שהסרטן חוזר, ניתן לשקול השתלת תאי גזע במקרים מסוימים. זה כולל תחילה שימוש בכימותרפיה במינון גבוה כדי להרוג את כל מח העצם ו(בתקווה) את כל התאים הסרטניים. לאחר מכן מועברים למטופל תאי גזע מדם מתורם, מהם מפיקים תאי דם חדשים ובריאים.

תוחלת חיים בלוקמיה לימפוציטית

פרוגנוזה של ALL

בעשורים האחרונים גדל מספר האנשים עם ALL שנרפאו. במיוחד אצל ילדים, סיכויי הריפוי בדרך כלל טובים. חמש שנים לאחר האבחון, כ-70% מהמבוגרים ו-95% מהילדים שנפגעו עדיין בחיים עם טיפול מתאים. לאחר עשר שנים, שיעורי ההישרדות הם כ-33% במבוגרים ו-70% בילדים.

פרוגנוזה של CLL

לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL) נחשבת לצורה ה"שפירה" ביותר של לוקמיה. המחלה מתקדמת בדרך כלל לאט וללא תסמינים גדולים. אם יש צורך בטיפול, ניתן בדרך כלל להפחית את ה-CLL ולהאט את התקדמותו. עם זאת, על פי מצב הידע הנוכחי, רק השתלת תאי גזע מסוכנת מציעה סיכוי לריפוי.

מסוכן במיוחד לסובלים מהמחלה הוא שמערכת החיסון המוחלשת שלהם הופכת אותם לרגישים לזיהומים. זיהומים שלא ניתן לשלוט בהם הם אפוא גם סיבת המוות השכיחה ביותר אצל אנשים הסובלים מלוקמיה לימפוציטית כרונית (או סוג אחר של לוקמיה).

לוקמיה לימפוציטית: מניעה

כמו לוקמיה אחרות, אין כיום אמצעים מוכחים שניתן להשתמש בהם כדי למנוע לוקמיה לימפוציטית.